שיעור הרמב"ם היומי

רמב"ם: שלושה פרקים- שחיטה - פרק ג- ה.*להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:*https://bit.ly/4tcXR4Bפרקי הרמב"ם (הלכות שחיטה ג'–ה') מגדירים את גדרי הפסול והכשרות בזביחה ובבדיקת הטרפות, וקובעים כי שחיטה כשרה מחייבת הימנעות מחמשת הפסולים (שהייה, חלדה, דרסה, הגרמה ועיקור) ומחייבת שוחט מומחה הבקי בהלכות אלו (להוציא קטן, שוטה או גוי ששחיטתו נבלה). בהמשך מפרט הרמב"ם את שמונת מיני הטרפות שהם הלכה למשה מסיני ומגדירים בהמה שאינה יכולה לחיות, תוך התמקדות בחומרת דין דרוסה – בהמה או עוף שנדרסו בציפורני טורף והשאירו "רושם" של האדמה או נמיקה בבשר הפנימי, דבר הפוסל את המאכל מהתורה ומחייב זהירות ובדיקה קפדנית של כל חלל הגוף מן הקדקוד ועד הירך כדי לוודא שהבשר מותר באכילה.

רמב"ם: שלושה פרקים- מאכלות אסורות - פרק י"ז, שחיטה - פרקים א- ב.להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:https://bit.ly/4tcXR4Bפרקי הלימוד של היום מסכמים את דרכי הכשרת הכלים מבלועם (הגעלה בחמין או ליבון באש) וגזירות חכמים להרחקה מהתבוללות כגון איסור פת ובישולי גויים, ופותחים את הלכות שחיטה המגדירות את אופן חיתוך ה"סימנים" (קנה ווושט) בצוואר הבהמה והעוף כדרישה הכרחית להתרת הבשר באכילה, תוך הדגשה כי דגים וחגבים מותרים באסיפה בלבד. הרמב"ם מפרט כי השחיטה חייבת להיעשות בכלי חד ללא פגימה, ללא צורך בכוונה דתית מצד השוחט (בשונה מקודשים), אך מזהיר כי שחיטה למטרות עבודה זרה או שחיטת חולין בתוך שטח המקדש פוסלות את הבשר ואוסרות אותו בהנאה, מה שמבסס את השחיטה כמעבר משפטי ורוחני של הבהמה ממעמד של איסור להיתר.

רמב"ם: שלושה פרקים- מאכלות אסורות - פרקים יד-טז.להצטרפות כשותפים והקדשת הפרק:https://bit.ly/4tcXR4Bפרקי הרמב"ם (מאכלות אסורות י"ד–ט"ז) מגדירים את הכללים הכמותיים והאיכותיים של איסורי האכילה, וקובעים כי שיעור האכילה לחיוב הוא כזית בתוך זמן של "אכילת פרס" ובתנאי שהיא "דרך הנאה", תוך הבהרה כי בפיקוח נפש (כגון חולה או בולמוס) האיסור נדחה. בהמשך מפורטים דיני תערובות, שבהם איסור בטל בשישים (או במאה ובמאתיים בתרומה וערלה), למעט "דבר שיש לו מתירין" שאינו בטל לעולם, ודיני "דברים חשובים" (כגון בעלי חיים או חתיכה הראויה להתכבד בה) שחשיבותם מונעת את ביטולם בתערובת אפילו באלף, מה שמחייב את האדם לזהירות יתרה בבירור כשרות המזון ומרכיביו.

