מקום אחר - שיחות והרהורים על יצירה עברית ברחבי העולם

נתנאל אולהפט נולד בברלין, גדל וחי בה והעברית שלו, כמו עולמו הפנימי, מיוחדים מאוד ומעוררים מחשבות רבות. עד היום השתתפו בפודקאסט חמש עשרה יוצרות ויוצרים מברלין אך כולן חיו במשך שנים רבות במדינת ישראל ולכן הפרק עם נתנאל מעניין שבעתיים.עמוד הפודקאסט באתר ״אשור | הוצאה עברית עולמית״ ⁠דף הפייסבוק⁠עמוד האינסטגרם⁠ערוץ היוטיוב⁠עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

דוד בן הרא״ש הוא אמן חזותי ומעצב ספרים. בשיחה אנחנו מדברים על האמנות שלו ועל איך היא הושפעה מהחיים בשנים האחרונות בדרום ארצות הברית. בחצי השני של השיחה אנחנו מדברים על הגישה שלו לעיצוב כתב העת החדש ״נתיבות עולם״, ולא פחות חשוב על עיצוב הלוגו של ״אשור - הוצאה עברית עולמית״ שהיום יוצאת לאוויר העולם, ושניתן ללמוד על אודותיה באתר האינטרנט החדש שלה כאן; בעבודות של דודי ניתן לצפות באתר האישי שלו, כאן.  ⁠דף הפייסבוק⁠עמוד האינסטגרם⁠ערוץ היוטיוב⁠עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

איילת קרני, נגנית כלי נשיפה מימי הביניים ומהרנסאנס, יצאה למסע חיפושים אחר מוזיקה עברית קדומה, ומה שגילתה עומד במרכז השיחה. אנחנו מאזינים לשלושה קטעים ששחזרה ומשוחחים עליהם; היצירות מבוצעות על ידי ההרכב ׳מזמור לדוד׳ שהקימה איילת וניתן לצפות ולהאזין לו כאן.  ⁠דף הפייסבוק⁠עמוד האינסטגרם⁠ערוץ היוטיוב⁠עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

רפרם חדד נולד בג׳רבה שבתוניסיה, גדל בירושלים, ולפני כעשור חזר לגור בתוניס ממנה הוא פועל כאמן רב-תחומי שעוסק רבות בתרבות המקומית בעיקר בהקשריה היהודיים. בשיחה אנחנו מדברים על ההבדלים בין האי ג׳רבה לעיר תוניס, על היותו אמן עברי-יהודי במדינה ערבית-מוסלמית, ועל האותיות העבריות שמלוות את יצירותיו בדרכים מגוונות. לפני כשלוש שנים הם פרסם ספר אמן שמתעד את עבודתו וניתן לקרוא עליו עוד כאן. ⁠דף הפייסבוק⁠עמוד האינסטגרם⁠ערוץ היוטיוב⁠עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

אדוה זלצר עברה לחיות לפני כשלוש שנים עם בת זוגה ובנן בליסבון, אחרי למעלה מעשור של אקטיביזם הוראתי בתיכון בתל אביב. כעת עומדת אדוה לפרסם ספר שמשלב את תיאור חוויותיה כמורה עם כתיבה היסטורית שמאתגרת את הסיפור הציוני המקובל. בשיחה אנחנו מדברים על הספר ועל חיים במדינה שאת שפתה לא מדברים.במהלך הפרק מקריאה אדוה את הקטע הבא מתוך הספר:"שני מושגי מפתח בציונות אותם משננים התלמידים היטב ואת אופני הגשמתם מתבקשים לזכור בעל-פה לבחינת הבגרות הם: "כיבוש האדמה" ו"כיבוש העבודה". ספרי הלימוד מספרים בגאווה על התחלת תחיית החיים הלאומיים שלנו בארץ באמצעות רכישת קרקעות, הקמת יישובים כנגד כל הקשיים ויישום רעיון העבודה העברית. מלמדים את כל הרעיונות האלה כאילו מומשו בתנאי מעבדה, ללא השלכות על חיי האנשים שחיו על אדמות אלו במשך שנים רבות ובעיבודן מצאו את פרנסתם. כפגם גנטי מועבר העיוורון הציוני לדורות הבאים, אך הוא אינו גנטי הוא מכוון ולפיכך הוא גם בר תיקון. בעוד מנגנון עיצוב התודעה הישראלי מתמקד בשאלות עבור מי נכבשה האדמה והעבודה? וכיצד הן תרמו לקידום הרעיון הציוני? אנחנו בשיעורים הקפדנו גם לשאול, ממי הן נכבשו וכיצד זה השפיע על חייהם? בהפניית המבט לשאלות לא קונבנציונאליות אלה, התחלנו את הטיפול בעיוורון הציוני." ⁠דף הפייסבוק⁠עמוד האינסטגרם⁠ערוץ היוטיוב⁠עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

אייל ריבלין הוא מקים המיזם Non Binary Hebrew שמייצר מסגרת שפתית חדשה לעברית א-בינארית. בשיחה אנחנו מדברים על עקרונות העברית החדשה הזו, על השימוש בה ועל חלקה בכינון עברית עולמית. כמו כן אנחנו משוחחים על האלבום ״בוא הביתה / Coming Home״, שהקליט אייל עם אשתו דניה, שמשלב טקסטים עבריים עם מסורת השירה המדטטיבית המזרח אסיאתית - קירטאן. ⁠דף הפייסבוק⁠עמוד האינסטגרם⁠ערוץ היוטיוב⁠עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

