הורים בגובה העיניים

סאוודיקה ! ד"ש מקופנגן ! אנחנו אמנם בגן עדן, אבל גם בגן עדן יש טנטרומים ובדיקת גבולות (: הידעתם?בקיצור.מימי חזרה מחבר והודיעה (!) לרונה שהחבר יבוא אליהם לשחייה לילית (דגש על הודיעה). רונה, שהניקה את נורי בדיוק וכמעט נרדמה בעצמה, הרגישה מופתעת ומותקפת וישר אמרה - "לא". לא רק כי היא עייפה ולא במצב לארח, אלא בעיקר כי היא הרגישה שפרצו לה למרחב ושהיא מחוייבת להגיב מהר. במצבים כאלה רונה נאטמת, וה"לא" יוצא לפני שהיא בכלל הספיקה להבין אם היא בסבבה להגיד כן. רונה צריכה זמן לעכל, לחשוב, לבדוק אם מתאים לה או לא... וכשדוחפים אותה להגיב מהר, היא בבלאק מוחלט. אז ברור שמימי איבדה את זה והמצב הסלים כי רונה הגיבה לזה שמימי איבדה את זה....עד שמימי זרקה את המשפט "למה את תמיד אומרת לאאא????" זה תפס את רונה במקום לא פשוט. רגע! מה עם כל ה"כן"? ו...רגע...מה אם יש בזה משהו? אוף. רונה הרגישה שהיא רוצה לדבר על זה עם רבקה ואיתי, כי היא לא רצתה פשוט לחיות עם זה בשלום... אז.- למה הם אומרים "את/ה תמיד אומר/ת לא"? האם זו פשוט הדרך שלהם לבקש עוד כן? האם זו בדיקת גבולות? - איך התחושה הזאת,שתמיד אומרים להם לא, משפיעה עליהם ועל הקשר שלנו?- האם זה עניין יחסי בין ההורים? יש אחד שאומר כן והשני לא?- מה לעשות כשהורה אחד אומר כן, והשני אומר לא? (יהיו גם כלים לתקשורת בין ההורים כשזה קורה:) - איך האמירה שלהם משפיעה עלינו ההורים?- מה אנחנו נוטים לעשות כשהם אומרים לנו את זה? - איך נוכל להגיד להם יותר - כן, מבלי לוותר על עצמינו ועל העקרונות שלנו?- איך ניתן להם להרגיש שאנחנו רוח גבית ולא מעצור, מבלי לוותר על הגבולות שלנו ?- מה לעשות כשאנחנו אומרים לא, אבל אז משתכענים שדווקא בסדר לנו? אולי השאלה המעניינת באמת היא לא כמה פעמים אנחנו אומרים להם כן או לא, אלא מה הם שומעים כשהם שומעים מאיתנו "לא" ... ומה אנחנו שומעים כשהם אומרים לנו "תמיד"?

שלום לכל הקהילה שלנו! פתחנו את הפרק לקהל הרחב (:מוזמנים להוריד את האפליקציה שלנו כדי לזכות בכל הפרקים שלנו, הא? (: ולעניינינו:הפעם אירחנו באולפנינו את ד"ר שולמית לוריא, שהעשירה את עולמנו במלאאא מידע שהעיף לנו את המוח.רונה דיגמנה לנו אמא עם בעיית קשב, ואילו איתי דיגמן לנו אבא מרוכז גם אם העולם יקרוס לתוך עצמו.אז על מה דיברנו?• מה זה בכלל הפרעת קשב וריכוז (ADHD)?• האם זו בכלל בעיה?• איך מאבחנים הפרעת קשב וריכוז?• איך אנחנו נוטים להגיב לילדים עם הפרעת קשב?• מהו הטיפול הקונבנציונלי שנהוג לתת, ואילו אלטרנטיבות מציעה הרפואה הפונקציונלית?• האם זה תורשתי?• מה קורה כששום דבר לא עוזר?• האם יש קשר בין הפרעת קשב לקושי בוויסות?• חיסונים פוגעים או לא פוגעים בקשב וריכוז?• איך ADHD מתבטא בגיל הרך?• איך הפרעת הקשב והריכוז של ההורה משפיעה על הילדים?• מה זה היפר פוקוס, ואיך הוא קשור לקשב וריכוז?• אילו שינויים בתזונה או אילו תוספים יכולים לעזור?ועכשיו ספרו לנו בתגובות:מה הדבר שהכי הפתיע אתכם לגלות על קשב וריכוז?להורדת ⁠האפליקציה החדשה של הורים בגובה העיניים⁠לקבוצת הווטסאפ של ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠הורים בגובה העיניים

היוש לכל המאזינים שלנו, בכל הפלטפורמות (וכן… כל הטרילוגיה תצא בשבועיים הקרובים באפליקציה שלנו! מוזמנים להוריד אותה ולהצטרף לקהילת המנויים שלנו)אז הילדים רבים.ורבים.ורביםםםםםם.ואיכשהו אנחנו מוצאים את עצמנו בתפקיד המתווכים, השופטים, הפסיכולוגים… ובעיקר אלה שפשוט כבר לא יכולים לשמוע את הדציבלים |:אבל רגע ! לפני שאנחנו פוסקים:“אין טלוויזיה היום!”או מפרידים בכוח: “אתה לשם, ואתה לשם!” יש דרך אחרת.בפרק הזה אנחנו נכנסים לאחת הסיטואציות הכי נפוצות (והכי שוחקות) בהורות:איך בכלל ניגשים לדיאלוג בין ילדים בזמן ריב, כשהם לא בעניין של לדבר, כשאנחנו כבר לא רגועים,וכשבתוכנו… יש כבר צד שאנחנו חושבים שהוא “הצודק”.נדבר על:- איך מגייסים ילדים לשתף פעולה מבלי שירגישו מואשמים- מה עושים כשהם מסרבים לשבת ולדבר- איך יוצרים סטינג שמאפשר שיח אמיתי (כן, גם לזה יש משמעות)- איך מתחילים לייצר זיכוך לבבות , מבלי לצאת מותשים מהתהליךניגע גם בשאלות שמטריפות כל הורה:- מה עושים כשילד אחד “תמיד אשם”?- איך מתמודדים עם “הוא התחיל!!!”?- איך גורמים לכל ילד להרגיש נראה , גם בתוך סערה?וזה רק חלק א׳.בחלקים הבאים אנחנו נכנסים לעומק של הדברים שבאמת משנים את הדינמיקה בבית-כולל מצבים מורכבים יותר, טעונים יותר… וכאלה שפוגשים את כולנו.אם זה נוגע בך שווה לך להמשיך איתנו גם לפרקים הבאים.שם קורה הקסם האמיתי.להורדת ⁠האפליקציה החדשה של הורים בגובה העיניים⁠לקבוצת הווטסאפ של ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠הורים בגובה העיניים