רמב"ם: שלושה פרקים- מאכלות אסורות - פרקים יא- יג. פרקי הרמב"ם היומיים (מאכלות אסורות י"א–י"ג) מקיפים את הלכות יין נסך וסתם יינם, תוך הבחנה בין יין שנוסך לעבודה זרה (אסור בהנאה מהתורה) ליין גויים שאינם עובדי ע"ז או יין מבושל (המותרים בהנאה או בנגיעה). הרמב"ם מגדיר כי "נגיעה" האוסרת היא מגע ישיר ביין או שכשוך הכלי, מפרט את דיני ה"שמירה" הנדרשים כגון "חותם בתוך חותם" או הרתעת הגוי מחשש שבעל הבית יפתיעו, וקובע איסור גורף על סחר ביין נסך או קבלת שכר על הובלתו, תוך הדגשה כי חומרת האיסור נועדה להרחיק את האדם מהתקרבות לעבודה זרה ומקשרים חברתיים שיובילו להתבוללות.

רמב"ם: שלושה פרקים- מאכלות אסורות - פרקים ח- י.פרקי הרמב"ם היומיים (מאכלות אסורות ח'–י') מסכמים את דיני הטרפות בבשר ובצומח, החל מאיסור אכילת גיד הנשה בבהמה טהורה (החל על הגיד הפנימי שעל כף הירך) ודיני ספק בשר שנעלם מן העין, דרך איסור בשר בחלב הכולל איסור תורה על בישול, אכילה והנאה מבשר וחלב בהמה טהורה (וחומרה דרבנן בעוף וחיה) עם חובת המתנה של שש שעות לאחר אכילת בשר, ועד איסורי מצוות התלויות בארץ כגון "חדש" (איסור תבואה לפני העומר), "ערלה" (איסור הנאה מפירות בשלוש השנים הראשונות), "כלאי הכרם" ואיסור "טבל" החמור על יבול שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות כדין.

רמב"ם: שלושה פרקים מאכלות אסורות - פרקים ה- ז.פרקי הרמב"ם היומיים (מאכלות אסורות ה'–ז') עוסקים בדיני איברים ודם האסורים באכילה ובתהליכי הכשרת הבשר. פרק ה' אוסר אכילת "אבר מן החי" ובשר שנתלש מבהמה חיה, ומפרט את דיני ה"שליל" (עובר) הנמצא בבטן אימו שנשחטה. פרק ו' דן באיסור צריכת דם של בהמות ועופות, ומסביר כי דם ש"פירש" (יצא מגוף האדם או הבהמה) אסור, בעוד דם דגים וחגבים טהורים מותר; הפרק מפרט את תהליך הכשרת הבשר על ידי מליחה והדחה להוצאת הדם. פרק ז' מפרט את איסור ה"חלב" (שומן האסור בכרת) הקיים רק בבהמות טהורות, ומורה לטבחים כיצד לנקר ולנקות את הבשר מחוטים, קרומים וחלב אסור, תוך הפרדה מוחלטת בין הכלים המשמשים לניקוי החלב לכלים המשמשים לחיתוך הבשר.

רמב"ם: שלושה פרקים- מאכלות אסורות - פרקים ב - ד. פרקי הרמב"ם היומיים (מאכלות אסורות ב'–ד') מפרטים את איסורי האכילה בבעלי חיים שאינם טהורים ובאלו שלא נשחטו כהלכה. פרק ב' דן באיסור אכילת בהמות, עופות ודגים טמאיים, ומפרט את דיני השרצים (ארץ, עוף ומים), תוך קביעת הכלל שכל האוכל בריה טמאה שלמה לוקה אף אם היא קטנה מכזית. פרק ג' עוסק במוצרים היוצאים מן החי (חלב וביצים), וקובע את הכלל "היוצא מן הטמא – טמא", למעט דבש דבורים המותר באכילה וחלב אדם שאסור לבוגרים רק מדברי סופרים; הפרק מפרט גם את סימני הביצים הטהורות ודיני גבינת וציר גויים. פרק ד' מגדיר את איסורי הנבלה (בהמה שמתה ללא שחיטה) והטרפה (בהמה שסובלת ממום קטלני שאינה יכולה לחיות איתו), ומבהיר כי בשר שנחתך מן החי נחשב כטרפה. הרמב"ם מסכם שכלל הטרפות הוא שכל "שאין כמוה חיה" אסורה, ומפרט את תנאי הפירכוס הנדרשים בשחיטת בהמה מסוכנת כדי שלא תיחשב נבלה.