קליפורניה בכלל, וצפונה בפרט, היא ללא ספק אחד המרכזים הפוריים של היצירה העברית בארצות הברית, ובפרק הזה מצטרפת דנה ג. פלג אל חבורת ״מקום אחר״ של מדינה זו. בשיחה אנחנו מדברים על הרומן ׳יד ענקות׳ (קתרזיס, 2024) שפרסמה דנה לפני כשניים, על קוויריות כדיאספוריות ועל שבחי הגלות היהודית. במהלך הפרק מקריא דנה את הקטע הבא מתוך הרומן:...הם החליטו לנתח. התודעה המעורפלת שלי הסכימה לכל דבר. רק לא לעוד כאב. שינתחו. מסביבי שררה הילה לבנה של שקט וביטחון, מוכרת להפליא, ואני נחתי בתוכה. מאיפה זה מוכר לי כל־כך? לא הייתי מסוגלת לחשוב. לא הייתי מסוגלת אפילו להידהם מהעובדה שאת כל זה אני חווה בחיים האלה. רק שקט וביטחון, והידיעה שהכול, הכול בסדר. כף יד בוטחת ושקטה ערסלה אותי. יד ענקים, וליתר דיוק, יד ענקות, שלפה אותי מהמרוץ, אבל לא כמו בשיר של רחל, אלא להפך, יד שהובילה אותי אל חופי הפלא. וכשהציר האחרון פילחאותי עוד עברה בי המחשבה, ומה יש אחריהם? מה יש מעבר לחוף, מעבר לים? ואז הגוף שלי שוב נאלם. ארבעים ושמונה שעות. ועוד שלושת רבעי שעה. ⁠דף הפייסבוק⁠עמוד האינסטגרם⁠ערוץ היוטיוב⁠עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

