פרק 59: סמל עמיחי שמעון רובין ז"ל - למסור את הנפש גם בחיים

סיפורו של סמל עמיחי שמעון רובין ז"ל הוא סיפור על החיפוש אחר האמת. חיפוש אחר שליחות ואחר המקום שבו יוכל לתרום את המיטב שלו לעם ישראל. בכל צומת משמעותי בחייו הוא עצר, שאל, בירר ולא הסתפק בתשובות קלות. כך היה כשבחר את הישיבה שבה ילמד, כך כשהחליט להתגייס לגולני, וכך גם כששקל אם לצאת לפיקוד. הוא לא חיפש תפקיד או כבוד – הוא חיפש את הדרך להיות אדם טוב ומשמעותי יותר.בשיחה עם אמו, בתיה, נפרשת דמותו של הילד הסקרן שגדל בעכו, של הנער שלא פחד לומר את דעתו בכבוד, של הבחור שהאמין שצריך לחיות מתוך אמת פנימית, ושל הלוחם שהפך לדמות מחברת ואהובה על כל מי שפגש. בכאב ובגעגוע, מספרת בתיה על הדרך שעשה מעולם הישיבה אל הצבא, על היכולת הנדירה שלו להנהיג מתוך ענווה, ועל הקרב הקשה בבוקר שמחת תורה, שבו המשיך להילחם ולהגן על חבריו גם לאחר שנפצע אנושות.זו גם שיחה על המשפחה שנשארה מאחור – על שלושת הימים לצד מיטתו בבית החולים, על ההחלטה לתרום את איבריו, על האמונה שמחזיקה גם ברגעים הקשים ביותר, ועל ההבנה שגבורתו של עמיחי לא התחילה בשדה הקרב, אלא נבנתה לאורך חיים שלמים של אמת, אחריות, מסירות ואהבת אדם.זהו פרק על בחירה, על שליחות, ועל אדם שהראה שאפשר למסור את הנפש גם בחיים עצמם – בכל יום מחדש