פרק המשך לפרק שהשתחרר בשבוע שעבר, אז כדאי לכם להאזין קודם לפרק הקודם כדי להבין את כל התמונה. אז : בפרק הזה איתי שיתף שהייתה לו יום הולדת (מזל טוב לאיתי החמוד!!!! האיראנים סידרו לך זיקוקים וטילים). איתי ורונה החליטו לחגוג עם הילדים בגלידרייה… אבל? הילדים בכלל רצו ארטיקים, והתנהגו כמו שני שדים שבדיוק השתחררו מהבקבוק! אחר הצהריים החגיגי נגמר בזה שאיתי אסף כל ילד בבית שחי אחר, רונה הלכה עם נורי תוך כדי שהיא מניקה אותה, והם חזרו הביתה להמשך ערב קטסטרופלי. ילדים הם שמחה. •⁠ ⁠איך אפשר לחגוג עם הילדים באופן שיהיה נעים לכולם? •⁠ ⁠מה לעשות כשהילד מתנהג בצורה בלתי נסבלת גם עם סבים/דודים/בני דודים/חברים, והם מגיבים לו בהדיפה? •⁠ ⁠איך לשקף להם את ההשלכות של ההתנהגות שלהם, מבלי לנזוף או להביך אותם? •⁠ ⁠מה לעשות כשהילד לא מסדר את הבלגן שהוא עשה? איפה הגבולות נכנסים פה, והאם יש מקום למשא ומתן? •⁠ ⁠מה לגבי "ענישה/סנקציה קולקטיבית" לכל האחים? •⁠ ⁠איך לחזור להוביל את הבית? יש מצב שהילדים שולטים בנו? •⁠ ⁠איך לנהל ריבים בין הילדים? כי אין באמת זמן או פניות ללופים האלה… מתי להתערב, ומתי לקחת צעד אחורה? •⁠ ⁠מה עם זמן איכות הורה-ילד? איך לעשות את זה בצורה שווה ונעימה עם כל ילדי הבית? נשמח לשמוע מה לקחתם משני הפרקים האחרונים... ויאללה שיהיה שלום עולמי כבר!

מה שלומכם שם? איזו תקופה מערערת, הא? ימים שבהם השליטה והשגרה מרגישים לנו כמו איזה זיכרון עמום מן העבר. התרעות, אזעקות והדי פיצוצים מקפיצים אותנו, הילדים 24/7 איתנו.... אולי חלקכם גם לא ישנים בבית כי אין לכם ממ״ד? גרים עם ההורים? ומה עם הזמן לעצמכם? (חחח). וזמן לזוגיות? (בכלל: חחחחחחחח). מה עם זה שמצפים מאיתנו להמשיך לעבוד, ומהילדים להמשיך ללמוד בזום?בפרק הזה דיברנו בעיקר על הרגרסיות של הילדים, שעולמם השתנה בין לילה. הפחד, השינויים והשגרה שאיננה - מביאים איתם התנהגויות שקשות להכלה: ריבים, אלימות, התחצפויות, הרטבות… ואיך נתייחס לזה כשאנחנו בעצמנו מרוקנים? אנחנו חייבים איכשהו לשמור על האנרגיה שלנו כדי להצליח לתפקד, אבל מאיפה בכלל מתחילים כשאין לנו מאיפה לשאוב את הכוחות?בפרק הזה דיברנו על:•⁠ ⁠למה כל כך קשה לנו לתפקד כשהילדים ברגרסיות?•⁠ ⁠למה הם ברגרסיה? מה הסיבות לכך?•⁠ ⁠איך אנחנו נוטים להתייחס לרגרסיות כשהן עולות?•⁠ ⁠איך התגובות שלנו משפיעות על ההתנהגות שלהם?•⁠ ⁠מה עושים כשהם מטריפים אותנו במריבות האחים שלהם?•⁠ ⁠מה אנחנו יכולים לעשות כדי להקל על כולנו?•⁠ ⁠איך נצליח למצוא זמן למלא את עצמנו באנרגיה? (זמן לעצמנו / זמן זוגי)נשמח לשמוע מכם איך אתם עוברים את הימים האלה.חיבוקים ושלום עולמי, אמן.

שלום לכל הקהל שלנו ! מזמן לא שחררנו פרק לקהל הרחב. דאגתם לנו? (; הידעתם שאנחנו נמצאים באפליקציה שלנו, שבוע אחר שבוע? מוזמנים להצטרף למסלול המנויים, ולהפסיק לדאוג ! (: אז. בפרק רונה שיתפה שיש לה יחסים מורכבים עם ה - דאגה. כשהדאגה מגיעה מתוך מקום של טיפול, יחס חם וכו? היא באה לה הכי בטוב בעולם ! אבל כשהיא מגיעה עם סאב- טקסט של "את תסתדרי לבד?", "את מסוגלת"? , "את לא תתפרקי?" - היא טריגר עבורה. היא ישר מרגישה מוחלשת ומוקטנת, וזה גורם לה להגיב בכעס. איתי שיתף שאם רונה תבקש ממנו - לנהוג בזהירות למשל, הוא יהנהן, אבל זה לא באמת יגרום לו לנהוג אחרת. ויותר מזה, זה אפילו יעשה לו קצת אנטי ! •⁠ ⁠מתי ולמה אנחנו דואגים לילדים? •⁠ ⁠מה ההבדל בין worry לבין care? •⁠ ⁠איפה הדאגה מפנקת ונעימה? ואיפה היא מחלישה/מכבידה/מקטינה/מעיקה? •⁠ ⁠מה אפשר לעשות אם אנחנו באמת דואגים (בצדק או לא בצדק?)•⁠ ⁠מה עושים כשאנחנו מרגישים אחרת בעניין "דאגה" מול סבא וסבתא/הסביבה/בני הזוג •⁠ ⁠האם דאגה שלנו ההורים,יכולה להיות כלי מניפולטיבי אצל הילדים? •⁠ ⁠איפה הדאגה פוגשת ענייני בריאות? כל זאת ועוד? בפרקקקקק מה אתכם? מתי הדאגה נעימה לכם, ומתי היא מעיקה עליכם? דברו אלינו !!!להורדת ⁠האפליקציה החדשה של הורים בגובה העיניים⁠לקבוצת הווטסאפ של ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠הורים בגובה העיניים

להורדת ⁠האפליקציה החדשה של הורים בגובה העיניים⁠לקבוצת הווטסאפ של ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠הורים בגובה העינייםשאלת השאלות !!!מכירים את זה שאנחנו מבקשים מהילדים משהו, והם מתנגדים/מורדים/עושים דווקא/מחמיצים פנים/בורחים/מרביצים/כועסים, ובגדול ? האווירה היא שהם נגדינו ואנחנו נגדם - והאירוע מסלים ויש ממש שני מחנות ? וואי וואי וואי ! ומה כבר רצינו ? שיהיה נעים ! (ושהדברים יעשו כמובן:) רונה ואיתי התחילו את הפרק בשיתוף על ריב שהיה להם בבוקר הקלטת הפרק, בו רונה התעצבנה על איתי שלא התעורר בזמן וזרקה עליו כרית (: כן כן. זרקה עליו כרית חברים וחברות, קראתם נכון. האם זה שרונה זרקה על איתי כרית גרם לאיתי להתעורר בחדווה ולהכין לילדים סנדוויצ'ים מחוייך ומדולג? את התשובה קל לנחש... הדוגמא הזאת ליוותה אותנו לאורך הפרק ועזרה לנו להבין את הילדים שלנו ואת חוסר שיתוף הפעולה שלהם לפעמים.דיברנו על מה לעשות כש"יוצא לנו השד" הזה שגורם לאירוע להסלים, על תקשורת בזמן ריב, על לתת מקום לאגו החמוד הזה שלא רוצה לשתף פעולה כשהצד השני בא לו מקולקל... וכן. תצאו גם עם כלים נוספים לארגז הכלים שלכם (: כדי שבפעם הבאה שתתקלו בסיטואציה דומה, תוכלו להתנסות בדרכים אחרות...אגב? הצטרפתם למסלול המנויים שלנו כבר? מוזמנים להוריד את האפליקציה של הורים בגובה העיניים, ולהנות מאימון הורי שבועי ! יש עוד עשרות פרקים שזמינים רק למנויים ! רק שתדעו ! (: אז יאללה ! נשתמע בפרק, עדכנו במסקנות !