השיחה עם יונה־דביר שלם חדאד פותחת שער למקומות אחרים של ממש. יונה הוא נצר למשפחה מהאי ג׳רבה, שחי כיום בכפר קטן בשוויץ אחרי נדודים לא מעטים. היצירה הספרותית שלו כוללת בין השאר כתיבת שירים וספר חדש (ישוע, השטן וירושלים), שעוסק ביעקב ישראל דה האן, דמות קווירית, אורתודוקסית-יהודית ואנטי ציונית, שהשפיעה רבות על חייו. במהלך הפרק מקריא יונה־דביר את שירו ׳לצרור לגלות׳, שאת מילותיו תוכלו לקרוא כאן:לִצְרֹר לְגָלוּתלַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד (תהלים ס"ט)אאָנָּא שִׁמְעִי שֶׁתִּהְיֶינָה אָזְנַיִךְ נוֹטוֹת תַּחֲנוּנַי צוֹעֲקִים אֵלַיִךְ מִן הָאֲדָמָה אֲרָזֵינוּ רוֹעֲדִים וְאֵינָם עוֹד מִטָּתֵנוּ מִתְרַעֲנֶנֶת כָּל הָעֵת אֲנִי צָמֵא אֵלַיִךְ וְאֵין לִי הוֹלֵךְ לְבַד וּמִתְיַבֵּשׁ עָיֵף וּמֻתָּשׁ נִשְׁבַּרְתִּי נָטוּשׁ וּבְלִי כּוֹחוֹת אֵין בִּי עוֹד. הַדְּמָעוֹת בּוֹכוֹת בְּעַצְמָן וּבְקָרוֹב כְּבָר לֹא נוֹתַר לִי עַל אֵלֶּה אֲנִי בּוֹכִיָּה מַיִם רַבִּים לֹא יִגְּעוּ בָּנוּ אַךְ הָאֵשׁ הַמִּשְׁתּוֹלֶלֶת תַּעֲשֶׂה בָּנוּ –בעָבַדְתִּי אוֹתָךְ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה וְהָיוּ בְּעֵינַי כֹּה מְעַט בְּאַהֲבָתִי אוֹתָךְ אֲנִי זוֹכֵר לָךְ אֶת הַלֵּילוֹת וְאֶת הַיָּמִים שֶׁהָלַכְנוּ יַחַד בְּנִצָּנֵי אֲהָבַתְנוּ בַּאֲרָצוֹת זָרוֹת אָזְנֵי יְרוּשָׁלַיִם נִזְדַּקְּרוּ לִכְבוֹדֵנוּ כָּל הַלַּיְלָה הָפְכוּ בִּי יָדַיִךְ וְאָמַרְתִּי לָךְ אַל תִּפְגְּעִי בִּי לְעָזְבֵךְ בַּאֲשֶׁר תִּבְחֲרִי אֶבְחַר וְאָלִין עַד הַמָּוֶת שֶׁיַּפְרִיד וְכַמָּה אָהַבְתְּ אוֹתִי כַּמָּה אַהֲבָה יֶשׁ לָנוּ אֲנַחְנוּ בִּנְשִׁימָה אַחַת.גבְּמִלִּים הָאֵלּוּ קָרָאתִי וְלֹא עָנִית הַמִּלִּים הָאֵלּוּ הֵן גַּעְגּוּעִים לְפַעַם בָּהּ הַכֹּל הָיָה יָם הַמִּלִּים הָאֵלּוּ יְבֵשׁוֹת כְּצִיָּה מִשֶּׁיָּצָאת לִרְעוֹת בַּשָּׂדוֹת וְלֹא שַׁבְתְּ                                                                 מִשֶּׁהָלַכְתְּ לְעֶדְרֵי חֲבֵרֵינוּ וְהִנֵּה הַכֹּל אֵינֶנּוּ וְהִנֵּה רִיק וְכָל מַעֲשַׂי וַעֲמָלִי לְלֹא יִתְרוֹן וְהַשֶּׁמֶשׁ אֵינֶנָּהּ עוֹד אֲנִי נֶחְתַּמְתִּי בְּפָנַיִךְ כְּגַן מָלֵא פֵּרוֹת נֶאֱטַמְתִּי וּמַיִם אֵין נִכְנָסִים וְאֵין יוֹצְאִים נִשְׁמָתִי בְּתַרְדֶּמֶת וַאֲנִי לֹא פּוֹתַחַת מְפַחֶדֶת לְהַחְלִיק נֶהְפָּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי מוּזָר הָיִיתִי לָךְ נָכְרִי לְאַהֲבָתֵנוּ מָה הוּא בֵּיתֵנוּ מָלֵא בְּמַיִם חַיִּים וּמְכַסֶּה אֶת הַדָּם.דאֲנִי בְּצִפִּיָּה לָךְ אָנָּא שָׁמַעַתְּ אֶת קוֹלִי וְאַל תַּעֲלִימִי אָזְנֵךְ מִבַּקָּשָׁתִּי בּוֹאִי לְרַוְחָתִי בּוֹאִי אִתִּי נֵצֵא הַשָּׂדֶה בּוֹאִי בּוֹאִי אֲנִי יוֹדַעַת גַּם שֶׁבְּכָל צִפִּיָּה יֵשׁ עֶצֶב וַעֲדַיִן אֲנִי זְקוּקָה לְךָ בּוֹאִי בְּאַהֲבָתֵךְ שִׂמְחַת לִבִּי בַּאֲנָחָה וְלֹא נוֹשֶׁמֶת אָנָּא תְּנִי לִי לְהִכָּנֵס תַּחַת כְּנָפֶךָ זֶה מוּל זֶה – אָנוּ לֵב יָם וְמִדְבָּר בּוֹאִי הַמִּזְוָדוֹת פְּתוּחוֹת כְּבָרהאֲהוּבָה, אֲנִי שׁוֹאֶלֶת & אוּלַי/ אוֹמֶרֶת אֵיפֹה אַתְּ עֵת בָּרַחְנוּ כְּמוֹ פַּטְרוֹנוּס/ הֵבַנְתִּי/ טוֹב הָיָה לִפְרוֹשׂ כְּנָפַיִם וְהִנֵּה/ וְיָצָאנוּ לִרְעוֹת בֶּהָרִים שֶׁל בְּשָׂמִים וּמֵיְקְאַפּ עַל הָעוֹר/ מְלָכוֹת שֶׁל דְּרָאג בְּמַמְלָכָה שֶׁל שֶׁקֶר/ יָצָאתִי/ לָשֶׁבֶת בַּכְּרָמִים לִרְעוֹת בַּשּׁוֹשַׁנִּים/ מְבַקֶּשֶׁת אֶת רוּמִי וְאֶת מַגָּע צְחוֹקֵךְ אִתִּי. אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהַמֶּרְחָק חָשׁוּב/ אוּלַי מִדֵּי פַּעַם נְחַיֵּךְ/ כְּשֶׁאָנוּ קוֹפְצוֹת לִלְגֹּם אֲוִיר זְרִיחָה/ כָּל אַחַת מִקְּצֵה הַלַּיְלָה שֶׁלָּהּ/ אֲנַחְנוּ בְּכָל זֹאת יוֹנְקִים/ גַּם כְּשֶׁבָּחַרְנוּ/ לִחְיוֹת בֵּין הַגַּלִּים  ⁠דף הפייסבוק⁠עמוד האינסטגרם⁠ערוץ היוטיוב⁠עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

