פרק 40: גם אופטימית וגם מפוכחת: שיחה עם העיתונאית לינוי בר גפן המטפלת בבן זוג שהפך לנכה סיעודי - על איך מגייסים כוחות אחרי שהחיים התהפכו עליך

כשלינוי הייתה ילדה היא זוכרת את אבא שלה מזהיר אותה :" לינוי! לא לאבד עשתונות". הילדה הקצת מרחפת הזו, שהיתה תמיד שוכחת מפתח, למדה די מהר איך לפרוץ הביתה דרך התריסים, אח"כ  בתור עיתונאית חוקרת ואמיצה היא נתקלה לא פעם בדלתות סגורות והן לא איימו עליה. להיפך, היא אהבה לתת להן פייט. בתור תחביב היא גם התאמנה באיגרוף, אבל שום דבר לא באמת הכין אותה למלחמת העולם הפרטית שלה, זו שתפרוץ כשהיא תהיה בת 35, בהריון מתקדם, כשברגע אחד בעלה האהוב יעבור אירוע מוחי קשה ויהפוך לנכה סיעודי שתלוי בה. ילד נצחי בחודשים הראשונים היא כמעט טבעה באוקיינוס של צער, אבל לרגע אחד לא הפסיקה לפעול, מקדישה את החיים שלה לתהליך השיקום של בעלה. את הכאב הפרטי שלה ואת השיעורים שלמדה בדרך היא הפכה לעשייה משמעותית, למפעל חיים של עזרה. החברה שהקימה: "חמ"ל בר גפן" מספקת מעטפת של תמיכה עבור כל מי שהתהפך עליו עולמו בעקבות מחלה או תאונה  ישבתי אתה לשיחה מרגשת בצורה יוצאת דופן, על אהבה וחמלה, על היכולת למצוא כוחות ומשמעות, על גבורה יומיומית וגם על בדידותו של מי שמטפל באדם חולה