רמב"ם: שלושה פרקים- איסורי ביאה - פרקים כא- כב, מאכלות אסורות - פרק א.פרקי הרמב"ם היומיים (איסורי ביאה כ"א–כ"ב ומאכלות אסורות א') חותמים את הלכות קדושת הגוף ומעמיקים בדיני כשרות המזון. הרמב"ם מפרט את איסורי הקרבה והייחוד לערווה, הכוללים הרחקות מגע וראייה לשם הנאה וקובע כי הדרך היעילה ביותר להינצל ממחשבות אסורות היא מילוי הלב בחכמת התורה, וממשיך בפירוט סימני הטהרה בבעלי חיים: העלאת גירה והפרסת פרסה בבהמות, סנפיר וקשקשת בדגים, וסימני כנפיים וכרעיים בחגבים. בעופות, התורה אוסרת כ"ד מינים דורסים ומתירה את השאר על פי מסורת או סימנים פנימיים כגון זפק וקורקבן נקלף, תוך הדגשה כי הכלל "היוצא מן הטמא – טמא" חל על וולדות וחלב של מינים אסורים.

רמב"ם: שלושה פרקים - איסורי ביאה - פרק יח, יט, כ

רמב"ם: שלושה פרקים- איסורי ביאה - פרקים טו- יז.פרקי הרמב"ם (ט"ו–י"ז מהלכות איסורי ביאה) עוסקים בדיני פסולי קהל, מומים באברי ההולדה וקדושת הכהונה. פרק ט"ו מגדיר את ה"ממזר" כוולד הבא מערווה (פרט לנידה), ומפרט את דיני הנאמנות של הורים על כשרות בניהם, וכן את הסטטוס ההלכתי של "שתוקי" ו"אסופי" האסורים בקהל מספק. פרק ט"ז דן באיסור "פצוע דכא וכרות שפכה" לבוא בקהל ה', מפרט אילו פגיעות באברי הרבייה פוסלות את האדם ומתי הפסול הוא "בידי שמיים" (שאינו פוסל), וכן אוסר את סירוס האדם ובעלי החיים. פרק י"ז מפרט את איסורי הכהונה: איסור גרושה, זונה וחללה לכל כהן, ותוספת איסור אלמנה לכהן גדול, תוך ביאור הכלל של "איסור חל על איסור" המביא למלקיות מרובות בביאה אחת.

רמב"ם: שלושה פרקים- איסורי ביאה - פרקים י"ב-י"ד.פרקי הרמב"ם (י"ב–י"ד מהלכות איסורי ביאה) מפרטים את דיני ההפרדה בין ישראל לאומות העולם ואת תהליך הגירות. פרק י"ב דן באיסור חתנות עם גויים וקובע כי הבועל גויה בפרהסיה "קנאים פוגעים בו", ומבהיר כי בן מגויה אינו נחשב בנו של הישראלי לעניין ייחוס. פרק י"ג מבאר כי הכניסה לברית ישראל נעשית בשלושה דברים: מילה, טבילה וקורבן (בזמן המקדש), ומדגיש כי גירות ללא טבילה בפני בית דין אינה תקפה. פרק יד מפרט את סדר קבלת הגרים: בדיקת המניע להתגיירות, הודעת עיקרי הדת ושכר המצוות ועונשן בדרכי נועם, ודיני "גר תושב" (גוי המקבל שבע מצוות בני נח). בסיום מובא הכלל שגר נחשב כ"קטן שנולד", ולכן נותקו קשרי שאר הבשר שהיו לו בגויותו, אך חכמים אסרו עליו את קרובותיו מצד האם כדי שלא יאמרו "באנו מקדושה חמורה לקלה".