טלי עוקבי חיה מזה הרבה שנים בעיר קיל שבצפון גרמניה וכותבת פרוזה עברית מקומית מאוד. בשיחה אנחנו מדברים על החיים בעיר קטנה ועל חוטים סמויים שמקשרים בין דברים שונים שעשתה לאורך חייה. במהלך הפרק מקריאה טלי את הקטע הבא מתוך הנובלה שלה ׳הפילים של אוגוסט גמישים׳, שראתה אור בספרה ׳אמנות המרחק׳ (פרדס, 2025): נזכרתי שלפני שנתיים בערך, הזמין מרטין את הקולגות שלו בפעם הראשונה והאחרונה אלינו למסיבת קיץ. כולם כבר הזמינו, היה סבב ורק הוא עדין לא - הם לחצו, אז הוא הזמין. מיוזמתו האישית לעולם לא היה עולה בדעתו לעשות צעד סוציאלי כזה,  Never.בדיעבד הבנו שהייתה זו מסיבת פרידה, כיוון שכמה חודשים לאחר מכן הוא קיבל את המשרה בגן הבוטני והחליף מקום עבודה. הם הגיעו עם המון אלכוהול ומצב רוח טוב. את כולם הכרתי מהסיפורים שסיפר לי עליהם. ישבתי ליד מתיאו, וידעתי שגם אני אשרוד את הערב רק בעזרת אלכוהול. מתיאו נזקק רק לשתי בירות כדי להידבק אליי ולספר לי כיצד חברה שלו זרקה אותו.כבר שמעתי את הסיפור הנורא הזה ממרטין, וכל האחרים כבר שמעו, ושמחו שמתיאו נדבק אליי, והם יכולים לשתות בשקט. היא זרקה אותו בפתאומיות ובצורה מכוערת: השאירה את כל הדברים אצלו וגם המון חובות. הוא כמעט בכה, התפרק עליי אבל הבנתי שככה זה אצל אנשים שעובדים בתחום הפסיכיאטרי - לרוב הם מפורקים בעצמם. תוך כדי סיפור עלה בי כעס על החברה, כעס שהוא לא העז להרגיש בעצמו וחשבתי "איזה אפס אתה מתיאו"! הבטתי בו במבט מלא רחמים ואמפתיה, אפילו נהניתי להקשיב לטרגדיה הקטנה שלו ובלב אמרתי: "מגיע לך, אפס!" ובמקביל חשבתי איזה אפס אני, שאני חושבת שהוא אפס. בינתיים לוקס ופרידה פלירטטו. הוא ליקקה את כוס היין והביטה בו, הוא כבר היה צמוד אליה. שניהם נשואים לאנשים אחרים. ראיתי אותה מלקקת את הכוס, היא סקסית. נזכרתי שמרטין סיפר לי פעם, שחולה אחד העיף עליה את מגש האוכל בהתקף זעם והיא ברחה. תהיתי אם בעבודה הם גם מפלרטטים בחופשיות. הם שתו כמו גמלים, מלא אלכוהול ואז מוזיקה. הם רקדו בפראות וצרחו תוך כדי כך, גם מתיאו עם כל הגוף הגדול שלו והכאבים.יורק נצמד אליי בריקוד וצרח "Es ist so Cool", שוב ושוב. הוא הזיע  ולא היה אכפת לי. מרטין גם רקד אבל לא איבד את עצמו לגמרי. לוקס ופרידה רקדו באופן ארוטי גם בשירים שבכלל לא היו בכיוון. אחר כך הם התחילו לצרוח את השירים, נכנסו לאקסטזה ואני ממש נבהלתי וחשבתי מסכנים החולים. הם כביכול שמחו אבל שמחה דרסטית כזו, שמחה של פוסט- טראומה, שמחה של אנשים שראו יותר מידי חרא בחיים. בהמשך הערב לוקס הסתגר, תפס את הראש בין הידיים. קולגה אחרת ליטפה לו את הראש. ישבתי לידם והצלחתי לקלוט שהוא מדבר על ההתחממות הגלובלית. הוא פעיל אקולוגי וממש במצוקה מאיך שהעולם שלנו נראה ולאן אנחנו הולכים. כל השמחה ירדה לו. הוא היה שבור באמת  ולאט לאט כולם נשברו, נפלו כמו קוביות דומינו. וככה הערב ירד, כבר היה מאוחר והם הלכו. במהרה סידרנו הכל והלכנו לישון. חשבנו שהיה ערב מוצלח ואני עוד ניחמתי את מרטין ואמרתי לו "אתה רואה, לא היה כזה נורא", וכנראה עוד משהו על "להזמין אנשים הביתה" והוא אמר כן, אפשר ולמה לא בעצם - הגיב בצורה חיובית, בקלילות בלתי מתחייבת.  ⁠דף הפייסבוק⁠עמוד האינסטגרם⁠ערוץ היוטיוב⁠עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠.   

פרק בונוס שמוקדש ל׳נתיבות עולם׳, כתב העת החדש לעברית עולמית שצמח מתוך פרקי הפודקאסט עצמם, ושיסדתי עם ראשוני משתתפיו: טל חבר־חיבובסקי ורעות בן־יעקב. הפרק הבלתי שגרתי הזה הוא מעין שיח-מערכת מהורהר ואישי מאוד, שמעלה על פני השטח שאלות קשות על מהותה וזהותה של כתיבה עברית בימי רצח עם וטיהור אתני. שאלות מסוג זה אינן נדונות כמעט כלל, וגם כאשר הן נידונות הפרספקטיבה שלהן היא כמעט לעולם ישראלית. כל מהותו של ׳נתיבות עולם׳ היא לייצר מרחב שיח עברי אלטרנטיבי שמתקיים מעבר לגבולות השיח הישראלי-ציוני הזה, ובשיחה אנחנו מנסים להגדיר את זהותו של מרחב כזה את האופן שבו ניתן לבנות אותו. הגיליון הראשון יראה אור בחודשים הקרובים ופרטים נוספים על כתב העת ניתן למצוא בקישור: https://netivotolam.net ⁠דף הפייסבוק⁠עמוד האינסטגרם⁠ערוץ היוטיוב⁠עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