בפרק הזה אירחנו את שחר ארז, מטפל זוגי עם לב גדול שהביא המון רגישות לאולפן וזוויות מעניינות ! השילוב של שחר ורבקה עשה קסמים ! איתי ורונה פתחו למאזינים את הדלת לביתם, פתחו את הלב וסיפרו על המקומות הכואבים והיפים בזוגיות שלהם, על תהליכים שהם עברו ועוברים, ואיך הם בכלל מצליחים להישאר זוג ולא רק הורים.דיברנו ,בין היתר, על למה בכלל לדבר על זוגיות בפודקאסט להורים?האם הילדים קולטים כשמשהו עובר עלינו? מה ההשפעה של ריבים בין ההורים ליד הילדים?האם יש מקום להבעות חיבה, מגע ותשוקה בבית שבו מסתובבים הילדים?אה וואו. ומה לעשות אם הם "תופסים אותנו על חם" ? למה זה כלכך מביך? האם לדבר איתם על זה ? איך מייצרים שיח של - סקס פוזיטיב בבית? דיברנו גם על השפות השונות של אהבה, ואיך מגלים מה השפה של בן/בת הזוג?האם אפשר ללמוד לדבר "אהבה" בשפה שלא נולדת איתה? איתי, בלב חשוף, דיבר על מה קרה לו כגבר בזוגיות מאז שהפך לאבא , ואילו רונה שיתפה ,באומץ רב, מה קרה לה ,כאישה, כשהפכה לאמא...ספרו לנו מה עברתם בהאזנה,הא? שלחו את הפרק לבן/ת הזוג שלכם וכמובן לחברים... וגם ! תגידו? הורדתם כבר את האפליקציה של הורים בגובה העיניים? מחכים שם פרקים שפתוחים רק למנויים, שחבל לפספסם ! :)לפרטים על ⁠הסדנה של שחר⁠להורדת ⁠האפליקציה⁠לקבוצת הווטסאפ של ⁠⁠⁠⁠הורים בגובה העיניים

לפעמים השינוי כל כך מפחיד אותנו, שאנחנו עושים הכל כדי לדחות, לעקוף או אפילו להדחיק אותו. מחשבות כמו "רגע רגע... מה מחכה לי מעבר לפינה?" "אמאלה!" "ומה אם אכשל?" – מהבהבות לנו בראש בלי הפסקה. לפעמים הגוף מגיב עוד לפני שאנחנו מספיקים לחשוב על זה – ופתאום צצה לה איזו אלרגיה או איזה וירוס קטן שבא "בול בזמן"...אבל מה קורה כשהילד שלנו נתקל בשינוי? - מעבר דירה, אח חדש, הסתגלות לגן... ומה אם הוא ממש מתקשה להסתגל? איך נכון ללוות אותו בתהליך? האם יש דברים שאנחנו עושים שמקשים עליו בלי לשים לב? ואולי… ואולי בכלל היינו רוצים פשוט לחסוך ממנו את הקושי?מה יקרה אם נלך עם השינוי, למרות הפחד? יכול להיות שנגלה שהקושי הוא בעצם כאב גדילה? ואם רק מישהו היה מבטיח לנו שזה מה שיקרה – היינו חותמים על זה בשמחה! פשוט כרגע, כל מה שאני רואה לנגד עיניי זה את הקושי...בפרק הזה אירחנו את ליאור נבון הנהדר, לשיחה מרתקת, פותחת לבבות וראשים!ואפרופו שינוי… שמתם לב שכבר יש אפליקציה ל"הורים בגובה העיניים"? מוזמנים להורידה ולהיות חלק מהמשפחה!להורדה ⁠⁠לאייפון⁠⁠⁠⁠לאנדרואיד⁠⁠לקבוצת הווטסאפ של⁠⁠הורים בגובה העיניים

עד כמה מעסיקה אתכם המחשבה - מה חושבים עליכם? איתי שיתף שבהרבה תחומים לא אכפת לו, אבל !!! בכל הקשור בחשיפה ברשתות החברתיות, פה הוא נמנע כי הוא חושש להתאכזב מהתגובות/חוסר תגובות... או שכנגן (בג'ירפות/אביב גדג' ועוד...) , הוא לא זקוק למחיאות כפיים, ואילו כ"איתי שטרית" על הבמה עם חומרים משלו, הוא משקשק ו... נמנע !רונה שיתפה שחשוב לה בטירוףףף מה חושבים עליה, אבל שבשנים האחרונות היא משתדלת לעשות למרות המחשבות המעכבות, אבל אין ספק שזו עבודת חיים עבורה... ורבקה? תאזינו ותגלו :)אז מה הסיבה שכלכך חשוב לנו מה חושבים עלינו? למה לילדים שלנו כלכך חשוב מה חושבים עליהם? האם יש דרך לגרום לזה שיחשבו עלינו רק דברים טובים ? מה החסרונות בהתנהלות בהתאם ל-מה יחשבו עלינו? מה הילדים שלנו יפסידו אם הם יתנהלו בהתאם ל- מה חושבים עליהם ? איך אפשר להתנהל אחרת? איך אפשר לעזור לילדים שלנו, כשאנחנו רואים אותם - מוטרדים ממה יחשבו עליהם ?והורדתם כבר את האפליקציה של הורים בגובה העיניים? דחוףףף להוריד ! למה אתם מחכים ????נשתמע בפרק :)להורדת האפליקציה החדשה של הורים בגובה העיניים⁠לאייפון⁠⁠לאנדרואיד⁠לקבוצת הווטסאפ של⁠הורים בגובה העינייםלהצטרפותלחברותא בנושא גבולות

פרק עם ק ה ל !!! (מתנצלים מראש, רונה השתכרה). אושר גדול היה לפגוש אתכם פנים אל מול פנים ! ולעניינינו ! הפעם דיברנו על : חברוּת ! דיברנו על : מה קורה כשילדים מדירים ילד אחד מהחבורה? אבל רגע... מה קורה אם הם באמת לא רוצים לשחק עם הילד הזה ? הרי להכריח זה לא סבבה... אז מה כן?, מה לעשות כשילדינו בוחרים חברים שאנחנו לא אוהבים?, מה לעשות/לא לעשות כשהם "קונים" חברים במתנות?, איך ללמד אותם התנהלות חברתית מכבדת?, איך להתנהג כשהילד שלנו מתנהג בצורה פוגענית או נצלנית ?, מה לעשות כשהילד שלנו משתף אותנו במקרה שנשמע לנו לא חברי ? האם להתערב? לתת עצה?, לֶמה הילד שלי זקוק באותם הרגעים? שניתן לו פתרון? שנקשיב לו ? דיברנו המון על הלב החשוף , ועל הפחד מדחייה ! גם שלנו המבוגרים! על דוגמא אישית... ורונה שיתפה את הקהל על מקרה שקרה לה עם חברה, שגרם לה להבין לעומק מקרה שקרה לאריאל מילי... בואו בואו, תשתפו אותנו אם נגענו בלב שלכם !