רמב"ם: שלושה פרקים- איסורי ביאה - פרקים ט- יא.פרקי הרמב"ם (סוטה ד', איסורי ביאה י'–י"א) חותמים את הלכות סוטה ודנים בדיני טומאת יולדת והתפתחות חומרות הנידה והזיבה לאורך הדורות. פרק ד' (סוטה) מפרט את סדרי השקיית הסוטה, גניזת המגילה במקרה של סירוב לשתות, ודיני המנחה. פרק י' (איסורי ביאה) מגדיר את טומאת היולדת, המפלת והגדרות "שפיר מרוקם" ו"שלייה", תוך קביעת פרקי זמן וסימנים פיזיים המגדירים ולד לעניין טומאה וטהרה. פרק י"א סוקר את המעבר מדין התורה המבחין בין נידה לזיבה לחומרות "ימי חכמי התלמוד" והגאונים, שקבעו כי כל רואה דם (אפילו כחרדל) סופרת שבעה ימים נקיים וטובלת, ומפרט את הרחקות הקרבה הנדרשות בין בני הזוג עד לטבילה במקווה כשר.

רמב"ם: שלושה פרקים- איסורי ביאה - פרקים ו- ח. פרקים ו'-ח' בהלכות איסורי ביאה מבארים את מחזוריות ימי האישה, המבוססת על הכלל של שבעה ימי נידה ושאחריהם אחד עשר ימי זיבה, ומפרטים את ההבדלים שבין "זבה קטנה" ל"זבה גדולה" הדורשת ספירת שבעה נקיים וקורבן. הרמב"ם מסביר כיצד דם המופיע מחמת צערי לידה ("דם קושי") עשוי להיות טהור, דן בהשפעת ימי הטוהר שלאחר הלידה על דיני הטומאה, ומגדיר את הדרכים לקביעת "ווסת" קבוע באמצעות שלוש ראיות רצופות או סימנים גופניים. הפרקים מדגישים את חשיבות הבדיקה העצמית ואת הכללים המתמטיים לתיקון המניין עבור אישה שאיבדה את רצף חישוב ימיה, כדי להבטיח אבחנה מדויקת בין דם נידה לדם זיבה.

רמב"ם: שלושה פרקים- איסורי ביאה - פרקים ג-ה.פרקים ג'-ה' בהלכות איסורי ביאה עוסקים בפירוט דיני העריות, נידה וטומאות היוצאות מן הגוף. הרמב"ם מפרט את חומרת העונשים על ביאות אסורות (סקילה, שרפה, חנק או כרת), מגדיר את מעמדה ההלכתי של ה"שפחה חרופה", ומבאר בהרחבה את איסור הנידה החל על כל אישה מרגע ראיית דם ועד טבילתה במקווה. הפרקים כוללים תיאור אנטומי הלכתי של גוף האישה ("חדר", "פרוזדור" ו"עלייה") כדי להבחין בין דם טמא לדם טהור, ומדגישים את חובת הבדיקה ("עדים") ואת נאמנות האישה על מצבה האישי, לצד דיני דם בתולים ודם טוהר לאחר לידה.

רמב"ם: שלושה פרקים- סוטה - פרק ד, איסורי ביאה - פרקים א- ב.פרקי הרמב"ם (סוטה ד', איסורי ביאה א'–ב') מסכמים את סדרי השקיית הסוטה, הכוללים את כתיבת המגילה ביום ומחיקתה במים, ופותחים את "ספר קדושה" בפירוט עונשי העריות (סקילה, שרפה, חנק וכרת) והגדרת "ביאה" כהעראת ראש העטרה. הרמב"ם מבהיר כי איסורי שאר בשר כגון אשת אב, אשת אח וקרובות אשתו חלים לעולם מכוח נישואין (למעט בתו האסורה גם מזנות), ומדגיש את חובת ההרחקה והצניעות למניעת מכשול, לצד קביעת הגילאים שבהם ביאה נחשבת הלכתית.