שיחה שלישית ואחרונה (לעת עתה) עם יוצר עברי שחי באיטליה. בועז יזרעאלי פרסם עד היום שישה ספרי פרוזה ואנחנו צוללים יחדיו אל עומקי המשמעויות של רעיון ״העברית העולמית״. לקראת סופה של השיחה בועז מקריא את הקטע הבא מתוך הסיפור ׳דלות׳, שראה אור בקובץ ׳השכן המסוכן׳ בשנת 2008:המוות משחרר מעכבות. כשמתו הורי יכולתי סוף סוף להודות שחוץ מאשתי-לשעבר את כולם אני שונא. רק אז זה התאפשר. לא היה אכפת לי יותר. הייתי אז חוקר-פרטי שמסתפק בשתיים-שלוש עבודות בשנה, ואת שאר הזמן הקדשתי לכתיבת שירים בפינת העבודה שבסלון. שתיים-שלוש עבודות בילוש בשנה אפשרו לי חיים שקטים של עוני מדוד.  תמורת השירים לא קיבלתי כסף וברור שגם לא אקבל. אבל הקדשתי להם את מירב כוחי וזמני. למרות שאין לי קוראים, אף לא אחד. יש לי מספר דמויות דמיוניות – אבל קבועות, רציניות ובעלות קריטריונים מחמירים למדי בענייני שירה – שמדי פעם אני משתדל לקרוא את שירי דרך עיניהן. הייתי מוכר אותם אם היו קונים. נניח, מאתיים שקל לשיר ארוך, שלושים שורות (שניים-שלושה שקלים לשעת עבודה, אני מעריך). גם סכום כזה הייתי מעריך. עד כדי כך אני לא מפונק. בוקר שלם הייתי יושב ושוקד על מלה אחת שלא מריחה נכון במשפט שלה. או שהשורה כולה לא נכונה, נגועה, הרהרתי בטיול אחר הצהריים בשדרות רוטשילד. כן, באותם ימים הייתי קם, רוחץ פנים בשיא הרצינות, מפעיל את הקומקום, אחר כך את המחשב, ומתיישב לכתוב. לא התעצלתי. ⁠דף הפייסבוק⁠עמוד האינסטגרם⁠ערוץ היוטיוב⁠עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

שולים פוגלמן הוא הבעלים והעורך הראשי של הוצאת הספרים ג׳וּנטינה שמקום מושבה בפירנצה, למרות ששולים עצמו חי ברומא. השיחה נעה בין ההיסטוריה המשפחתית של ההוצאה, שאלות של פרסום וקהל קוראים באיטליה, ומחשבות על המשמעות והיעוד של הוצאת ספרים יהודית בימים שבהם היהדות מזוהה לעתים קרובות מדי עם מדינת ישראל. ⁠דף הפייסבוק⁠עמוד האינסטגרם⁠ערוץ היוטיוב⁠ עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

האם עץ שנופל ביער שאין בו אף אחד משמיע קול? בשיחה עם תמר לזר אנחנו משוחחים על שאלת הקוראות והקוראים בהקשר של היצירה העברית העולמית, על מה ניתן עוד לכתוב בימי השמדה וחורבן או שמא צריך להניח לכתיבה בכלל, ולכתיבה בעברית בפרט.במהלך הפרק מקריאה תמר את שני השירים הבאים מתוך ספרה ׳מהמעבורת׳ (קתרזיס, 2025): מחרהוּא מִתְגַּנֵּב אֶל מִתַּחַת לַשְּׂמִיכוֹתכְּמִתְכַּחֵשׁ לְלַהַט חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶתבְּשַׁעֲרֵי רַחְמִי.מָחָר אַקְלִיט אֶתנְשִׁימוֹתָיו הַמִּתְאָרְכוֹת,אֶת פְּעִימוֹת לִבּוֹ.מָחָר אַשְׁמִיעָן לְכָל הַטַּיָּסִים.אֲסַפֵּר לָהֶם דָּבָר שֶׁאוּלַי אֵינָם יוֹדְעִים:שֶׁהַצְּלִיל הָרַךְ הַזֶּה,הַחַד־פַּעֲמִי,נִשְׁמָע מֵאֲחוֹרֵי כָּל הַחַלּוֹנוֹתהַמְּנֻפָּצִים.הוּא, וְלֹא מְטוֹסֵיהֶם הַמְּהִירִים,פַּסְקוֹל הַמִּלְחָמָה.  ביערכָּל הַיְּלָדִים אָבְדוּ בְּיַעַר הָאֵשׁ.מֵאוֹת קִילּוֹמֶטְרִים מִשָּׁםיָצָאנוּ לְחַפֵּשׂ.קָרָאנוּ בִּשְׁמָם:אַחְמַד.לִין.לַאֲנָא.הֵם הָיוּ רְחוֹקִים מִכְּדֵי לִשְׁמֹעַ.אֲבָל שָׁמַעְתִּי, וְיָדַעְתִּימִי הִבְעִיר אֶת הָאֵשׁ.אֶת פֵּרוּרֵי הַלֶּחֶם שֶׁנִּזְּרוּ לְכַבּוֹתָהּנִקְּרוּ צִפּוֹרִים.  ⁠דף הפייסבוק⁠עמוד האינסטגרם⁠ערוץ היוטיוב⁠ עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

השפה הספרדית, לא פחות מהשפה העברית, היא גיבורת הפרק עם חררדו לוין, משורר בספרדית ומתרגם מעברית. ההבדלים הניכרים בין ניבי הספרדית של אמריקה הלטינית ושל ספרד שאנחנו מדברים עליהם, הם בבואה מעניינת למה שאולי הייתה העברית כאשר היתה פזורה ברחבי העולם ובאה במגע עם תרבויות שונות. גם הקשר ההיסטורי העמוק של השירה העברית לספרד מעניק נופך מיוחד לפרק, גם אם בהקשרה ההיסטורי העברית היתה קשורה הרבה יותר לתרבות הערבית בגרסה האנדלוסית שלה.חררדו הוא בעל הבלוג Decantasión שבו הוא מפרסם מתרגומיו לעברית וניתן לקרוא בו כאן. קישור לספר השירים שלו ׳סוף שבוע בסולאריס׳, שיצא לאחרונה בהוצאת הספרים הישראלית ׳קשב׳ בתרגומה של טל ניצן ניתן למצוא כאן.  ⁠דף הפייסבוק⁠עמוד האינסטגרם⁠ערוץ היוטיוב⁠ עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