היום נדבר על הילד הבכור ! הילד שבזכותו קיבלנו את התואר : אמא ואבא ! זה שעד לא מזמן היה היחיד והמיוחד שלנו, היה כל עולמינו. צולם מכל זווית אפשרית - חיוך ראשון,שן ראשונה,צעד ראשון.. המציאות שלו הייתה זו - אני היחיד והמיוחד. והופס ! הריון שני, אמא ואבא מתכוננים לתינוק החדש - הגוף של אמא משתנה, יש לה כבר פחות כוח להרים אותי... אומרים לי: "בקרוב יהיה לך אח קטן ! אתה תהיה הגדול !!!" אבל רגע... אני רוצה להיות ה-גדול??? מה זה אומר בעצם? אני עוד תינוק בעצמי! ואז התינוק מגיע - וזה נכון שאמרו לי שזה כייף להיות אח גדול, וזה באמת קצת מגניב שיש פה תינוק חמודי ! והיי הוא אפילו קצת דומה לי !!! אבל ! אם זה כזה כייף, למה כולם מחייכים רק אליו? למה כולם שומרים עליו כלכך מפניי ? "תזהר!", "תשטוף ידיים", "ששש שלא תעיר את התינוק", "אתה הגדול עכשיו"... ואחרכך גם מגיע ה- "תוותר לו, הוא הקטן", או "נו ! אתה הגדול תהווה לו דוגמא" . אז בפרק הזה נכנסנו לראש של אותו בכור... מוכנים לצלול לשם? איך הוא מרגיש ? האם יש פה שינמוך/הרעה בתנאים? האם זה נכון לתת לו אחריות? למה הוא כלכך לא מרוצה? למה ילדים גדולים נוטים להיות "בעייתיים"? אם אנחנו עושים הפלייה מתקנת ,כמו שלמדנו בפרק על יחסי אחים, האם זה פוגע באח הצעיר? מה אנחנו עושים עם כל רגשות האשמה שאנחנו לא נותנים לאח הקטן את מה שנתנו לאח הגדול ברמת ההשקעה? למה הבכור לא משתף פעולה כשאנחנו אומרים לו : "תוותר לו", "תתחשב", "הוא קטן, תלמד אותו" ? מה לעשות עם כל האגרסיות/הרצון לתשומת לב שיש לבכור? תלחצו על הפליי, תנו אוזן - ותעדכנו מה תפס אתכם :) להרשמה למסיבה של הורים בגובה העיניים (חגיגת פרק 120) להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠הורים בגובה העיניים⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠לאינסטגרם

אךךך האש ששורפת בחזה ! העשן שיוצא מהאוזניים !!! הצילוווו !!!! איך אתם מרגישים כשאתם עצבניים? מה אתם עושים כדי להרגע? מה אתם עושים כשאתם עצבניים ואין לכם דרך להרגיע את עצמכם, כי אתם עם הילדים? מה קורה כשהכל יוצא על הילדים? או על הבן/ת זוג? אוף. זה ממש לא היה מתוכנן... אבל הר הגעש התפוצץ, ועכשיו מה? רונה התחילה את הפרק עצבנית ! אבל באמת, לא רק בשביל הפרק! היא אשכרה הגיעה עצבנית לפרק על ילד עצבני :) צחוקים איתה. אז התחלנו מהזווית של ההורה העצבני כי זרמנו עם המצב של רונה, והמשכנו משם לזוויתו של הילד העצבני. אז הורה עצבני- איך זה נראה? מה עושים כדי להרגע? איך הורה עצבני יכול לגשת לילד עצבני? הרי כולם פה עצבניים! הצילו! ילד עצבני- איך זה נראה? איך אנחנו יכולים לדעת שהוא באמת עצבני? למה זה קורה? מה עושים? האם ואיך ניתן להרגיע אותו? מה לא כדאי לעשות? יצא פרק עצבני, אך גם מצחיק אל דאגה ! והעיקר עם המוןןןן אסימונים ונקודות למחשבה. מוכניםות להתעצבן איתנו ? יאללה, בואו ! להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של ⁠האתגר של רבקה⁠ להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠הורים בגובה העיניים⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠לאינסטגרם

הכנה מראש: הפרק הזה יצא קצת טיפול זוגי, מבלי להתכוון לכך ! אז שלחו את הפרק לבן/ת הזוג, ותשתפו אותנו איך זה השפיע עליכםן,הא? אז לפני שהשיחה הפכה לטיפול זוגי, דיברנו על: רונה ואיתי שיתפו את רבקה, שלאחרונה יש המון התעסקות, מצד הילדים, ב-מי אוהב/לא אוהב/כמה אוהב ואת מי. "אמא את לא אוהבת אותי", "אף אחד לא אוהב אותי", "אני אוהב רק את אבא" וכו... והרי רונה ואיתי הכי אוהבים את ברי ואריאל מילי, נכון? כמה פעמים הם יכולים לענות במוּארוּת: "אנחנו הכי אוהבים אתכם בעולם" ? רונה שיתפה שנמאס לה מהלופ הזה. וגם רונה שיתפה כמה זה מחלחל לה לסדקי הלב כשברי אומר לה שהוא לא אוהב אותה, בטח ובטח אם זה נשלף פעמיים בשעה, לפחות (!!!) אז- למה הילדים אומרים את זה? האם זה מעיד באמת על חוסר אהבה? מה ניתן ללמוד מהאמירה הזאת? איך אפשר לעזור להם? אלו תגובות ירגיעו את התופעה, ואלו יחריפו? האם זה קשור להורה מועדף? ואם כן למה זה קורה? מה לעשות כשנפגעים? מה לעשות כשהם אומרים את זה כדי לקבל תשומת לב? וכמובן - שיצאו שם פנינים בדמות טיפול זוגי :) שווה האזנה נשתמע בפרק להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של האתגר של רבקה להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠הורים בגובה העיניים⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠לאינסטגרם

שלום וברכה לכל המתוסכלים והמתוסכלות מהטנטרומים של הילדים שלהםן ! אמאלה ! הצילו ! נכנס בהם דיבוק ! דיבוק : צא !!!!! איתי ורונה שיתפו את רבקה על תסכוליהם מהטנטרומים של ברי. הם חשבו שהם חכמים גדולים כי חוו ,וחווים, טנטרומים של אריאל מילי כבר שנים ! אבל מסתבר, חברים וחברות, שכל ילד חוֹוה טנטרום בצורה שונה. ברי נוטה להדוף פיזית ולדרוש שיתרחקו ממנו, להתנתק רגשית וממש לטרוק דלתות ! ואילו אריאל מילי נוטה לצרוח עליהם שהיא שונאת אותם או מאיימת שתעזוב למשפחה אחרת. אז - תוציאו פנקסים ! על מה נדבר אתם בוודאי שואלים ? מה זה טנטרום בכלל, ומהם סוגי הטנטרומים? למה הם קורים? מה תפקידינו ,ההורים, ואיך אנחנו יכולים לעזור? מה הילדים מבקשים מאיתנו ומה הם באמת באמת צריכים מאיתנו? האם אפשר למנוע אותם? או לפחות (גאד- דמעאט) לקצר/לצמצם את המֶשך שלהם? האם ומתי הטנטרומים עוברים? (ספויילר: רונה בת 37 וחצי, ועדיין חווה טנטרומים בעצמה:) . נשתף כי הפרק הבא שיצא, יהיה פרק המשך. להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠הורים בגובה העיניים⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠לאינסטגרם

