פרשת בא - התחלת?! תמשיך עד הסוף... | סיפורים ומעשיות על סידנא בבא סאלי זיע"א | הרב דוד בכר

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=GJybga1R3fYלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/13A48oLVrmnqQTSX4OCehk3DwBRzeBMCO/לכל השיעורים בנושא כלליhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/העלון השבועי https://drive.google.com/file/d/13jEIlzlkerDCn1xSU0tV0XmkeibtTERl/view?usp=drive_linkהערב הזה ד' שבט תשפ"ו מלאו 42 שנים מאז הסתלקותו של מאור ישראל חסידא קדישא ופרישא רבי ישראל אבוחצירא זצוקלל"ה ה"בבא סאלי" כשהוא בן צ"ד שנים. מגיל 6 שנים כיסו את עיניו בגלימה כשיצאו עמו לרחוב כדי לשמור על טהרת העיניים שלו, וכבר מילדותו היה מרבה בתעניות וסיגופים והיה פורש מכל ענייני העוה"ז. כבר בהיות בן 16 שנים נתמנה להיות ריש מתיבתא בישיבת "אביר יעקב" במרוקו, ולאחר תקופה אף החל לכהן כראש הישיבה שעל פיו ישק כל דבר. בגיל 30 לאחר הירצחו של אחיו רבי דוד הי"ד נבחר לכהן כרב, דיין ומו"צ למחוז כולו והמשיך לכהן בתפקיד זה שנים רבות. אבל להיותו בעל מופת פלאי החלו להכיר רק בגיל זה שנעשה לרועה של בני העדה כולה. בתקופה זו המקווה בבודניב נתפס בידי הצבא הצרפתי ולא היה אפשר לגשת אליו כלל ועיקר, מקווה חילופי שהיה לקהילה היה מוזנח ולא ראוי לשימוש. בבא סאלי פסק שאי אפשר להתפשר על טהרת ישראל והורה מיד לבנות מקוה חדש ומהודר. לאחר חודשיים של עבודה מאסיבית המקווה היה מוכן, אלא שהיה זה בחודש תמוז שבו אין הגשמים מצויים, בבא סאלי אסף את כל רבני הישיבה ותלמידיה לחצר ונשא עיניים למרום והתפלל לגשם, דקות ספורות לאחר תפילתו החלו עננים להגיע וגם עז ניתך ארצה ומילא את המקווה, היה זה נס גלוי לכולם וכל בני הקהילה שמחו שזכו למנהיג בעל כוחות עצומים וגדולים. אך שמחה זו היתה קצרה כי המרזב שהונח בקצה התעלה לפי שיטת הבית יהודה (וי"א לפי הנודע ביהודה) פוסל את המקוה, כמה מרבני המקום ניסו לשכנע את בבא סאלי שבשעת הדחק כזו אפשר להקל ולא צריך לחוש לדעת יחיד, ועוד שזה סימן מפורש משמים שהמקוה כשר. אך בבא סאלי נותר איתן בדעתו שעל המקוה להיות כשר לפי כל הדיעות והורה לרוקן את כל מי הגשמים ולבנות מחדש מרזב עץ כשר ללא כל פקפוק. לאחר שהפועלים סיימו את התיקון יצא הבבא סאלי שוב אל החצר ונשא עינו למרום ואמר: עשינו כהוראתך בעל הבית יהודה, עתה מבקשים מבורא עולם שבזכות הצדיק ירדו גשמים וימלאו את המקווה. ושוב החלו גשמי ברכה לרדת ולמלא את המקווה במים. זהו המופת הראשון למעשה שנעשה לעיני כולם ובו נודע הבבא סאלי לבעל מופת גדול. ומיני אז סיפורי מופת לאלפים ולרבבות, עד שהרופאים בעצמם היו אומרים כי כל האיבחון הרפאוי שהם נותנים הוא נכון ו תקף עד בבא סאלי, כשבבא סאלי החליט אחרת, האיבחון לא תקף. כשהגיע לארץ ישראל היתה כאן שמחה גדולה ועצומה בקרב הארץ, כל בני המלאכה סגרו את מלאכתם ביום זה, לחצו על בבא סאלי שיקח על עצמו את משרת הראשון לציון אבל הוא לא רצה וברח מזה ככל שיכל, כשהלחץ גבר, ברח שוב לחו"ל, לאחר מכן חזר שוב לארץ ישראל וכבר הבינו כי לא כדאי ללחוץ עליו ליטול משרות רבניות. בצפת יש בית כנסת האר"י עד לפני שבבא סאלי הבית כנסת היה סגור במנעול ובריח כי כל מה שנכנס לשם היה מסכן את חייו והיה מת, בבא סאלי שכביקר במקום ביקש להיכנס אבל הגבאי סירב משום שזה פיקוח נפש, השמש של בבא סאלי הסביר לגבאי כי מדובר באיש קדוש והוא יתקן את הקללה שרובצת על המקום, ואז פתח לו הגבאי את השער ובבא סאלי ביקש משמשו שיתלווה אליו, אך השמש פחד נורא, אמר לו בבא סאלי אחוז בגלימתי ולא יארע לך דבר, נכנס בבא סאלי פתח את הארון קודש ואת הספר תורה שהיה מונח שם, אמר כמה פסוקים והכריז ואמר: זהו! הקללה הוסרה מעכשיו אין כל סכנה להיכנס לבית הכנסת. ומאז ועד היום הבית כנסת פתוח לרווחת הציבור ואין כל חשש סכנה. מספרים כי פעם בבא סאלי הזמין לעצמו זוג תפילין מהודרות, ולפני שהניחן רצה לעבור עליהם גם כן, עבר עליהם וראה שהכל בסדר, לאחר שלבשן חלצן מיד וקבע, תפילין אלו פסולות, כולם תמהו הרי כבודו בעצמו עבר עליהם, לקחו שוב לבדיקה, ראו שהכל בסדר, שוב לבש וקבע תפילין אלו פסולות והורידן מיד, כולם תמהו, וביקש שיפתחו לפניו שוב את הפרשיות, עבר הפעם שוב בדקדוק רב יותר והתברר כי היתה חסרה אות אחת בפרשיות שאיש לא שם לב אליה. קדושתו טהרתו הרגישו האם הם פסולות או לא.פרשת בא, אחרי כמה וכמה מכות קשות שפרעה מקבל לבסוף כמעט נשבר לחלוטין ומחליט לשלוח את כל עמ"י כולל זקנים אנשים נשים וטף, חוץ מהצאן והבקר שישאר במצרים, משה מתעקש ולא מוכן לוותר ואומר "לא תשאר פרסה" הכל הולך איתנו. מדוע משה מתעקש על צאן ובקר שזה דבר כל כך שולי וזוטר? מהפרשה נלמד כי כשאדם החליט לצאת מהטומאה אל הקדושה היציאה צריכה להיות החלטית ומוגמרת, לא חצי לא שליש ולא רביע, משה ידע שאם יישאר הצאן במרים במשך הזמן יתכן ויחזרו לשם, מה ניתן ללמוד ממעשה שאול המלך ואגג? מה קרה כששאול חמל על צאן ובקר? מה הדמיון בין מקווה טהרה לבין טהרתם של עם ישראל? מי שמאמין בכל התורה כולה חוץ מאות אחת שלדעתו משה אמרה בעצמו, האם נחשב ככופה בתורה? כל זאת ועוד בשיעור שלפניכם. שמעו ותחי נפשיכם….