אמוץ גלעדי היה אמור להיות חלק מ״המיני סדרה הפריזאית״ אך התברר שהוא גר בכלל בספרד ולפיכך זוכה לפתוח לראשונה בתולדות הפודקאסט את ה״סדרה הספרדית״. בשיחה איתו אנחנו מדברים על ההגירה בתוך ההגירה מצרפת לספרד, על הפרוזה היחודית שלו ועל הקשר שבין הרשת הדיאספורית לרשת קוראי הספרות הניסיונית.במהלך השיחה מקריא אמוץ את שני הסיפורים הבאים שלו:מי זההיא השעינה את אופניה על קיר הבניין הדו-קומתי ולחצה על כפתור האינטרקום. זו אני, אמרה בהחלטיות, בתשובה לשאלה מי זה, שנשאלה בקול גברי. מתכתיות הרמקול שיוותה לקול חספוס, צרידות, עומק של חיים שלמים, שלתוכם היא נבלעה דרך הדלת הפתוחה. אילו היה זהיר יותר, היה מבקש הקול לדעת מה הסיסמה, כפי שעושים רוב הקולות הבוקעים מתוך אינטרקומים בעירנו; שכן רבות כאן הבריות המנצלות כל הזדמנות להשתחל לתוך החמימות הביתית של חיי הזולת: טפילים חברתיים, רוחות רפאים. זה אני, הם אומרים ומקווים שהקול באינטרקום או מעבר לדלת לא ירגיש בהבדל, ולפעמים מתמזל מזלם והדלת נפתחת בפניהם, והם פוסעים לתוך דירה מוארת, לתוך זרועות פתוחות, מוזמנים להסב אל שולחן האוכל, שהילדים כבר יושבים סביבו ומחכים רק להם. הופיע בתוך ספקולציה, גיליון 2, 2021: https://speculation-magazine.com/?p=2136 וכן בתוך הבה להבא, גיליון 16, 2021, עמ' 22-20. דז'ה־ווס', מסוג הטיפוסים שקשה לסווג, מבט מסויג, פרצוף משופם, אבל סתם, בלי טעם, לפי צו השעה; מסוג הטיפוסים שקשה לזווג, מין שלא מוצא אתמינו, עצם שלא מסתפק בעצמו, עוקר לעצמו צלע אחר צלע בשביל עזר כנגדו; מסוג הטיפוסים שקשה לתייג, עוסק בכל הבא ליד, מחליף ארצות כמוגרביים, בכל מקום מקים משפחה, מפרק, עובר לדבר הבא; ומפעם לפעם, הבהוב עמום במוח, מגע רגעי בין נוירונים – במקום אחר, בזמן אחר, בעיניים אחרות, את זה הוא כבר ראה.חייו לא היו עליזים אז, בגואטמלה, כשעבד בקטיף הבננות. השד יודע איך התגלגל דווקא לגואטמלה. הוא התגורר עם מריה והתאומים בביתעץ רעוע, דו־קומתי, בפאתי המטע. חדרי השינה היו בקומה העליונה; למטה היה המטבח וחדר האורחים. על אחד המדפים במטבח ניצבה צנצנתזכוכית לכסף קטן. לפנות בוקר הייתה מריה עוזבת את המיטה ויורדת במדרגות העץ החורקות. הוא היה שומע אותה שופכת את תכולת הצנצנת עלשולחן האוכל, בוחשת בערימה, שהיו בה בעיקר מטבעות של סנט או חמישה סנט, מחפשת כאלה של עשרה, עשרים־וחמישה, חמישים. קרקושהמטבעות הזכיר לו דבר־מה – במקום אחר, בזמן אחר, באוזניים אחרות, את זה הוא כבר שמע.כל כך הרבה חיים הוא חי, חיים שנשפכו מכיסיו, ניגרו מעיניו, נשרכו אחריו כמו שובל חילזון. הוא היה מוכן לחלק מהסרח העודף הזהלכמה מאותם הססנים, חששנים, אומללים, שמכלים את זמנם בד' אמות של היפוכונדריה וספקות. לפני זמן רב, בפרהיסטוריה הפרטית שלו, ס' היהאחד מהם: הוא דשדש אז במי אפסיים, השתכשך בהם כדג רקק, ביכר מוך על פני צוף. הוא היה יושב על ספסל בגינה הציבורית ומחטט באולר מתחתלציפורניו; מתבטל עד זרא. רוחו הייתה אפופה ערפילים סמיכים, אבל בבטנו נהמו אינסטינקטים של חיה. הם שלחו תדרי אזהרה דרך מערכתהעצבים, העבירו רפרוף בעפעף, רטט ברגל, צמרמורת בגב; ולאחר שכל המסרים, שנשלחו שוב ושוב, לכל קצות הגוף, אבדו בערפל, הכה בו הברק: עיניו נקרעו אל אור מסנוור, פיו נפער בקללה גרונית. הוא קם והתחיל לצעוד, מסומא, בשילוח איברים, כאצן במרוץ משוכות. הוא הרגיש פתאוםכמו גיבור מיתולוגי שנקרא לעמוד למבחן, לגבור על איתני הטבע וחיות טרף ומפלצות. הייתה לו עכשיו משימה: לעמוד במבחן הריסוק של עצמו.מתוך הנה הם באים, הוצאת הבה לאור, 2020, עמ' 78-76.  ⁠דף הפייסבוק⁠עמוד האינסטגרם⁠ערוץ היוטיוב⁠ עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

