פרק 286: תמיר גינץ

תמיר גינץ הוא כוריאוגרף, רקדן, מרצה, יזם ומייסד שותף של להקת המחול קמע, שאוטוטו חוגגת יום הולדת 25. את הלהקה, שפועלת  בדרום הארץ, הקים בתחילה כפרויקט ספציפי ומתוך רצון לרקוד את הקושי שנבע מתוך משבר אישי, כשבנו אובחן על הספקטרום האוטיסטי. ״קראתי לזה קמע כי חשבתי שזה יביא לי מזל טוב״.בעקבות ההצלחה של היצירה הראשונה, ״גן נעול״, נולדה הלהקה, שמונה היום 26 רקדנים ורקדניות במשרה מלאה. ״אנחנו להקת המחול שמעלה הכי הרבה יצירות בשנה – כ־120 יצירות. השנה היו לנו 13 יצירות ברפרטואר; רק בשבוע שעבר היו לנו חמש הופעות״.את הסגנון האמנותי שלו הוא מגדיר ככזה שמונע מרגש. ״יש כוריאוגרפים שעוסקים במחקר תנועתי. העולם שלי הוא תמיד עולם דרמטי. התנועות נוצרות מתוך דו שיח ומתוך רגש. אני חושב שזה גם סוד ההצלחה של קמע – שהצופים עוברים איתנו מסע רגשי״. ביצירה האחרונה של הלהקה, ״ערגה״, הוא הכניס גם רגש מתוך חייהם הפרטיים של שאר הרקדנים. כך, לדבריו, הוא יודע שהיצירה תדבר לעוד אנשים.״בשנים הראשונות הייתי עסוק בהאם זה יעבוד, מה יגידו המבקרים. היום אני משוחרר מזה. אני יודע מי אני ואני יודע מה אני, ואני צריך להאמין שהקהל מספיק אינטליגנטי ומספיק סבלני. אני יוצר מתוך מה שאני רוצה להגיד״.המחול, מבחינתו, מעניק גם נעורי נצח (״אני עובד עם אנשים צעירים, שיש להם גם את היכולת להביא קהל צעיר״), ובשלוש השנים האחרונות הוא מצא את עצמו לא פעם, כמנהל להקה, דואג לרקדנים שלו יותר מלעצמו. ״ברגע שמתחילה מלחמה אני מתקשר לרקדנים שלי, אני מגויס אליהם, לא אכפת לי שייפול עליי טיל. בשנים האחרונות הבנו שהעולם סגר עלינו, ושחייבים לייצר שינוי במדינה הזו ובאיך שהיא מתנהלת, קודם כל בשבילנו – האנשים השפויים״.