שיעור הרמב"ם היומי

רמב"ם: שלושה פרקים-מעשה הקרבנות - פרקים ד-ו.פרקים ד'-ו' בהלכות מעשה הקרבנות עוסקים בזמני ההקרבה ובסדר המעשי של הזביחה, זריקת הדם והניתוח: פרק ד' קובע כי כל זבחי הבהמות והעופות ושחיטתם כשרים ביום בלבד (בעוד שהקטרת האיברים והאימורים נמשכת כל הלילה) ומגדיר את חובת המחשבה לשם בעלי הקרבן; פרק ה' מפרט את מקום השחיטה (קדשי קדשים בצפון והקלים בכל העזרה) ומגדיר את דיני מתנות הדם על המזבח החיצוני והפנימי; ופרק ו' מתאר לפרטים את מצוות עשה של עשיית העולה, כולל דיני איברים שפקעו מהמזבח, סדר הפשטת הבהמה וניתוחה לאיבריה, מספר הכוהנים המוליכים את הנתחים לכבש (8 לכבש, 11 לאיל ו-24 לשור), ואופן מליקת עולת העוף בחוד הציפורן.

רמב"ם: שלושה פרקים-מעשה הקרבנות - פרקים א-ג.שלושת הפרקים הראשונים בספר מעשה הקרבנות מגדירים את יסודות עבודת המקדש, סיווגי הזבחים ותנאי הקרבתם: פרק א' מחלק את הקרבנות לארבעה סוגים (עולה, חטאת, אשם ושלמים) מחמישה מיני בעלי חיים, ומפרט את הגילים והמינים הנדרשים לקרבנות היחיד והציבור; פרק ב' עוסק בדיני "הנסכים" (הסולת, השמן והיין) הנלווים לעולות ולשלמים, ומגדיר את שיעוריהם המדויקים; ופרק ג' קובע מי כשיר להביא קורבן (כולל שותפויות וגויים, למעט יהודי מומר או מחלל שבת בפרהסיה) ומפרט את מצוות ה"סמיכה" – חובת הבעלים להישען בכל כוחם בשתי ידיהם על ראש הבהמה בעזרה, ולהתוודות או לשבח, תכוף לפני השחיטה.

רמב"ם: שלושה פרקים-איסורי מזבח - פרקים ה-ז.פרקים ה'-ז' בהלכות איסורי מזבח עוסקים בדיני כשרותם והידורם של הקרבנות והנסכים: פרק ה' אוסר הקטרת שאור, דבש ודברים פסולים (כגון גזל או בהמה טמאה) ומפרט את חובת מליחת הקרבנות; פרק ו' מגדיר חומרי גלם הפסולים לנסכים ולמערכה בשל טומאה או פגמים באיכותם (כמו התלעה או עישון); ופרק ז' מתאר את תהליך ההפקה הקפדני של הסולת, היין ותשעת סוגי השמן בבית המקדש. הרמב"ם חותם את ההלכות בכלל הרוחני שיש להקריב ולעשות כל מצווה, צדקה וחסד מהחלק הטוב, הנאה והמשובח ביותר של האדם, כפי שנאמר: "כל חלב לה'".

רמב"ם: שלושה פרקים-איסורי מזבח - פרקים ב- ד.

רמב"ם: שלושה פרקים-ביאת המקדש - פרקים ח- ט, איסורי מזבח - פרק א.פרקים אלו מסכמים את דיני כשירות הכהנים והקרבנות במקדש. פרק ח' מפרט תשעים מומים הייחודיים לאדם (כמו שינויי מבנה בראש, בגב, בעור, ואף חרשות ושטות) המשלימים ל-140 מומים הפוסלים כהן לעבודה. פרק ט' קובע כי זר (שאינו מזרע אהרן) שעבד עבודה תמה (זריקה, הקטרה או ניסוך) עבודתו פסולה והוא חייב מיתה בידי שמיים, מונה 18 פסולי כהונה, ופוסל לצמיתות כהן שעבד עבודה זרה. פרק א' (מאיסורי מזבח) מעמיד מצוות עשה שהקרבנות יהיו תמימים ומובחרים, אוסר בלוקה להקדיש, לשחוט, לזרוק דם או להקטיר חלבים של בהמה בעלת מום (של ישראל או של גוי), אוסר להטיל מום בקדשים, ומצווה לפדות קדשים שנפסלו במום כדי שיצאו לחולין.