ג׳וש וינר כבר הספיק לעשות הרבה מאוד דברים בחייו; הוא התחיל בלימודי מתמטיקה ופילוסופיה, עבד כעובד סוציאלי, כמארגן סיורים באכסניית נוער וכיום הוא רב של קהילה בפריז. אנחנו משוחחים על סיפור חייו, על העברית ועל השפות האחרות שבחייו, ובחיי קהילתו. ⁠דף הפייסבוק⁠עמוד האינסטגרם⁠ערוץ היוטיוב⁠ עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

בשיחה עם איילת לילטי אנחנו מדברים על ׳חיית שכחה׳, ספרה החדש, שבו היא מתארת שיטוטים מהורהרים ברחובות פריז על שאלות של זרות, קרבה והגירה. במהלך הפרק מקריאה איילת שני קטעים שניתן לקרוא פה:קטעי קריאה מחיית שכחה (הוצאת תשע נשמות, יוני 2025) א.כבר הרבה זמן אני חיה בפריז. הרבה יותר מהצפוי. אני זוכרת שחברה שהגיעה לביקור מישראל שאלה אותי עם חיוך על השפתיים: ״אז פריז היא העיר שלך עכשיו?״ השאלה שלה צלצלה לי לא טוב. לא הבנתי את עניין השייכות. איך עיר בכלל שייכת? המטרופולין הזאת שמכילה מיליוני בני אדם ומתפרשת על פני עשרות קילומטרים, היא יצור הטרוקליטי חסר צורה. היא ההוכחה שאת לא שייכת. כל יום את חולפת על פניהם, פרצופים אנונימיים שיורדים ומטפסים במעלה הרחוב, באוטובוס, במטרו. חולקת איתם נסיעה ליעדים לא ידועים, מעל לאדמה ומתחתיה. הצרפתית שלכם מהדהדת באוויר בקקופוניה של מבטאים עיקשים, עד גיחוך לפעמים ;אות לסירובכם להיפרד משפת אימכם, להיות פה אבל לקרקר למרחקים בקריאות אנושות. (עמ׳ 11-12).  ב. הגעתי לפריז בעקבות חלום בהקיץ: לעשות מאסטר בספרות צרפתית או בפילוסופיה. לא הייתי בטוחה אם פילוסופיה או ספרות - התשוקה לפילוסופיה הייתה גדולה יותר. לא רק. פילוסופיה הבטיחה לי אושר, התעלות המחשבה אל הגבהים היפים ביותר, הבטחה להבנה יוצרת של הקיום. סיבת היותו. שקט פנימי, שליטה עצמית, התבוננות בטוחה ממעוף הציפור. אחיזה במרחב ובזמן. הרמוניה מהדהדת. מעין סינתזה של האני הקאנטיאני (על אף שהיום זה נשמע לי כמו הונאה עצמית). משהו בספרות הבטיח הרפתקאות גדולות יותר. הסתבכות צפויה. הליכה לאיבוד. סחף רגשות. תשוקה בלתי נשלטת. מעידה. שבילים מפותלים, עושר של חיים שרק הדמיון יכול להעלות על הכתב. גוף חי, נושם, משוטט, תר בלי משים. ניסיונות שבים וחוזרים לייצר דרמה, לשעתק חיים, ליצוק חומר למראות החולפים. התבוננות, אבל בגובה העיניים. עד היטמעות, היעלמות. בדידות עצומה אבל כזאת שמספרת את היותה, את נוכחותה, דרך דמויות הרפאים שהגתה בלבה.(עמ׳ 32)  ⁠דף הפייסבוק⁠עמוד האינסטגרם⁠ערוץ היוטיוב⁠ עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠ 

מחנות הצמחים שלו ברובע ה-20 בפריז שולח גבריאל הגיא לעולם שירה עברית יחידה במינה, שמשלבת את מסורת השירה העברית האנדלוסית עם מסורות שירה נוספות, עתיקות כחדשות. העברית היחודית של גבריאל, יחד עם עמדתו הדתית-מסורתית שאינה לאומית או לאומנית, הן משב רוח מרענן ומעורר תקווה. גבריאל לא רק מחבר את שיריו אלא גם מעתיק אותם בקליגרפיה ימי ביניימית מרהיבה, ובקישור הזה תוכלו לקרוא ולראות את שלושת השירים שהוא מקריא במהלך הפרק.   ⁠דף הפייסבוק⁠עמוד האינסטגרם⁠ערוץ היוטיוב⁠ עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