רמב"ם: שלושה פרקים- סוטה - פרקים א- ג.הלכות סוטה עוסקות בתהליך הבירור המשפטי והרוחני של אישה שנחשדה בבגידה על ידי בעלה (לאחר שקינא לה והיא נסתרה עם גבר זר). התהליך כולל שלבי אזהרה, הבאת עדים על הסתירה, וניסיון של בית הדין להביא להודאה כדי למנוע את מחיקת שם ה' במים. במידה והיא עומדת על חפותה, היא שותה את "מי המרים" במקדש – מים שבהם נמחקה מגילת הפרשה ושולב עפר; אם בגדה, המים גורמים למותה ולמות הבועל, ואם היא טהורה, היא מתברכת בבריאות ובזרע. עם זאת, הרמב"ם מדגיש שהמים בודקים את האישה רק כאשר בעלה נקי מעוון בעצמו, וכי מאז שרבו הנואפים בגלוי בבית שני, בוטלו מי סוטה על ידי הסנהדרין.

רמב"ם: שלושה פרקים- נערה בתולה - פרקים א- ג.

הרמב"ם היומי ליום שבת, כ״ט אב ה׳תשפ״ה (23 אוגוסט 2025)עבודת יום הכיפורים - פרק דבפרק זה מתאר הרמב"ם את סדר עבודת יום הכיפורים צעד אחר צעד: החל מתרומת הדשן ומקרבן התמיד, דרך חמש טבילות ועשר קידושי ידים ורגליים של הכהן הגדול, וידויו על הפר - תחילה על עצמו ובני ביתו, אחר כך על אחיו הכהנים, ולבסוף על כלל ישראל. הוא מפרט את הגרלת שני השעירים, את הקטרת הקטורת בקודש הקודשים, מתן הדמים - בפנים, על הפרוכת ועל מזבח הזהב - ואת הווידוי על השעיר המשתלח ושילוחו למדבר.עבודת יום הכיפורים - פרק ה'כאן עוסק הרמב"ם בהמשך סדר היום: שריפת פר ושעיר החטאת שמוקרבים בפנים, קריאת התורה על ידי הכהן הגדול, הלבשת בגדי זהב והקרבת קרבנותיו האישיים ומוספי היום, ההבדל בין עבודת היום בבגדי לבן לבין עבודת שאר הקרבנות בבגדי זהב, וכן פרטי אכילת קרבנות החג.מעילה - פרק א'הרמב"ם פותח את הלכות מעילה בהגדרת עיקר האיסור: שימוש או הנאה שלא כדין מדבר המוקדש לה'. הוא מבאר מהי "מעילה", מה נחשב ליהנות מן ההקדש, מי חייב בהשבה ובקרבן אשם מעילות, וההבדל בין קודש קודשים לקודשים קלים.

שיעור הרמב"ם יומי עבודת יום הכיפורים - פרק א, פרק ב, פרק גיום שישי, כ״ח אב ה׳תשפ״ה (22 אוגוסט 2025)בשלושת הפרקים הראשונים של הלכות עבודת יום הכיפורים מייסד הרמב"ם את כללי העבודה המיוחדת ביום זה:פרק א - מצוות עשה של יום הכיפורים היא עשיית כל עבודות היום כסדרן: קרבנות התמיד והמוספים, פרו של כהן גדול, שני השעירים (חטאת המשתלח והנשרף), אילי העם ועוד - סה״כ חמש־עשרה בהמות, שכל עבודתן נעשית על ידי כהן גדול בלבד. מתוארת גם ההכנה המוקדמת: פרישת הכהן הגדול לשבעה ימים, הזייה עליו מאפר פרה אדומה, מינוי כהן מחליף ליתר ביטחון, וכן הדרכתו וחזרתו על סדר העבודה.פרק ב - נידון ההבדל בין בגדי זהב לעומת בגדי לבן: עבודות השייכות ליום־יום נעשות בבגדי זהב, ואילו עבודות המיוחדות ליום -הפר, השעירים, הקטורת בקודש הקודשים - נעשות בבגדי לבן. נלמדים דיני חמש הטבילות ועשרת קידושי ידים ורגלים שעל הכהן הגדול לעשות בכל החלפת בגדים, והסדר המדויק של הקרבנות בבוקר.פרק ג - ממשיך סדר היום: וידוי הכהן הגדול על פרו, ההגרלה על שני השעירים, שחיטת הפר והקרבת דמו, כניסתו לקודש הקודשים עם הקטורת, מתן הדמים לפני ולפנים, על הפרוכת ועל מזבח הזהב, והווידוי השני על פרו בעד אחיו הכהנים.