אז מה זה בעצם ילד רגיש מאוד? איך מזהים/מאבחנים ומהם המאפיינים? האם חשוב לאבחן- או שאולי האבחון הוא תיוג? האם זה אומר שיש לילד מבנה מוח אחר? האם זה גנטי? מה היחס שהכי יעזור לילד רגיש מאוד? האם להתחשב ברגישותו, או האם התחשבות כזו רק מקצינה את הקושי? האם זה משתנה לאורך החיים? האם חשוב לספר לו, לאחים ולסביבה? ואם כן מה בדיוק אומרים? איך הורה רגיש מאוד פוגש ילד רגיש מאוד ? כייף גדול היה לארח באולפנינו את רותי דריאל היקרה ! רותי היא מגישת הפודקאסט הנפלא- חזרה ללב ההורות, פסיכותרפיסטית בעלת תואר שני (MA), מטפלת באומנויות, עם ניסיון של מעל 20 שנות טיפול קליני. מדריכת הורים מוסמכת, מלמדת קורסים להורים, ותוכניות הכשרה לאנשי מקצוע (בשיתוף אונ' חיפה), ואמא לשלושה - חלקם רגישים מאוד . לאתר של רותי דריאל לפודקאסט חזרה ללב ההורות להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠הורים בגובה העיניים⁠⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠⁠לאינסטגרם

גם ככה להציב גבול זה מהלך שמורכב לנו, בני האדם, ולהורים בפרט. אז במקום ציבורי ? כשכולם מסתכלים? מחשבות כמו: מה חושבים עליי? שיפסיקו להסתכל !!! ,איזו פדיחה ! בא לי להעלם/לברוח/להתפוצץ... הן מחשבות שצצות בין רגע. מוכר לכם? רונה שיתפה על מקרה שקרה לה בסוּפר עם אריאל מילי וברי. מקרה שהתחיל נהדר ! רונה עשתה את כל ההכנות והאירגונים, והייתה במצב- רוח פיקס... גם הילדים היו מעורבים וחמודים. עד ! שהגיע הטנטרום ליד מדפיי השוקולדים שבסוּפר. אז מה ההבדל בין הצבת גבול בבית, לבין הצבתו במקומות ציבוריים? למה הילדים מאתגרים אותנו במקומות ציבוריים? מה זה מפעיל אצלינו? מהם רעשיי הרקע, ואיך הם מפריעים לנו במטרה? האם יש דרכים למנוע את כל הבלאגן או לפחות לקבל כלים שנוכל לשלוף ברגע האמת כשהטריגר כבר לחוץ? (תוציאו פנקסים:) ,מה אנחנו מרגישים כשאנחנו רואים בעיית גבולות אצל אחרים במקומות ציבורים? שופטים אותם? מרחמים עליהם? מזדהים? מתערבים? מתאדים? אם כל הנ"ל נוגע בכם, האזינו לפרק הזה כדי להרגיש שאינכם לבד :) וגם כדי לקבל כלים להתמודדות . להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של ⁠⁠⁠⁠⁠⁠הורים בגובה העיניים⁠⁠⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠⁠⁠לאינסטגרם

אז הפרק הזה הגיע בעקבות זה שאריאל מילי פשוט הכריזה שהיא גוזרת את השיער לעצמה. רונה רצה לכיוונה, והדלי ? כבר היה עמוס בשיערותיה הזהובות. הכל קרה מהר ! היא גזרה גזרה וגזרה ורונה - הצטמקה הצטמקה והצטמקה. רונה לקחה החלטה -לאפשר לה, למרות שהיא התפחלצה מבפנים. מה קרה ביום למחרת אתם שואלים ? חרטה. הייתה שם חרטה גדולה מאוד. איך רונה התמודדה ומה היה הסוף ? תגלו בהאזנה. האם לתת להם ללמוד על בשרם (על שיערם:)? או לעצור אותם בגופינו ולנאום להם על ההשלכות שיהיו, על למה זה לא יהיה יפה ושאולי יצחקו עליהם כמו שצחקו עליכם כשגזרו לכם את השיער כפטריה כשהייתם בגילם. מה המסרים שעוברים כשאנחנו לא נותנים להם ללמוד בעצמם? מה יקרה אם נתאפק, ונאפשר להם ללמוד - גם אם מדובר בסוף ש"ידוע מראש" . האם הסוף באמת ידוע מראש? כי יש גם אופציה שנופתע ונגלה שמה שהם עשו דווקא מהמם ! ושאנחנו טעינו ובגדול ! כן כן. יש גם אופציה כזאת. אייי ייאיי יאיי, כמה קשה להיות הורה ששואף למוארות. נתראה בפרק ! להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של ⁠⁠⁠⁠הורים בגובה העיניים⁠⁠⁠ ⁠⁠⁠לאינסטגרם

אז בואו נודה יצא לנו עוד פרק על גבולות במסווה של "כמה. פעמים. אני. יכול/ה . לבקש. ממך. כמהההה ?" אז מה עושים כשמבקשים מהם לעשות משהו וזה לא משפיע ? אומרים להם שוב, וזה לא משפיע ("בוא יוצאים לגן. אמרתי בוא יוצאים לגןןן. קח את התיקקק יוצאים לגןןן. נווווו כבררר") מה קורה כשהם מתנהגים בצורה מסויימת, אנחנו מטפלים בזה, ואז זה קורה שוב. ואז שוב. ואז שוב (לדוגמא: מרביץ לאחותו, אנחנו מטפלים בזה...ואז שוב. ושוב ושוב). מה קורה לנו בגוף כשהם פשוט לא שמים לנו על הגבול וממשיכים לבדוק את תגובותינו למרות הכל? הר געש. רונה שיתפה מה קורה לה, ועל משאלת ליבה להצליח להגיב באיפוק במצבים כאלה, וגם איתי הגורו הפתיע וסיפר שמאתגר לו כשברי דורס אותו עם הבימבה וצוחק לו בפרצוף. איך שומרים על center בסיטואציה כזאת? האם יש דרך למנוע את החזרתיות הזאת מראש? למה לא מספיק לומר פעם אחת? האם יש נזק בלחזור על עצמינו שוב ושוב ושוב ושוב? להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים לאינסטגרם

שלום וברכה ! כייף לחזור מהפגרה ! התגעגענו אליכםן ואלינו מאוד. ולעניינינו (אם בגבולות עסקינן. נהיה ענייניים רגע). למה לעזאזל כלכך מאתגר לנו עם גבולות ? עזבו רגע גבולות מול הילדים... מול עצמינו, מול הקולגות, מול בן/ת הזוג, התלמידיםות שלנו/ המשפחה המורחבת/החברים... ? רונה שיתפה על האישיוז שיש לה עם גבולות כבת - אדם, לאו דווקא כאמא, וכמובן שהכל התחבר לכדי היחסים שלה עם אריאל מילי... כי הכל קשור. על מה הכל יושב? על חוסר ערך -עצמי? על הרצון שיאהבו אותי? על הוויתור על מי שאני למען האחר? על החשש שאני עושה משהו לא נכון? אולי אני טועה ? או אולי עכשיו זה נוח לומר כן כי בא לי לשתות קפה עם עצמי, אבל מחר פתאום הכן הופך ללא כי אין זמן/נמאס לי ? ואז, הופס ! הילד קולט שיש פה פירצה בגדר... או המחשבות האלה של: מה תגיד הסביבה ? בקיצור. איפה עניין הגבולות יושב אצליכםן? נשמח שתשתפו אותנו . - להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים - לאינסטגרם