אלעד לפידות עוסק מזה שנים בשאלות שנוגעות לקשר שבין השפה לבין הזהות החברתית-פוליטית של קהילות ועמים. בפרק אנחנו משוחחים על מסה שפרסם אלעד לאחרונה בגיליון ה-30 של כתב העת הו!, מסה שהיא קינה על העברית אך גם מפת דרכים לגאולתה. אנחנו מדברים גם על השאלה איך קראו לשפה העברית לפני העידן הציוני ומדוע לדעת אלעד צריך להתחיל לדבר עברית פלסטינית.בהקדמה לפרק אני מקריא את שני הקטעים הבאים מתוך המקאמה ׳תחכמוני׳ של יהודה אלחריזי, יהודי ספרדי בין המאה השתיים עשרה:אֲנִי יָשֵׁן וְלִבִּי עֵר. וּבְיָם הַתְּשׁוּקָה סוֹעֵר וּבוֹעֵר. וַיְעִירֵנִי מִשְּׁנַת סִבְלִי, שִׂכְלִי. וַיּוֹרֵנִי וַיֹּאמֶר לִי: אַתָּה בֶן אָדָם. מַה לְּךָ נִרְדָּם. פְּקַח עֵינֵי רַעְיוֹנֶיךָ. וְהַצְבֵּא גְּדוּדֵי הֶגְיוֹנֶיךָ. וַחֲלוּצֵי לְשׁוֹנֶךָ. וְאַתָּה תֶאְזֹר מָתְנֶיךָ. וּלְבַשׁ קְנָאוֹת. לֵאלֹהֵי הַצְּבָאוֹת. וְלִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר הִיא לְשׁוֹן הַנְּבוּאוֹת. וּבְנֵיכֶם מְאָסוּנִי וְחִבְּקוּ לְשׁוֹן זָרִים. אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים. הֶעֱבִידוּ לִלְשׁוֹן קֵדָר לְשׁוֹן יִשְׂרְאֵלִים. וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים....  וְכֻלָּם מָאֲסוּ לְשׁוֹן עִבְרִיָּה. וְחָשְׁקוּ לְשׁוֹן הַגְרִיָּה. וְחִבְּקוּ חֵיק נָכְרִיָּה.  וּבְאֵשֶׁת זָרִים חָשָׁקוּ. וְחֵיקָהּ נָשָׁקוּ. כִּי מַיִם גְנוּבִים לָהֶם יִמְתָּקוּ. ⁠דף הפייסבוק⁠עמוד האינסטגרם⁠ערוץ היוטיוב⁠ עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

ביום שבו משחררת נטע אלקיים את אלבומה החדש ״Arénas״, אנחנו משוחחים על עברית פייטנית, מרוקאית יהודית ומוזיקת גוספל, ואיך היא ובן זוגה לחיים וליצירה, עמית חי כהן, הגיעו לחיות בניו אורלינס. לאלבום החדש תוכלו להאזין כאן.  ⁠דף הפייסבוק⁠עמוד האינסטגרם⁠ערוץ היוטיוב⁠ עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

שיחה עם לולו עומר, אמנית רב תחומית שמביאה אל הבמה שילובים מרעננים ויחודיים של תנועה וקול בשפות שונות, ובכלל זה בעברית. במהלך הפרק אנחנו מקשיבים לביצוע מוזיקלי שלה לשירהּ ׳מתרגמת לא׳, ולהקראה של שיר נוסף, ׳מכתב׳. הנה מילות שני השירים: מְתַרְגֶּמֶת לא לְדוֹבְרֵי עִבְרִית בִּלְבַדשָׂרָה שָׁרָה שִׁיר שָׂמֵחַשָׂרָה שָׁרָה שִׁירשָׂמֵחַ. לֹא,לֹא פָּשׁוּט רַק לְדוֹבְרֵי עִבְרִיתאֶלָּא, לְאֵלֶּה שֶׁדּוֹבְרִים רַק עִבְרִית                    שָׁרָה שָׂרָה. לְיֶתֶר בִּטָּחוֹןהֲרֵי אַלְפַּיִם שְׁנוֹתוּתְפוּצוֹת וּלְשׁוֹנוֹת זֶה כְּדֵי לִמְנֹעַ הַשְׁוָאוֹתזֶה כְּדֵי שֶׁנִּשָּׁאֵר בָּעִנְיָןכְּדֵי שֶׁנִּשָּׁאֵר בֵּינֵינוּכְּדֵי שֶׁנִּשָּׁאֵר שָׂרָה שָׁרָה שִׁיר שָׂמֵחַנֹגַהּשָׁרָה שִׁיר נוּגֶה.מִכְתָּב יְקָרַי,בִּידַיִם רוֹעֲדוֹת,לֹא מִפַּחַד,לֹא מֵרֶגֶשׁ,מִמַּחֲלָה תּוֹרַשְׁתִּית.לֹא חֲמוּרָה,לֹא מְסֻכֶּנֶת,רַק מְבִישָׁה חֶבְרָתִית.וְלְרֶקַע הַטֶּבַח הַזֶּה,וְהַטֶּבַח הַזֶּה,לָמָּה פַּעֲמַיִם? שְׁטוּת!לְרֶקַע זֶה, הָאֶחָד,הִדְבַּקְתִּי לִי,בְּרַעַד,אֶת הָאוֹתִיּוֹת הָעִבְרִיּוֹת עַל הַמִּקְלֶדֶת.יָצָא מְלוּכְלָךְ.חֲבָל,עַל הַמַּחְשֵׁב הֶחָדָשׁ,הַהִדָּבְקוּיוֹת הָאֵלֶּה,הוּא לