פרק 205 : "אמא ! למה את תמיד אומרת לי לא????"

סאוודיקה ! ד"ש מקופנגן ! אנחנו אמנם בגן עדן, אבל גם בגן עדן יש טנטרומים ובדיקת גבולות (: הידעתם?בקיצור.מימי חזרה מחבר והודיעה (!) לרונה שהחבר יבוא אליהם לשחייה לילית (דגש על הודיעה). רונה, שהניקה את נורי בדיוק וכמעט נרדמה בעצמה, הרגישה מופתעת ומותקפת וישר אמרה - "לא". לא רק כי היא עייפה ולא במצב לארח, אלא בעיקר כי היא הרגישה שפרצו לה למרחב ושהיא מחוייבת להגיב מהר. במצבים כאלה רונה נאטמת, וה"לא" יוצא לפני שהיא בכלל הספיקה להבין אם היא בסבבה להגיד כן. רונה צריכה זמן לעכל, לחשוב, לבדוק אם מתאים לה או לא... וכשדוחפים אותה להגיב מהר, היא בבלאק מוחלט. אז ברור שמימי איבדה את זה והמצב הסלים כי רונה הגיבה לזה שמימי איבדה את זה....עד שמימי זרקה את המשפט "למה את תמיד אומרת לאאא????" זה תפס את רונה במקום לא פשוט. רגע! מה עם כל ה"כן"? ו...רגע...מה אם יש בזה משהו? אוף. רונה הרגישה שהיא רוצה לדבר על זה עם רבקה ואיתי, כי היא לא רצתה פשוט לחיות עם זה בשלום... אז.- למה הם אומרים "את/ה תמיד אומר/ת לא"? האם זו פשוט הדרך שלהם לבקש עוד כן? האם זו בדיקת גבולות? - איך התחושה הזאת,שתמיד אומרים להם לא, משפיעה עליהם ועל הקשר שלנו?- האם זה עניין יחסי בין ההורים? יש אחד שאומר כן והשני לא?- מה לעשות כשהורה אחד אומר כן, והשני אומר לא? (יהיו גם כלים לתקשורת בין ההורים כשזה קורה:) - איך האמירה שלהם משפיעה עלינו ההורים?- מה אנחנו נוטים לעשות כשהם אומרים לנו את זה? - איך נוכל להגיד להם יותר - כן, מבלי לוותר על עצמינו ועל העקרונות שלנו?- איך ניתן להם להרגיש שאנחנו רוח גבית ולא מעצור, מבלי לוותר על הגבולות שלנו ?- מה לעשות כשאנחנו אומרים לא, אבל אז משתכענים שדווקא בסדר לנו? אולי השאלה המעניינת באמת היא לא כמה פעמים אנחנו אומרים להם כן או לא, אלא מה הם שומעים כשהם שומעים מאיתנו "לא" ... ומה אנחנו שומעים כשהם אומרים לנו "תמיד"?