ראש יהודי בשישי ואחים לנשק בשבת? ״סיימתי להתנצל על זה שאני גשר״ - פרק 14 עם יהודה לפיאן

כשיהודה לפיאן חזר לראשונה מהמילואים בעזה הוא החליט שהוא רוצה להיות שגריר של מה שקורה שם, בחזית: אחדות מתוך כבוד הדדי, פלורליזם של ימנים ושמאלנים, מהשומרון ומהרצליה פיתוח, שיכולים להתווכח אבל הם בראש ובראשונה אחים זה של זה. אחים לנשק קוראים לו: ״אח שלנו״ בסרטונים מתוך הפגנות בהן דיבר על הבמה מול עשרות אלפי אנשים, וגם ״ראש יהודי״, הארגון ממנו הרבה תל אביבים סולדים, רואה בו אח. וכאן טמון סוד הקסם של המסע של יהודה. הוא אח של אחים לנשק, אח של ראש יהודי ובעיקר אח של כל שאר הישראלים שנמצאים דווקא במרכז, באמצע. עוד לפני המלחמה יהודה עבד ב-״מסע שחרור״, תוכנית ייחודית שמטרתה להעניק לקבוצות של לוחמים אפשרות לעבד, לפרוק ולדבר על החוויות שנצרבו מהשרות. והנה, עכשיו הוא במסע שחרור משל עצמו, שחרור מהספירלה שהובילה את החבר הישראלית להקצנה ופירוד. הוא מתראיין על זה, כותב על זה ומקדם את זה בכל במה ומקום שהוא יכול ולקראת השבעה באוקטובר חשבתי שיהיה חשוב וראוי לתת לו גם את הבמה של ״דעה לא פופולרית״. שאלתי אותו אם באמת המילואימניקים יוכלו לשאת בשורה שתיכנס לחברה הישראלית ותעזור לה להירפא, לצמוח מתוך השבר. ביקשתי ממנו עדות, איך זה נראה באמת במילואים. וגם דיברנו על דת ומדינה, על יהדות ועל העוגיות הכי טובות בניו יורק. אני אוהב את הפרק הזה במיוחד וחושב שהוא קול חשוב לקראת ציון השנה לשבעה באוקטובר. אם אהבתם - אשמח אם תשתפו עם חברים, תעשו סאבסקרייב אם טרם עשיתם זאת ותדרגו בציון גבוה. האזנה/צפייה נעימה.