פרק 32: העבודה היא חיינו | עם גילי יובל

על המקום הענקי שהעבודה תופסת בחיים שלנו,על טשטוש הגבולות בין האישי למקצועי,ועל האין הפרדה בין מה שנכנס לבית לבין מה שנשאר בעבודהעל העבדים שאנחנו לעצמנו ולמעסיקנוולאן פנינו....ובהומור. כי זו דרכה של גילי יובל  להתבונן על כאבים, דפוסים, קשיים ומועקות מתוך עולם העבודה העכשווי ולשורר אותם לשירים קצרים שמעלים חיוך. גילי יובל היא משוררת של עולם העבודה החדש - "הפעם עם הקובץ" , "העבד הזה הוא אני" וממש עכשיו יצא ספרה החדש "בית שני". ובכלל, גם להתנהל מולה, זה מין פיוט עכשווי שכזה -כי כמו שקבענו זמן שיחה, מיד היא ביקשה "תוציאי לי זימון בבקשה!"אהה, ברור, אין בעיה - מה בכלל חשבתי לי אני העתיקה - הרי "פגישה בלי זימון היא לא פגישה"ואז דקה לפני שהגיע הזמן שקבענו לשיחה - היא שולחת ווטאספ לבירור:אנחנו בטלפון, או בגוגל מיט? מה הדיבור?גוגל מיט? אוי לי, מה זה בכלל? אני פה עם עצמי, ברגע מצוקה - עכשיו היא תגלה שאני עתיקה?והתקשרתי בווצאפ וידאו, מה יכולתי לעשות.והתחלנו עם ההיי וזה ומה נשמע, ואז היא תופסת את הראש"אוי אוי אוי, " היא אומרת, "יש תקלהעשיתי בטעות דאבל בוקינג - אני עכשיו מגלה.איזה פאדיחה, אני מה זה מצטערת - אפשר עוד שעה - מה את אומרת? ודיברנו אחרי שעה, וברור שבזמן הזה רצתי ללמוד מה זה גוגל מיט,ושיתפתי אותה בזה וגיליתי לה שאני הכי אולד סקולוהיא אמרה - יופי! יהיה לנו מענין... והיה מענין מאד מאד. ומצחיק וגם קצת עצוב תוך כדי.