רמב"ם: פסולי המוקדשין - פרקים י"ז-י"ט יום חמישי כ״ז אב ה׳תשפ״ה (21 אוגוסט 2025)בפרק י"ז מתואר הדקדוק בקורבנות ובמתנות, כי אכילת הדמים הניתנים על המזבח החיצון נחשבת ככפרה כאשר הנתינה הראשונית נעשתה בכוונה נכונה, ואם הנתינה השנייה נעשתה בכוונה שונה - בפסול המקום, הזמן או השם - הדבר עשוי להיות פגול. הדגש הוא שמותן ראשונה חשובה, ואילו כל הדמים שניתנים על המזבח הפנימי, כיוון שכל אחד מהם מעכב את האחר, אם אחת מהן נעשתה שלא כתקנה - כל הקרבן פסול. תיאורים נוספים עוסקים בשחיטת הכבשים והבזיכין, ובהתייחסות לחשבות בזמן ובמקום, כיצד מחשבה בזמן השחיטה או הזיה עלולה להפוך את הקרבן לפגול, והיחס בין הלחם לבין הקרבנות השונים - כאשר חשבת אכילה ליום אחר עלולה להפוך את הלחם לפסול גם אם הקרבן עצמו כשר.בפרק י"ח הרמב"ם מתמקד במחשבה שאינה נכונה בקדשים. מי שחושב מחשבה בלתי נכונה בקדשים עובר על לא תעשה, אך אינו לוקה, כי מחשבה בלבד אינה מעשה. כל קרבן שנפסל - בין במחשבה, בין במעשה, או אם אירע לו דבר פסול – האוכל ממנו בכזית במזיד חייב כרת, ואם בשגגה מביא חטאת קבועה. פסולי המוקדשין כוללים את המנחות, הדם, הקומץ והלבונה, כאשר כל אחד מהם מותר או אסור בהתאם לשאר המרכיבים והכוונה בעת השחיטה או ההקרבה. חשוב גם שמותרות הדם והאֵמוּרים מאפשרות הקרבה מסוימת, אך דברים שאין להם מתירין אינם מתפגלים לעולם. אכילת הנותר מן הקדשים לאחר הזמן המותר - אם בכזית במזיד - מחייבת כרת, ואם בשגגה - חטאת קבועה, והדין משתנה בין קדשי קדשים לבין קדשים קלים, בהתאם לזמן היום שבו אכלו אותם.בפרק י"ט מדגיש הרמב"ם את כללי הקדשה בקורבנות הכבשים והלחם, את חשיבות הכוונה בזמן השחיטה, והקשר בין הקרבנות, הלחם והאֵמוּרים, כאשר מחשבה לא נכונה עלולה להפוך את הלחם או הקרבן לפסול. הקרבן נאכל בהתאם למתירויות הדם, האֵמוּרים, הקומץ והלבונה, אך כל מה שאין לו מתירין אינו מתפגל כלל. כל האוכל את הנותר מן הקדשים בכזית במזיד חייב כרת, ובשגגה מביא חטאת קבועה, והדין משתנה בין קדשי קדשים לבין קדשים קלים, ובכך נקבעים הדינים המעשיים של פסולי המוקדשין בשלושת הפרקים.

