רמב"ם: שלושה פרקים- נדרים - פרקים א- ג

רמב"ם: שלושה- פרקים נדרים - פרקים א- ג.שלושת הפרקים הראשונים של הלכות נדרים ברמב"ם מגדירים את מהות הנדר כאיסור החל על החפץ ("חפצא") ולא על הגוף ("גברא"), ומחלקים אותו בין נדרי הקדש לנדרי איסר; פרק א קובע שהאוכל מן הנדר לוקה מהתורה בכל שהוא (אלא אם כן ניסח בלשון "אכילה", שאז השיעור כזית), מבהיר שהנדר חל רק כשהאדם משווה את החפץ לדבר האסור מכוח נדר או קורבן (ולא לאיסורי תורה אחרים כמו בשר חזיר), ומכשיר שימוש בלשונות עילגים ("כינויים" כגון קונם); פרק ב מורה שאין הנדר חל אלא אם כן פיו וליבו שווים, מפרט את דיני ביטול נדרים מראש (כל נדרי) ומציג את הלכות הפקר, הדומה לנדר ואוסר על האדם לחזור בו אם נעשה בפני שלושה; ופרק ג מציג את ארבעת ההבדלים היסודיים בין נדר לשבועה הנובעים מכך שהנדר אוסר את החפץ והשבועה אוסרת את הגוף, ולפיכך בנדרים חל נדר על נדר, מועילה התפסה ("ואני כמוך"), הנדר חל לבטל מצוות מהתורה (כגון לאסור ישיבת סוכה), אך בניגוד לשבועה הוא אינו חל על דברים שאין בהם ממש (כמו דיבור או שינה), כשגם במקרים אלו אין מורים היתר לעם הארץ אלא מצריכים אותו התרה כדי שלא יזלזל בנדרים.