אוף איזה מתסכל זה שהילד התרגל בהשכבות לדיגי בגב, ועכשיו הוא לא מסוגל להרדם אחרת ואני עייףףף ! די ! אני רוצה לישון ! .... אוף איזה קשה זה שאני רוצה שהזמן מסך יהיה רק רבע שעה כל יום ואיכשהו זה הופך לחצי שעה... ומה עם התזונה בבית? בפנטזיה שלי כולם אוכלים בריא ומאוזן ובפועל הכי קל להכין טוסט. בקיצור : "הילד התרגל", מכירים את זה ? מה.. אני לא סמכותי מספיק כהורה כדי לעשות שינוי/לאכוף גבול? מרוב תסכול אנחנו, אולי, מרגישים אשמה?/מאשימים את הילדים/את המציאות/את היקום, שגם זה - לא מי יודע מה כייף. כמה פעמים יצא לכם להגיד "די נמאס לי ! מהיום עושים שינוי". ותנו לנו לנחש: השינוי לא קורה ? שיו. איזה לופ אין סופי !!!! מאיפה מתחילים ???? אז... רוצים שינוי ??? רוצים שינוי ??? מה זה שינוי מדיניות? מה כדאי לעשות לקראת שינוי המדיניות? מה הסכנות/השלכות בשינוי המדיניות? האם חווית שינוי - המדיניות שונה אצל מבוגרים וילדים? איך מפיצים את המדיניות החדשה/ותיקה בין מכרים או משפחה? למה חשוב במיוחד לשים לב סביב שינוי המדיניות? ומה קורה אם אין סינכרון/הסכמה/זרימה בין ההורים... אחד אוהב להשכיב ככה, השני בצורה אחרת... האחד רוצה לשנות, השני לא... לינק לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים לינק לאינסטגרם לינק לפייסבוק

מכירים את זה שהילד שלנו "מוותר בקלות" כשקשה לו? או שהוא צורח ובועט כשהוא "לא מצליח" ? אז מה זה בכלל "סף תסכול" ? למה יש כאלה שסף התסכול שלהם נמוך? מה ה"סכנה" ואיזה השלכות יש לסף הנמוך הזה ? איך נוכל לעזור לילד עם סף תסכול נמוך? כמה זה קשור אלינו ההורים? והאם זה יכול להשתנות ? והאמת ? שגם לנו יש ספי תסכול בכל מיני דרגות ועוצמות... אז איך אתם עם תסכולים? רונה שיתפה שהסף שלה נמוך בהרבה מאוד מהמקרים, איתי לעומת זאת : זן :) כל אלה ועוד להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

אז מה קרה לילד המתוק שבא איתנו ממקום למקום, זה שזרם איתנו, הקשיב לנו, זה שלא היו לו רצונות יותר מהרצונות הבסיסיים כמו לאכול, לישון, לעשות צרכים, חם לי , קר לי.... ככה שקל היה לנחש מה רצה ? אה ? (פאוזה). פתאום, ביום בהיר, מתעורר בבוקר שד טזמני נחוש שפוגש לראשונה גבול. "מה? מי אתם שתציבו לי גבול הורים? חוצפה!" לפעמים אפילו מרגיש שהתפתחה לה מעין מוטציה של הילד שלנו, שהפכה מרך חמוד למפלצת טנטרומים שמתאכזבת מאתנו ברמה של : מה לעזאזל אתם לא מבינים ??? מה??? אה, ואיך לא דיברנו על ההשתטחויות בסופר? במגרש החנייה? על המדרכה? אצל השכנה ? אז כמה לזרום עם הרצונות שלהם? מתי להציב גבול? מתי לשחרר? איך כדאי לנהוג איתם בזמן הטנטרום (ממליצים לכםן להאזין גם לפרק מספר 1 על טנטרומים, כדי שתקבלו את כל התמונה) בהצלחה ! להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים להרשמה לסדנת ״אני כאן״ של רונה ואננדה

חה חה חה ! הפרק הכי מצחיק עד כה. בהצלחה לכם. אז למה הילדים כלכך אוהבים לדבר ולהתעסק במילים : "קקי", "פיפי" ו"פלוץ" ? למה זה כלכך מפריע לנו? נדבר גם על התגובות שלנו כשהם מפליצים בפרהסיה, על האם לחנך אותם כבר בגיל הרך שיש מקום ייעודי ליציאות ולפלוצים(סיר/שירותים) אה, ומה לגביי הגראעפסים? מה התגובה המומלצת ליציאות עצמן ולדיבורים על גזים ויציאות ,ושימו לב- מה לעשות ואיך להגיב כשהם מקללים אותנו במילים הללו ("פיפי","קקי","פלוץ" - אם זה לא היה ברור עד כה:) וגם גילינו עוד צד אצילי של רונה, נגלה מה איתי חושב על רונה כשהיא מפליצה, וגם על למה זה כלכך מביך אותנו? וגם על התחושה שנשארת בנו כשמישהו נגעל מהפוקים שלנו ועוד... היה מסריח ומצחיק :) להרשמה לזום בנושא יחסי אחים להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

"לא רוצה אותך, רוצה את אבא/אמא!!" (זאת הדוגמא הקלאסית אך העדינה), כך אומר הילד עם מבט "רע", "שונא" בעיניים. כשאנחנו ההורים חווים דחייה מילדינו, ויותר מזה גם מקבלים את התחושה שהילד שלנו פשוט מעדיף את ההורה השני על פנינו, אמאלה ! איזה מאתגר זה לא להעלב, לסגור את הלב, להתנהג כמו ילד בעצמינו שרוצה לקום וללכת ועוד.... תחושות כמו "אני לא רצוי", או סגירת הלב מול הילד שלנו, כעס וכאב עמוקים, קנאה, אשמה, בושה, הם רגשות קשים ושורפים. אז בואו אהוביםות, נקבל כלים להתמודד עם זה. תודה ללירון פטל חודק מאזינתינו שהגיעה לאולפנינו עם הלב החשוף שלה, וסיפרה לנו על התקופה הארוכה שהילד שלה הדף אותה. סקרנים לשמוע איך היא צלחה את התקופה? סקרנים לשמוע איפה זה פגש את איתי ורונה ואיך הם מתמודדים ? נשתמע בפרק להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

"תקשיב לאינטואיציה שלך" ! מכירים את הטיפ הזה ? אז איך נלמד את ילדינו להקשיב לאינטואיציה שלהם מבלי שנשבש להם אותה? איך נוכל לתמוך בבחירותיהם,מתי הם בוחרים ומתי אנחנו בוחרים עבורם? מתי אנחנו כאילו מאפשרים אבל לא באמת ,למה כלכך קשה לבחור? (לנו ולהם), איך כהורים אנחנו מעכבים את התפתחות יכולת הבחירה שלהם? המקומות שקשה לתת להם לבחור, כמו למשל: חברים שנראים לנו לא מיטיבים,בגדים לא תואמי עונה/אירוע, איך מאפשרים לילדים לחוות את השלכות הבחירות שלהם גם כשקשה, מבלי לומר "אמרתי לך" ... ובואו לא נשכח את זה כשנותנים להם שתי אופציות לבחירה א' ו ב', והם בוחרים ג', מה אז ? להצטרפות לקבוצת הווטס אפ של הורים בגובה העיניים

אז איך הבקרים שלכם? גם אתם מוצאים את עצמכם מזרזים את הילדים, רצים לאוטו ומגלים שהילד מלטף חילזון ? אוי לא! אתם מ א ח ר י ם ! והסבלנות מה איתה? אין אותה. אז איך מעירים בבוקר? איך גורמים להם לשתף פעולה? מה עושים עם קשיי הרדמות שבעקבותיהם מגיעים גם קשיי התעוררות? ומה עם אכיפת גבולות - כשאין זמן? איך לא נאבד סבלנות? איך כדאי להערך להתארגנות בוקר ולמעברים- מראש? מה עושים כשהילדים "עושים לנו דווקא" ולוחצים לנו על הנקודות הרגישות שלנו ואיך לא נכבה לילדינו התלהבות בריאה בתוך הלחץ (ליטוף חילזון, כבר אמרנו?) להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