רמב"ם: שלושה פרקים -ביאת המקדש - פרקים ה-ז.פרקים אלו ברמב"ם מגדירים את תנאי הכשירות הפיזיים וההלכתיים של הכהנים לעבודה במקדש. פרק ה' מחייב כל כהן לקדש (לרחוץ) את ידיו ורגליו ממי הכיור בעמידה לפני תחילת עבודתו, וקובע כי כהן שעבד ללא קידוש ידיים ורגליים שחרית חייב מיתה בידי שמיים ועבודתו פסולה, לצד חובת העמידה ישירות על הרצפה ללא חציצה. פרק ו' מזהיר בעונש מלקות כהן בעל מום (קבוע או עובר) הנכנס מהמזבח ולפנים, ופוסל את עבודתו אם עבד, כאשר לצד בעלי המומים נפסלים גם כהן ערל, כהן שנשא נשים בעבירה או כהן חלל. פרק ז' מפרט בהרחבה את חמישים המומים הגלויים בגוף הפוסלים כהן ובהמה (כמו מומים באוזן, בריסי העין, בעין כגון תבלול ודק, בחוטם ובפה, באיברי הזרע, בידיים וברגליים), וכן מומים ייחודיים לאדם כגון זקן וחולה הרועדים בעמידתם, או כהן המזוהם בריח פיו ובזיעתו.

רמב"ם: שלושה פרקים ביאת המקדש - פרקים ב-ה.

רמב"ם: שלושה פרקים-כלי המקדש והעובדים בו - פרקים ט-י , וביאת המקדש - פרק א.הפרקים העוסקים בבגדי הכהונה ובאיסורי הכניסה למקדש מפרטים את דיניהם המדויקים של בגדי הכהן הגדול (כמו הציץ, המעיל עם הפעמונים והרימונים, האפוד והחושן שבו נקבעו אבני השבטים והאורים והתומים) וסדר לבישתם, תוך הדגשה כי כהן העובד בחיסור או ביתור בגדים, או כאשר יש חציצה בינם לבין בשרו, מחלל את העבודה וחייב מיתה. לצד זאת, נקבעים גדרי קדושת המקדש האוסרים באיסור חמור על כל כהן להיכנס מן המזבח ולפנים או לעבוד כשהוא שתוי יין, פרוע ראש (שלא הסתפר 30 יום) או קרוע בגדים – עבירות הגוררות עונש מיתה בידי שמיים או מלקות, כאשר עבור הכהן הגדול איסורים אלו חלים בקביעות בכל עת; כמו כן, חל איסור כללי על כל אדם, כולל ישראלים, להיכנס לעזרת ישראל ומעלה כשהוא במצב מנוול ומבוזה זה, מפני כבוד ומורא המקדש.

רמב"ם: שלושה פרקים- כלי המקדש והעובדים בו - פרק ו-ח.שלושת הפרקים ברמב"ם מפרטים את המערך הלוגיסטי, האנושי והחומרי של עבודת המקדש: פרק ו' מגדיר את מוסד "אנשי המעמד" כשלוחי כלל ישראל המלווים את הקרבנות בצומות, בארבע תפילות ביום ובקריאת מעשה בראשית; פרק ז' מונה את חמישה-עשר הממונים הקבועים על תפקודי הליבה במקדש (כגון קביעת זמנים, שוערים, פייסות, נסכים, פיקוח רפואי ואריגת הפרוכות); ופרק ח' מפרט את בגדי הכהונה – מארבעת בגדי הפשתן של כהן הדיוט, דרך שמונת בגדי הזהב והלבן של הכהן הגדול, ועד למידותיהם, אופן אריגתם העשירה ודיני גניזתם.

רמב"ם: שלושה פרקים- כלי המקדש והעובדים בו - פרקים ג-ה.שלושת הפרקים ברמב"ם מפרטים את חלוקת התפקידים, המעמדות וההיררכיה בבית המקדש: פרק ג' מגדיר את חובות הלוויים כשומרים, שוערים ומשוררים (בפה ובכלי נגינה) תוך איסור על ערבוב תפקידים; פרק ד' עוסק בכהנים, חלוקתם ל-24 משמרות עבודה בשגרה לצד שוויון ברגלים, ומציג את שרשרת הפיקוד והדרגות במקדש; ופרק ה' מתמקד בכהן הגדול כדמות העליונה, ומפרט את התכונות הנדרשות ממנו (חכמה, עושר ומראה), את דיני האבלות והכבוד הייחודיים לו, ואת זכויותיו היתרות בניהול הקרבנות.

רמב"ם: שלושה פרקים- בית הבחירה - פרק ח, כלי המקדש והעובדים בו - פרקים א- ב.פרקים אלו ברמב"ם עוסקים בהלכות שמירת המקדש וייצור הכלים והחומרים המקודשים שבו. בפרק ח' של הלכות בית הבחירה מוסבר כי שמירת המקדש בלילה על ידי כוהנים (ב-3 מקומות פנימיים) ולוויים (ב-21 מקומות חיצוניים) היא מצוות עשה שנועדה לחלק לו כבוד, כאשר 'איש הר הבית' מפקח עליהם באדיקות. בהמשך, הלכות כלי המקדש (פרקים א'-ב') מפרטות את תהליך רקיחת שמן המשחה הייחודי (שנועד למשיחת כוהנים גדולים ומלכים) ואת הרכב 11 סממני הקטורת השנתית, תוך הדגשת חומרת איסור הכרת על ייצורם לשימוש עצמי או הוספת דבש לקטורת, האיסור להקריב קרבנות על מזבח הזהב, והחובה לשאת את ארון הברית על הכתפיים בלבד מבלי להסיר את בדיו מטבעותיו.

רמב"ם: שלושה פרקים- בית הבחירה - פרקים ה-ז.שלושת הפרקים ברמב"ם מתארים את מבנה הר הבית והעזרות, את הטופוגרפיה המדורגת שלו ואת דיני מורא המקדש, תוך פירוט חלוקת המתחם לעזרת נשים (ולשכותיה), עזרת ישראל, עזרת כוהנים ולשכותיהם (כמו לשכת הגזית), לצד הסבר על גובהו של קרקע ההיכל ביחס לשער המזרח הנמוך; כמו כן, הרמב"ם מבאר כי קדושת ירושלים והמקדש עומדת בתוקפה לעולם גם בחורבנם מפני שאינה בטלה, מפרט את הלכות מורא המקדש (התקפות גם בזמן הזה) האוסרות כניסה בנעליים, יריקה או ישיבה בעזרה, וחותם בהגדרת עשר דרגות הקדושה העולות בארץ ישראל ובמקדש – החל מכלל הארץ, דרך ירושלים ואיסוריה הייחודיים (כגון מניעת הלנת מת וגידול תרנגולים), ועד לקודש הקודשים שתקנתו מחמירה ומגבילה ביותר את הכניסה אליו.

רמב"ם: שלושה פרקים- בית הבחירה - פרקים ב-ד.שלושת הפרקים ברמב"ם מגדירים את המבנה ההנדסי וכלי הקודש של בית המקדש, תוך פירוט מקומו המקודש והקבוע של המזבח, מידותיו ומבנהו המדורג והאטום; עיצוב כלי ההיכל המרכזיים – המנורה על גביעיה, כפתוריה ופרחיה, שולחן לחם הפנים וסניפיו, ומזבח הקטורת; ומבנה ההיכל עצמו המעוצב "כמו ארי" (רחב מלפנים וצר מאחור) ומכיל מערכת תאים מורכבת, שתי פרוכות המפרידות בין הקודש לקודש הקודשים בבית שני, ואת אבן השתייה שבה נגנז ארון הברית במטמוניות תת-קרקעיות עוד מימי יאשיהו.