שיעור הרמב"ם: שלושה פרקים - פסולי המוקדשין (פרקים י"ד-ט"ז)יום רביעי כ״ו אב ה׳תשפ״ה / 20 אוגוסט 2025פרק י"ד - פסולי המוקדשיןבפרק זה דן הרמב"ם במי שהולך אחר הקרבן עם מחשבה נכונה או פסולה. המחבר מסביר שהמחשבה של בעל הקרבן אינה מועלת כלל, אך מחשבתו של העובד היא שקובעת את הכשירות. אם העובד נחשב ראוי לעבודה מבחינת כשרותו, המקום והזמן, הקרבן כשר. בפרק מופיעה הבחנה בין הדם, האמורין ובשר העלה לבין הקומץ והלבונה שבמנחות - אלו ראויים לעלאה, אך לא לאכילה, ולעומת זאת הבשר הנאכל מהקרבנות ראוי לאכילה אך לא לקטירה. המחשבה על אופן הביצוע - אם חישב לבצע פעולה מחוץ לזמן או למקום - אינה פוגמת בכשרות הקרבן, אלא רק מחשבות על מה שאינו ראוי לעבודה.פרק ט"ו - פסולי המוקדשיןהרמב"ם מפרט על אכילת הקרבנות שנעשו בכוונה שגויה או שלא ל"שמו", ואיך זה משפיע על הקרבן. כל הקרבנות שנעשו בשגגה או שלא ל"שמו" ראויים לכשרות מבחינת האכילה והקטירה, למעט חטאת והפסח, שמחייבים כיסוי מלא של העבודה. בנוסף, מסביר הרמב"ם שמחשבות שונות על הכמות הנצרכת או על אופן הזריקה והקטרה - אם הן נכונות או מתבצעות באותו זמן או במקום - אינן פוגמות בכשרות, אך מחשבות מחוץ לזמן או מחוץ למקום יכולות לפסול את הקרבן או להפוך אותו לפגול-אינו כשר לאכילה. הפרק מדגיש את חשיבות ההפרדה בין כוונה לשם חובה לבין טעות או שגגה, ומראה כיצד כל סוגי הקרבנות, מנחות ועולות, מותאמים לפי כללים אלה.פרק ט"ז - פסולי המוקדשיןבפרק זה דן הרמב"ם במקרים מיוחדים, בהם שינוי השם, טעויות בכוונה וביצועי העבודה. גם אם שינה העובד את שם הקרבן או עשה פעולה בשגגה, עליו להשלים את שאר העבודה לשם הקרבן. חטאת ופסח, ומנחת חטאת ומנחת קנאות, נבדלים מן שאר הקרבנות ומנחות מכיוון שהכתובים מייחדים אותם. הפרק מפרט את ההבדלים בין מחשבות נכונות לשגויות, בין אכילה לקטירה, ואת הדרכים שבהן מחשבות שונות על המקום, הזמן והאופן משפיעות על כשרות הקרבן.

שיעור רמב״ם היומי-שלישי כ״ה אב תשפ״ההלכות פסולי המוקדשין- פרקים י״א-י״גבפרקים אלו מבאר הרמב״ם את דיני הקרבנות שנפסלו ואת אופן פדיונם. קרבן שנפל בו מום ונפסל מן המזבח, אם היה עדיין חי נפדה ויוצא לחולין, ואם כבר נשחט דינו להיקבר, שכן אין לו היתר בהקרבה ואינו נאכל. כמו כן מבואר שאין פודים בעלי חיים מוקדשים אלא אם נפל בהם מום, אך אם נפל מום במוקדשיהם - פודים אותם ודמיהם יוקדשו למזבח.הרמב״ם מסביר את ההבחנה בין מומים קבועים למומים עובריים, וכיצד מום קבוע פוסל את הקרבן לגמרי, ואילו מום עוברי אינו פוסל. כן הוא מפרט דיני הולד של בעלי מומים ודיני תערובות מוקדשין שנפסלו, כיצד נוהגים בהם, האם מותר להשתמש בדמיהם או שמא חייבים בשריפתם.בסיום הדברים הוא מבהיר את חשיבות ההקפדה שלא יהא חילול בקדשים, ומעמיד יסוד שכל פסול שבקדשים יש בו צד של כבוד לשם ה', שגם כאשר נופלת בהם פסול - נוהגים בהם קדושה עד סופם, כדי שלא ייראה בזיון לקדשים.

