פרק 189: נורית קוניאק וטל בלטוך

נורית קוניאק וטל בלטוך הם מעצבים שעובדים כל אחד בנפרד, וחברו לטובת יצירת ״אנחנו בצבע״, מיצב וידיאו שמוצג בימים אלה בתערוכה ״צבע״ במוזיאון העיצוב חולון. קוניאק היא בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, מעצבת וארט־דיירקטורית, בעלת סטודיו קוניאק למיתוג. ״אני באה מפרינט וממיתוג, והמשיכה שלי תמיד היתה לצבע וגם למקום שבו אפשר להזיז דברים בצורה הרגשית״, היא אומרת.בלטוך הוא בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, מעצב שעוסק בעיקר בעיצוב קליפים, וידיאו וארט לסדרות טלוויזיה. בין השאר הוא אמון על הארט דיירקשן לסדרה ״צל של אמת״ שהיתה ההתנסות הראשונה שלו בחומר דוקומנטרי, וממנה הביא איתו רעיונות גם לעבודה הנוכחית.המיצב המדובר מורכב מחמישה מסכים, שעליהם מוקרנת עבודה של תשע דקות שנחלקת לפרקים על פי צבעים. הרבה מהדימויים הם דימויים ארכיוניים, והעבודה מלווה במוזיקה ישראלית, כזו שהקהל הישראלי מכיר טוב מאוד. ״זו היתה חוויה שונה ממה שאני רגילה לעשות״, אומרת קוניאק. ״חלק משמעותי מתהליך העבודה היה האיסוף של החומר. נחשפנו לשעות של ארכיון והיינו צריכים לייצר את גבולות הגזרה שלנו״.״בגלל ששנינו מעצבים״, אומר בלטוך, ״הבחירה שלנו בפוטג׳ היתה קודם כל על פי קומפוזיציה, צבע ואתסטיקה. בחרנו חומרים שאפשרו לנו כיוצרים לקחת צעד אחורה, לא להכניס מסרים בכוח. הצופה מגיע לעבודה עם מטען וכל דימוי כזה מציף אותו״.את העבודה על מיצב הווידיאו הם החלו לא הרבה זמן אחרי פרוץ המלחמה. ״בלי לשים לב פתחנו את העבודה במילה ׳מבט׳, בדימוי מתוך מהדורת מבט״, אומרת קוניאק, ״ורק בדיעבד הבנו את הקשר לעיסוק במבט, למשמעות של המילה ולדרך שבה המבט משתנה. בהרבה מהדימויים בעבודה מוצגת אופוריה ואידיליה, ובמבט על אותו הפוטג׳ בעיניים עכשוויות נפער איזה עמק. הצפייה בעבודה היא העמק הזה; לא היינו צריכים להוסיף תמונות של חטופים כדי שזה יקרה״.