רמב"ם: שלושה פרקים- שמיטה ויובל - פרק ים יב-יג, בית הבחירה - פרק א.שלושת פרקי הרמב"ם הללו חותמים את הלכות שמיטה ויובל ופותחים את הלכות בית הבחירה: פרק י"ב עוסק בדיני גאולת בתים בערי חומה (הניתנים לפדיון רק בשנה הראשונה) ובערי החצרים, תוך הגדרת מעמדן ההיסטורי מימי יהושע בן נון ועזרא; פרק י"ג מפרט את ערי המגרש של שבט לוי, זכות גאולתם העולמית, ואיסורם לנחול בארץ או להשתתף בביזת המלחמה בשל היותם "חיל ה'" המוקדש לעבודה ולהוראה – מעמד שהרמב"ם מרחיב לכל אדם המקדיש עצמו לה'; ופרק א' מהלכות בית הבחירה מציג את מצוות עשה של בניית בית המקדש, משתלשלות מקומות המשכן ועד קביעת ירושלים לדורות, ומונה את שבעת כלי המקדש, חומרי הבנייה (אבנים שלמות ללא מגע ברזל), האיסור על מדרגות למזבח והחובה לפאר את הבית כפי כוח הציבור.

רמב"ם: שלושה פרקים- שמיטה ויובל - פרקים ט- יא.שלושת פרקי הרמב"ם הללו (ט-יא) מסדירים את דיני שמיטת הכספים, מניין שנות היובל וגאולת הקרקעות: פרק ט' מגדיר את מצוות שמיטת החובות בסוף השמיטה ואת תקנת ה"פרוזבול" של הלל הזקן שנועדה לעודד הלוואות לעניים; פרק י' מפרט את חובת בית הדין למנות את שנות השמיטה והיובל, את סדר התקופות ההיסטוריות, ואת דיני תקיעת השופר ביום הכיפורים המשחררת עבדים ומשיבה קרקעות; ופרק י"א אוסר על מכירת שדות אחוזה בארץ ישראל לצמיתות, מציג את שיטת חישוב פדיון השדה לפי השנים הנותרות ליובל תוך העדפת כוחו הכלכלי של המוכר, וקובע כי כל מכירה, מתנה או חלוקת אחים חוזרות למקורן בשנת החמישים.

רמב"ם: שלושה פרקים שמיטה ויובל - פרקים ו- ח.בפרקים ו'-ח' מהלכות שמיטה ויובל, הרמב"ם מפרט את דיני המסחר, הביעור והאיסור "לסייע ידי עוברי עבירה" בפירות שביעית. בפרק ו' נקבע כי אין לעשות סחורה בפירות שביעית (נמכרים רק מעט ובאומדן "אכסרה" ללא משקל מדויק), והכסף שמתקבל נתפס בקדושת שביעית בעוד הפרי עצמו שומר על קדושתו המקורית בסדרת חילופין המעבירה את הקדושה לפרי האחרון. בפרק ז' מוסבר דין "הביעור" — החובה לבער מן הבית (לאכול רק 3 סעודות או לאבד) כל מין של פרי או את דמיו ברגע שהוא כלה לחיה מן השדה, כשהארץ מחולקת לשלושה אזורי ביעור נפרדים (יהודה, גליל ועבר הירדן). בפרק ח' אוסר הרמב"ם למכור כלי עבודה חקלאיים המיועדים למלאכות אסורות למי שחשוד על השביעית, מסדיר את גבולות הסיוע והדיבור לגויים העובדים בשביעית, ואוסר לקנות פירות מעם הארץ שמא לא ינהג בדמיהם בקדושה, תוך קביעת כללים לגבי מידת הנאמנות והחשד של בעלי אומנויות שונים וכוהנים על קדושת השביעית.

רמב"ם: שלושה פרקים- שמיטה ויובל - פרקים ג-ה.שלושת הפרקים הללו מפרטים את דיני ההכנה לשמיטה ואת אופן השימוש בתוצרתה החקלאית: פרק ג' עוסק באיסור עבודת הקרקע בסוף השנה השישית ("ערב שביעית") כדי שלא להכינה לשביעית, ומבחין בין זמן המקדש לימינו ובין שדה אילן לשדה לבן; פרק ד' מגדיר את איסור הספיחים (ירקות ותבואה שצמחו מאליהם ואסורים מדברי חכמים כדי למנוע רמאות), קובע את חובת הפקרת הפירות והפיכתם לחופשיים לכל ("והשביעית תשמטנה ונטשתה"), ומפרט את גבולות הארץ לעניין זה; ופרק ה' מפרט את קדושת פירות השביעית ודיני השימוש בהם, לפיהם יש לצרוך אותם רק לדרכם הרגילה (לאכילה, שתייה, סיכה או הדלקת הנר) ואסור לשנותם מברייתם, לסחור בהם כרגיל, להוציאם לחוצה לארץ או לגרום להם הפסד.

רמב"ם: שלושה פרקים- ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין - פרק יב, שמיטה ויובל - פרקים א-ב.שלושת הפרקים עוסקים בשני נושאים מרכזיים בהלכה: פדיון פטר חמור ומלאכות אסורות בשביעית.בפרק י"ב (הלכות ביכורים) מוסבר החיוב לפדות חמור בכור באמצעות שה הניתן לכהן, ואם הבעלים מסרב לפדותו, חלה עליו חובה לערוף את צווארו. בפרקים א'-ב' (הלכות שמיטה ויובל) מפורטים דיני השבתת הארץ בשנה השביעית: הרמב"ם מגדיר את המלאכות האסורות מהתורה (זריעה, זמירה, קצירה ובצירה) ואת אלו שאסורות מדברי חכמים, וכן מפרט את ההרחקות והאיסורים הנועדו למנוע מראית עין של הכשרת הקרקע או זיבול השדה לקראת השנה הבאה.

רמב"ם: שלושה פרקים- ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין - פרקים ט- י"א.שלושת הפרקים הללו מפרטים שלוש מתנות כהונה שונות הנוהגות מן החי: פרק ט' עוסק בחובה להפריש את הזרוע, הלחיים והקיבה מכל בהמה טהורה שנשחטת כחולין; פרק י' עוסק במצוות ראשית הגז, המחייבת לתת לכהן חלק מצמר הכבשים (לפחות אחד משישים) החל מבעלות על חמש צאן; ופרק י"א מגדיר את מצוות פדיון הבן, לפיה מחויב כל אב מישראל לפדות את בנו הבכור (פטר רחם לאימו) מהכהן תמורת חמש סלעים לאחר שמלאו לתינוק שלושים יום, כולל פירוט דיני ספקות ותערובות בלידה.

רמב"ם: שלושה פרקים- ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין - פרקים ו-ח.שלושת הפרקים הללו מפרטים את דיניה של מצוות הפרשת חלה: פרק ו' מגדיר את חובת המצווה בחמשת מיני דגן בלבד, את שיעור העיסה המינימלי המחויב בחלה (העומר, השווה לכ-43 ביצים), ואת התנאי שהבצק מיועד לאפיית לחם; פרק ז' מפרט באילו תנאים שתי עיסות קטנות מצטרפות זו לזו להשלמת השיעור (כגון כשהן שייכות לאדם אחד ונושכות זו בזו) ואת דיני תערובות בצק; ופרק ח' קובע כי חובת ההפרשה חלה מרגע עירבוב הקמח במים ("גלגול העיסה"), ומפרט את דיני הטבל, דיני ההפרשה בטומאה ובטהרה, ואת החילוקים שבין הלכות החלה בארץ ישראל, בסוריה ובחוצה לארץ.

רמב"ם: שלושה פרקים- ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין - פרקים ג-ה.בפרקים ג'-ה' מהלכות ביכורים לרמב"ם, מפורטים דיני הביכורים והחלה: ביכורים נחשבים כ"תרומה", דינם כאכילת קודשי המקדש בירושלים והם אסורים לזרים ולאונן, כאשר הבאתם למקדש טעונה כלי, קורבן שלמים, שירה מצד הלויים, תנופה, לינה בירושלים, ומצוות עשה של מקרא ביכורים בשפה העברית (אם כי ישנם פטורים מקריאה זו, כגון נשים ועבדים מחמת ספק בבעלות הקרקע, בעוד שגרים, כוהנים ולוויים קוראים); בהמשך מתוארת הצעדה החגיגית והמכובדת של אנשי המעמד לירושלים בליווי חליל ושור מעוטר. בפרק ה' עובר הרמב"ם למצוות עשה של הפרשת חלה מן העיסה לכוהן, שאין לה שיעור מן התורה אך מדברי סופרים שיעורה הוא אחד מעשרים וארבעה לבעל הבית ואחד מארבעים ושמונה לנחתום, כאשר המצווה מן התורה חלה רק בארץ ישראל בזמן שכל ישראל עליה, ומדברי סופרים מפרישים גם בזמן הזה ובחוץ לארץ (שם נקבעו דינים מיוחדים של הפרשת שתי חלות, אכילה לטמאים שאינם טמאי הגוף, והתרת אכילה לפני הפרשה) – ומודגש כי כללי הפרשתה, ברכתה, ואיסורי אכילתה לזרים שווים לחלוטין לדיני תרומה.