רמב"ם יומי- פסולי המוקדשין - פרק ב'- פרק ד'.

שיעור הרמבם היומי- תמידין ומוספין - פרק ט' - פרק י', פסולי המוקדשין - פרק א'.

רמב"ם יומי- שלושה פרקים: פרק ו - תמידין ומוספיןבבוקר נכנס הממונה למקדש, פותח את העזרה ומלביש את כלל הכהנים והעוזרים שכבר נטבלו. כל אחד עוסק במלאכתו, כולל סידור קרשים ועצים להדלקת האש, הבאת כלי השירה והשקיית תמיד במים. בזמן פתיחת שער ההיכל מבצעים שחיטת תמיד, והכהנים ממשיכים בעבודות נוספות בלשכת המזבח וההיכל, כגון דישון המנורה והגשת הקרבן.בנוסף, המקדש כולל את השירה הקבועה, קריאת פסוקים ושירה מיוחדת של עלות השחר. בשבת מוסיפים שירי אהבת ה׳ ושלום בית בין השומרים, וכן מבוצעות הברכות לכהנים והבאת הקטורת, כחלק מעבודת הקטרת במקדש.פרק ז -תמידין, מוספין והבאת העומרבראשי חודשים הקריבו מוספי ראש חודש, בדומה למוספי תמיד, כולל קרבן עולה, חטאת ועולה נוספת לפי נוסח החג. בפסח הקריבו מוספים יומיים עם קרבן עולה וחטאת.הבאת העומר בוצעה בהתאם לכללים: מבית ישראל, בזמן הלילה, והעומר נבחר מבין תבואות ראויות בלבד. יש איסור על קצירה מוקדמת, וחיוב ספירת העומר מתחיל בלילה, כולל ברכה מיוחדת לפני הספירה.פרק ח - חג השבועותחג השבועות נחגג ביום ה־50 לספירת העומר. בחג מבוצעים מוספי חג, קרבנות עולות, חטאת ושתי לחם, בהתאם להלכות. קיימת הקפדה על מוצאי ארץ ישראל והקפדה על ספירת העומר בצורה מדויקת, לפי המסורת והדינים שנקבעו במסכת תמידין ומוספין.

רמב"ם יומי - הלכות תמידין ומוספין ג'-ה'.

מעשה הקרבנות - פרק ט"ז - פרק י"ח.

מעשה הקרבנות - פרק י' - י"ב.

שיעור הרמב"ם היומי- מעשה הקרבנות - פרק ז'- פרק ט'.

שיעןר הרמב"ם היומי- מעשה הקרבנות - פרק ד'- פרק ו'.

שיעור הרמב"ם היומי- מעשה הקרבנות - פרק א'- פרק ג'.

שיעור הרמב"ם היומי - הלכות איסורי מזבח פרקים ה'- ז'.

שיעור הרמב"ם היומי- איסורי מזבח - פרק ב' -פרק ד'.

שיעור הרמב"ם היומי- ביאת המקדש - פרק ח' - ט', איסורי מזבח - פרק א'

שיעור הרבמ"ם היומי- הלכות ביאת המקדש - פרקים ב '- ד'.

שיעור הרמב"ם היומי-פרק ח'-בית הבחירה, פרק א'-ב' - כלי המקדש והעובדים בו

הרמב"ם היומי- הלכות שמיטה ויובל , פרקים ו', ז', ח'.

שיעור הרמב"ם היומי- הלכות שמיטה ויובל, - פרקים ג', ד', ה' .

הרמב"ם היומי- הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין - פרק ג', ד',ה'

הרמב"ם היומי- הלכות מעשר פרקים י'ג-י'ד, ותחילת הלכות מעשר שני ונטע רביעי