אז מה זה בכלל "יחסים סימביוטיים"? מה ההשלכות של יחסים סימביוטיים, האם זה מפריע/מקשה בהתפתחות הטבעית של ילדינו? איך חוויות העבר והדרך שגידלו אותנו משפיעות על האנשים שאנחנו היום,איך נמנע מלהעביר לילדים שלנו את שריטותינו, איך נדע לזהות מקומות שאנחנו בסימביוזה עם הילדים שלנו, מהי התפתחות בריאה של סימביוזה? בין היתר דיברנו גם על העברה בין דורית, ועל הקושי לשבור את הרצף, ולהעז להשתנות ולהתפתח . להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

רונה הזמינה פרק לכבוד יומולדתה, שמתרחש ממש היום !!! והפעם דיברנו על לאפשר ל"מתנה שאנחנו" להתגלות כל ילד מגיע עם המתנות שלו לעולם, אז איך אנחנו,כהורים,נאפשר להן להתגלות,וכמובן שכל הורה מגיע עם המתנות שלו לעולם, אז איך נאפשר למתנות שלנו להתגלות - בהורות ובכלל ? איך נרגיש בטוחים יותר/יפים יותר/בעלי ערך...איך לא נקטין, נחליש, איך נחזק ונטפח, איך כדאי להגיב כשהילדים מקטינים את עצמם (אני דפוק,היד שלי מטומטמת, אני לא טוב בזה....), ומה לעשות כשאני מחבל לעצמי במתנה שאני ועוד... תודה לכל החיילים והחיילות ששומרים עלינו, המון בריאות ושלווה, ושאחינו ישובו לגבולם בריאים ושלמים - אמן . להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

"אני לא אוהב אותך אמא!!!" "את שקרנית!!!" ,"הלוואי שלא תהיה אבא שלי!!!" .... הופס! מילותיהן של הילדים שלכם השתחלו להן בין הסדקים, ויצא שנפגעתם. כמה קשה זה לתפקד כהורה, בזמן שהלב שלנו נסגר בגלל העלבון, הא? איך נצליח להיות המבוגר האחראי, בעוד אנחנו בעצמינו מגיבים מה"ילד שבנו"? אז...רבקה נתנה לנו כלים לאיך להגיב כשאנחנו נפגעים מהילדים שלנו. ...עשינו הפרדה בין הטיפול בעלבון שלנו ובכך גם בתפקוד ההורי, לבין הטיפול בעצם הנסיון שלהם להעליב ולפגוע והצורך לשים שם גבול. וגם דיברנו על איך להעביר לילדינו את המסר ש"למילים יש כוח",בצורה אחראית ובריאה. להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

אתם בוודאי מכירים את קולות ההתבכיינות שנשלפים בכל מיני סיטואציות במהלך היום...מעין יללות דקות וצורמניות,יש שיגדירו אותן: סירנות. בגן השעשועים, בריב עם חברה,אצל סבא וסבתא, בסופר, כשלא הסכמתם להם טלויזיה או ממתק, כשמשעמם להם... אז למה זה כלכך מעצבן אותנו? מה ההבדל בין ילד בוכה לילד מתבכיין? למה זה בכלל קורה? מה לעשות ומה לא לעשות כשהם מתבכיינים, איך להתמודד אם נשמע את סבא/סבתא/בןת זוג אומרים: "שקט! תפסיק להתבכיין כבר!" או משפטים מהסוג הזה, האם אפשר לשים להתבכיינות גבול? ומה רבקה חושבת על הניסיונות שלנו להסיח את דעתם כשהם בוכים, רק כדי שיפסיקו כבר! להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

כולנו עייפים, הא? כשאנחנו עייפים קשה מאוד לתפקד, בטח ובטח אם אנחנו מדברים על להרדים את ילדינו תחת העייפות. נדבר איך לאט לאט נוכל לקצר את משך ההרדמות בשפיות ובסבלנות, טקסים, גבולות, מתי נכון לעבור ממיטת תינוק למיטת מעבר או מזרן על הריצפה, מה לעשות כשהילד בוכה מרעב או מצמא באמצע הלילה, כשהם באים אלינו למיטה, אחים באותו החדר, האם להתעקש על שקט בבית כשמרדימים, שנצ, חברים שבאים לישון אצלינו, מה לעשות כשהילד שלנו בוכה שנבוא לקחת אותו באמצע הלילה מסבא וסבתא ועוד... לילה טוב בקיצור:) להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

קבלו את האורח האדיר שלנו - אבי גרייניק! ווהוו!!!! איזה כייף היה מה זה!!!? אז אבי ורונה גילו שהם חולקים הפרעה - מיזופוניה! מעבר לזה, ככל שהשיחה התפתחה, רונה הבינה שגם היא הייתה ילדה עם הפרעת קשב (וכיום, אישה עם הפרעת קשב) . דיברנו על האתגרים של להיות הורה עם הפרעת קשב, על איך להקנות ביטחון לילד עם הפרעת קשב,על החשיבות של לאבחן כמה שיותר מוקדם כדי לקבל כלים ולייצר טקטיקות שיעזרו להתמודדות עם העולם,על סימנים שיכולים לרמז לנו שילדינו הוא ילד עם הפרעת קשב. התאהבנו באבי, ואתם? לינק לעמות להפרעת קשב - אתם לא לבד להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

קבלו את יוסף אלון!!! האורח השובב שלנו! יוסף הוא מטפל תנועתי ומנטלי שעוזר להרבה אנשים לעבוד על מחסומים מנטליים דרך הגוף. דיברנו איתו על כמה חשובה התנועתיות לאיכות החיים, לביטחון העצמי ולחיוניות שלהם, על איך לגדל את ילדינו לבית בו הגוף חופשי ומשוחרר,איך נעזור להם לסמוך על עצמם ועל גופם, על כמה כוח יש למילים שלנו: "שבי בשקט", "אל תזוזי", "אסור לקפוץ על הספה זה מסוכן". בנוסף שמנו זרקור על המחשבות שלנו ההורים: "מה השכנים יחשבו", "יש לו שתי רגליים שמאליות" וכו... ועד כמה הן משפיעות על ילדינו, גם ללא מילים. בין היתר נתנו תרגילים לשיפור הביטחון והפיזיות לדף של יוסף אלון להרשמה לסדנת ״הסתגלות לגן״ של רבקה להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים לעקוב אחרינו באינסטגרם

מה עושים כשאבא ואמא לא מסכימים? מה עושים כשכבר הוחלט משהו על ידי אחד ההורים, וההורה השני "צריך" להתמודד עם זה? האם זה חשוב שנשמור על "חזית" אחת? שנגבה אחד את השנייה?, וגם דיברנו על השוטר הרע והשוטר הטוב, על "למה אני תמיד השוטר הרע"? מכירים את המשפט הזה? והאם יש משקל זהה לשני ההורים כשאחד לא נוכח פיזית רוב הזמן? מה לעשות כשצד אחד מרגיש שכל הקושי נופל עליו? ומה לעשות כשיש פערים בגישות? ועוד ועוד וגם - בואו להציץ קצת ליחסיהם של רונה ואיתי, הם פתחו קצת מהמורכבויות שלהם להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