רמב"ם: שלושה פרקים- מעשר שני ונטע רבעי - פרק יא, ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין - פרקים א-ב.

.

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:https://bit.ly/4tcXR4B

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:https://bit.ly/4tcXR4B

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:https://bit.ly/4tcXR4B

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:https://bit.ly/4tcXR4B

.

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:https://bit.ly/4tcXR4B

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:https://bit.ly/4tcXR4B

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:https://bit.ly/4tcXR4B

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:https://bit.ly/4tcXR4B

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:https://bit.ly/4tcXR4B

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:https://bit.ly/4tcXR4B

.

הלכות מתנות עניים פרקים ח'-י':הלכות מתנות עניים בפרק זה מגדירות את הצדקה כנדר לכל דבר, ומכאן שהאומר "סלע זו לצדקה" מחויב לתת אותה לעניים באופן מיידי, וכל עיכוב מודע כאשר יש עניים זמינים מהווה עבירה על איסור "בל תאחר". הרמב"ם מבהיר כי בניגוד לכספי הקדש, לצדקה אין איסור הנאה, ולכן מותר לגבאי להלוות את המעות או לשנותן אם הדבר מניב רווח ועדיפות לעניים. ביחס לתרומות מגויים, ההלכה מתירה לקבל נדבה לבית כנסת בתנאי שהופרשה על דעת ישראל, אך אוסרת קבלת תרומות לבניין המקדש ("בדק הבית") או לחומת ירושלים; כספים שנשלחו ממלכי או שרי גויים מתקבלים רק משום שלום מלכות ומחולקים בסתר לעניי גויים. פרק זה מדגיש כי פדיון שבויים הוא המצווה הגדולה ביותר, הקודמת לכל צורכי העניים (כמו מזון וכסות) ואף לבניין בית כנסת, והמתעלם ממנה עובר על לאווים חמורים כגון "לא תעמוד על דם רעך". עם זאת, מפני "תיקון העולם" נקבע סייג לפיו אין פודים שבויים ביותר מכדי דמיהם (שוויים בשוק) ואין מסייעים להם לברוח, כדי שלא לעודד את האויבים לבצע חטיפות נוספות או להחמיר את תנאי כליאתם. בסדרי הקדימויות נקבע כי האישה קודמת לאיש במזון ובפדיון מפני שבושתה מרובה, וכי בסולם המעמדות החברתי תלמיד חכם ממזר קודם לכהן גדול עם הארץ, שכן מעלת החכמה עולה על מעלת הייחוס.בפרק ט' מתווה הרמב"ם את המערכת הקהילתית המחייבת כל עיר שיש בה יהודים, המבוססת על שני מנגנוני תמיכה: ה"קופה" וה"תמחוי". הקופה היא מגבית כספים שבועית המנוהלת על ידי שני גבאים ומחולקת בשלושה מדי ערב שבת לעניי העיר עבור מזון לשבעה ימים, ואילו התמחוי הוא איסוף מזון יומי המיועד גם לעוברי אורח חיצוניים ("עניי עולם") ומספק תמיכה יומית קבועה. חובת התמיכה וההשתתפות במנגנונים אלו חלה בהדרגה על כל תושב בהתאם למשך מגוריו בעיר - החל מ-30 יום לחובת הקופה ועד תשעה חודשים לצורכי קבורה. הפרק מגדיר במדויק מיהו הזכאי לתמיכה וקובע כי מי שיש לו מזון לשתי סעודות אסור לו ליטול מן התמחוי, ומי שיש לו מזון ל-14 סעודות אסור לו ליטול מן הקופה; כמו כן, מי שברשותו 200 זוז (או 50 זוז פעילים במסחר) אינו רשאי לקחת מתנות עניים מהשדה (כלקט, שכחה ופאה). עני המחזיק בבית או בכלי תשמיש יקרים (אפילו מכסף וזהב) אינו מחויב למכור אותם כדי לקבל צדקה מזדמנת, אך אם הוא הופך לנתמך קבוע שמבקש לגבות מהציבור, הקהילה מחייבת אותו להחליפם בכלים פשוטים יותר בטרם יקבל סיוע.פרק י' חותם את ההלכות בהדгשת חשיבותה העליונה של הצדקה, המהווה את הסימן המובהק לזרע אברהם אבינו וזכותה מקרבת את גאולת ישראל. הרמב"ם מדגיש כי אופן הנתינה קריטי לא פחות מעצם המעשה: יש לתת בסבר פנים יפות, בשמחה ובדברי ניחומים, שכן הנותן בעצב או בפנים נפולות מאבד את זכותו ומצער את העני שלבו כבר שבור ונדכא. בפרק זה מציג הרמב"ם את שמונה מעלות הצדקה, כאשר המעלה העליונה ביותר היא החזקת ידו של האדם בטרם יפול באמצעות מתן הלוואה, שותפות או מציאת מקום עבודה, כדי להביאו לעצמאות כלכלית מוחלטת שלא יצטרך לבריות. המעלות הבאות מדורגות לפי רמת האנונימיות של הנותן והמקבל (כמו לשכת חשאים במקדש או קופת צדקה מנוהלת כדין שבה הנותן והמקבל אינם מכירים זה את זה) ועד למעלה התחתונה ביותר, שבה אדם נותן כסף ישירות לעני לאחר שביקש, אך עושה זאת מתוך עצב וכפייה. לסיכום, חז"ל ציוו על האדם לדחוק את עצמו ולעשות שבתו חול כדי שלא להצטרך לבריות, ואפילו חכם מכובד מחויב לעסוק באומנות מנוולת (כגון פשיטת עורות נבלות בשוק) ולא לחיות על חשבון הציבור. מי שאינו זקוק לצדקה ומרמה את הבריות לא ימות מן הזקנה עד שיצטרך להן באמת, ומנגד, מי שזקוק לה נואשות ואינו נוטל מפני גאווה נחשב כשופך דמים; אך האדם הצריך לצדקה המצמצם את עצמו וחי חיי צער כדי שלא להטריח את הכלל, יזכה בסופו של דבר לפרנס אחרים משלו.פרק ח': דיני נדרי צדקה, תרומות גויים ופדיון שבוייםפרק ט': מערכת הציבור (קופה ותמחוי) והגדרת ה"עני"פרק י': מעלת המצווה, שמונה המעלות והשאיפה לעצמאות

