תמר לזר (קולה די ואל ד׳אלזה)

האם עץ שנופל ביער שאין בו אף אחד משמיע קול? בשיחה עם תמר לזר אנחנו משוחחים על שאלת הקוראות והקוראים בהקשר של היצירה העברית העולמית, על מה ניתן עוד לכתוב בימי השמדה וחורבן או שמא צריך להניח לכתיבה בכלל, ולכתיבה בעברית בפרט.במהלך הפרק מקריאה תמר את שני השירים הבאים מתוך ספרה ׳מהמעבורת׳ (קתרזיס, 2025): מחרהוּא מִתְגַּנֵּב אֶל מִתַּחַת לַשְּׂמִיכוֹתכְּמִתְכַּחֵשׁ לְלַהַט חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶתבְּשַׁעֲרֵי רַחְמִי.מָחָר אַקְלִיט אֶתנְשִׁימוֹתָיו הַמִּתְאָרְכוֹת,אֶת פְּעִימוֹת לִבּוֹ.מָחָר אַשְׁמִיעָן לְכָל הַטַּיָּסִים.אֲסַפֵּר לָהֶם דָּבָר שֶׁאוּלַי אֵינָם יוֹדְעִים:שֶׁהַצְּלִיל הָרַךְ הַזֶּה,הַחַד־פַּעֲמִי,נִשְׁמָע מֵאֲחוֹרֵי כָּל הַחַלּוֹנוֹתהַמְּנֻפָּצִים.הוּא, וְלֹא מְטוֹסֵיהֶם הַמְּהִירִים,פַּסְקוֹל הַמִּלְחָמָה.  ביערכָּל הַיְּלָדִים אָבְדוּ בְּיַעַר הָאֵשׁ.מֵאוֹת קִילּוֹמֶטְרִים מִשָּׁםיָצָאנוּ לְחַפֵּשׂ.קָרָאנוּ בִּשְׁמָם:אַחְמַד.לִין.לַאֲנָא.הֵם הָיוּ רְחוֹקִים מִכְּדֵי לִשְׁמֹעַ.אֲבָל שָׁמַעְתִּי, וְיָדַעְתִּימִי הִבְעִיר אֶת הָאֵשׁ.אֶת פֵּרוּרֵי הַלֶּחֶם שֶׁנִּזְּרוּ לְכַבּוֹתָהּנִקְּרוּ צִפּוֹרִים.  ⁠דף הפייסבוק⁠עמוד האינסטגרם⁠ערוץ היוטיוב⁠ עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