מכירים את זה שהילד שלנו לא עושה את מה שאנחנו רוצים שיעשה, ויוצא לנו: "אם לא תבוא עכשיו - אני הולך!", או "אם לא תפסיק לזרוק את האוכל על הרצפה אני אקח לך את האוכל"!? מכירים את זה שאתם זורקים איומים, עד שהם הופכים להיות איומי סרק? הילד כבר לא מתייחס, ואתם בלופ אינסופי של איומים... האם זה נחשב עונש? מתי זה שמירה על גבולות ומתי זה איום? האם זה משיג את המטרה? האם יש מצב שאיום זה לגיטימי? מה רע בזה בעצם? מה התחליפים לאיומים? ומה קורה כשהילדים מאיימים עלינו? האם זה כישלון שלי כהורה? אני לא סמכותי? בואו נקבל כלים מרבקה איך להחליף את ה"איומים" האלה. להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

קבלו את אור כהן יועצת הנקה מוסמכת IBCLC ! איזה כייף היה לארח אותה באולפנינו! נדבר בעיקר על פרידה מהנקה. על האם קביעת יעד של האמא לסיום ההנקה נכון, או שיש מקום לגמישות, האם זו החלטה של האמא מתי נכון להפסיק, או שיש גם לאבא זכות להביע דעה? מתי ואיך להתחיל את הפרידה מההנקה? איפה הדגלים האדומים שכדאי לשים לב אליהם, נדבר גם על ההערות מהסביבה, על נשים שמניקות עד גילאים גדולים, ואחד החזקים: איתי יביא את הזווית של הגבר, מה עובר על הגבר בתקופה הזאת! וואו. זה הוביל לשיחה מרתקת על תקשורת ויחסים בין בני הזוג בתקופת ההנקה. היה סופר מעניין! שלחו את הפרק לבני הזוג ולכל הסביבה התומכת שלכן. להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

קבלו את "האורחת החוזרת" שלנו - גל מקאדר! בפרק 29 הגיעה הריוניות, והיום הגיעה אלינו היישר מההנקות. דיברנו על האתגרים שבשני תינוקות צמודים, הריגרסיות שיש ל"גדולה" (בת השנה וקצת) , על העייפות, על הכאוס, על ה"אין לו"ז" , על לילות ארוכים ומתסכלים, על זה שאין התחלה, אמצע וסוף ליום, על הבחירה בחינוך ביתי ל"גדולה" שלה, למרות שיש ניו בורן בבית. להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

הפעם הקדשנו פרק לשאלות ותשובות של המאזינים היקרים שלנו - שגרמו לנו להעמיק עוד בנושא הכלכך רגיש הזה. בין היתר דיברנו על: איך לנהל עימות בין פעוט שאינו יודע לדבר לילד גדול? מה לעשות כשהתינוק נושך אותי? מה לעשות כשילדים מרביצים לילד שלי בגן השעשועים? מה לעשות כשהבן דוד של ביתי לא מפסיק להרביץ לה? איך אדע שהבן שלי ידע להגן על עצמו?מה לעשות כשילד מרביץ לבן שלי וההורים של הילד המרביץ לא עושים כלום כדי לעצור את זה? להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

מכירים את זה שהילד שלנו מרביץ לנו? וכשהורה מהגן מתקשר לבשר לנו שהילד שלנו הרביץ לבן שלו? איזו פדיחה! וכשאני נוכח בסיטואציה בה ילד אחר מרביץ לילד שלי... מתי להתערב? האם להתערב? האם עלי לנסות לנתב את הילד שלי להתרחק מילד שמרביץ לו? ועוד ועוד היה סופר מעניין וחשוב! להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

היום נדבר על גמילה ממוצצים (שמיכי, בקבוק, אצבע...), מה הזמן הנכון להתחיל גמילה?, האם יש שוני בין גמילה ממוצץ לשמיכי/בקבוק?, מה רבקה חושבת על עץ המוצצים? האם נכון להצמיד את הגמילה לגיל מסוים?("ביומולדת שלוש נגמל ממוצץ") , האם טוב להצמיד לזה מתנה?("ותקבל מתנה לכבוד הגמילה"), האם לתכנן את יום הפרידה? האם לעשות זאת בבת אחת או בהדרגה?, המוצץ עושה נזק לשיניים? מה נעשה אם יש רגרסיה?, מה עם משפטים כמו "אתה כבר גדול הגיע הזמן להגמל", "יופי! נגמלת! עכשיו אתה גדול"! להצרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

מכירים את זה שהילד עושה לנו דווקא? איזה מעצבן זה!!! ומה עם זה שהוא צוחק תוך כדי הדווקא? זה בכלל מטריף! אז רבקה עשתה לנו סדר בראש. למה הילד "עושה לנו" דווקא, איך למזער את הדווקאים ואיך להגיב. פשוט כך. פרק ממוקד, מדוייק ומציל נפשות. בהצלחה לכולנו להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

הפעם אירחנו את סיוון טלמור המופלאה! דיברנו איתה על ילד מרצה, ואיתי ורונה נתנו לה קונטרה עם ילדה לא מרצה. דיברנו על מה זה בכלל ילד מרצה, מאיפה זה מגיע, איפה זה הופך לריצוי, מה העבודה שיש לעשות איתו, מה האתגרים שיש לנו עם ילד מרצה, על האתגר שיש לאמא מרצה שרואה שהילד שלה מרצה, האם אנחנו צריכים לנסות לשנות את זה? "לחנך" "ליישר" ? או שזה פשוט האופי שלו, נדבר גם על הקונטרה- ילד לא מרצה. איפה ילד לא מרצה פוגש אמא מרצה, ואיזה קשיים צומחים מזה? לינק לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

איך להתייחס לשאלות של הילדים על המוות כמו: אמא, מתי את תמותי? לפני? ומה קורה כשהם אומרים לנו שהם רוצים למות, האם זה אמור להדאיג אותנו? זה הרי נורא מכווץ בטן... ומה לעשות כשהם מדברים על המוות כמו אפשרות קסומה? האם זה מעיד על צורך בטיפול רגשי? על כל זאת ועוד נדבר בפרק הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

האם גמילה מחיתולים זו "גמילה" ? או "פרידה מהרגל" ? אז נגלה לכם שרבקה בעד המילה - פרידה. את הסיבה לכך תגלו בפרק. אז מתי מתאים להתחיל את הפרידה מהחיתולים? מה לא לעשות? האם יש הבדל בין בנים לבנות? מה עושים כשיש רגרסיה, על התגובות שלנו ל"בריחות", האם יש הבדל בין יום ולילה, האם יש מקום לגבולות בתהליך הזה? ועוד ועוד..  https://chat.whatsapp.com/EBI1IiQUgHsHHy9R7Xi3za לינק לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים 

האם אנחנו מקבעים להם תכונות? איך לתת לבכורים חוויה מתקנת? האם היחס צריך להיות שוויוני? איך יוצרים קשרי עומק ביניהם? איך לא עושים השוואות ביניהם ? ומה בדבר תחרות?  היא טובה או לא?

איך נתכונן לקראת בואו של התינוק החדש? מתי לספר לאחים על ההריון, איך לתווך להם את הקושי וההתרגשות, ואיך נגרום להם להרגיש חלק מהצוות מבלי שיחושו לבד

איך לתווך לילדים את הפרידה של ההורים? איך לרכך להם את הסכסוך, חוסר האמון, את הפער הכלכלי, את זה שההורים לא מדברים, כשיש פתאום שני הבתים, את פרק ב' של ההורים 

מריבות בין הילדים, בין הילדים לבין ההורים ובין ההורים לבין עצמם, איך נדאג לתת לילדים כלים של דיאלוג לכל החיים

?איך עוברים דירה עם ילדים? ומה קורה כשיש בלת״מים בדרך