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:https://bit.ly/4tcXR4B

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:https://bit.ly/4tcXR4B

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:https://bit.ly/4tcXR4B

רמב"ם: שלושה פרקים - כלאיים - פרק ו, כלאיים - פרק ז, כלאיים - פרק ח

רמב"ם: שלושה פרקים- כלאיים - פרקים ג- ה.

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:https://bit.ly/4tcXR4B

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:https://bit.ly/4tcXR4Bרמב"ם: שלושה פרקים- ערכין וחרמין - פרקים ה- ז.

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:https://bit.ly/4tcXR4Bרמב"ם: שלושה פרקים- ערכין וחרמין - פרקים ב- ד.

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:https://bit.ly/4tcXR4Bרמב"ם: שלושה פרקים- נזירות - פרקים ט- י, ערכין וחרמין - פרק א.

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:https://bit.ly/4tcXR4Bרמב"ם: שלושה פרקים- נזירות - פרקים ג-ה.

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:https://bit.ly/4tcXR4B

רמב"ם: שלושה פרקים- נדרים - פרק יג, נזירות - פרקים א- ב.להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:https://bit.ly/4tcXR4B

להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:https://bit.ly/4tcXR4B

רמב"ם: שלושה פרקים- נדרים - פרק ד, נדרים - פרק ה, נדרים - פרק ו