פרק 8: לנצח עם הקלפים שקיבלנו | עם אסף פרסיה

אנחנו נולדים אל תוך החיים כמו לתוך משחק שכבר התחיל – בלי לשאול אותנו, בלי לתת לנו לבחור דמות, בלי להציע לנו אפשרות חלופית. כל אחד מקבל את הקלפים שלו: המשפחה, המקום, הגוף, התנאים, וגם התכונות שנצרבו בנו עוד לפני שהבנו בכלל מי אנחנו. חלק מהקלפים האלה נותנים לנו יתרונות וחלקם יוצרים גבולות (ויש מי שיאמרו מגבלות). וכולנו, כמעט בלי יוצא מן הכלל, מסתכלים מדי פעם על אחרים וחושבים: "אם רק הייתי מקבל את התכונות שלו… הכול היה נראה אחרת".אבל החיים אינם משחק סופי שבו מנצחים יריב כלשהו. החיים הם משחק אינסופי – כפי שג'יימס קרס קרא לזה – משחק שמטרתו להמשיך לשחק, להמשיך לצמוח, להמשיך לגלות מי אנחנו. ובמשחק הזה, הניצחון האמיתי לא קורה כשאנחנו מנצחים מישהו אחר, אלא כשאנחנו מצליחים לנצח עם מה שיש. עם מי שאנחנו.תחשבו על זה: גם האנשים הכי מצליחים בעולם – כמו בקהאם, שוורצנגר ועוד – לא נשארו בקיפאון סטטי. הם הבינו שהחיים הם סדרה של פרקים, שכל פסגה היא בעצם נקודת מוצא חדשה. במקום להיתקע במקום שכבר לא מתאים להם, הם שינו תחום, המציאו את עצמם מחדש, ולקחו איתם את מה שהם למדו מהחלק הקודם.והיכולת לעשות את זה מתחילה מנקודת מוצא אחת שבשיטת OMM (דקה אחת של מדיטציה) נקראת: "אני אוקיי". כלומר, אני אוקיי כמו שאני כרגע. הכוונה היא לא אוקיי במובן של לוותר, אלא במובן של "זאת נקודת ההתחלה שלי". כמו שהווייז לא יכול להציע לנו מסלול בלי לדעת איפה אנחנו נמצאים, כך גם אנחנו לא יכולים לנוע קדימה בלי שנבין זאת באופן פנימי.ומהתובנה הזאת אפשר לצאת לדרך, מתוך מודעות לקלפים שקיבלנו, ומתוך אומץ לשחק את המשחק שלנו, לא את המשחק של מישהו אחר. כי בסוף אין דרך אחת לנצח. יש אינסוף דרכים ובתוכן יש את הדרך שלנו.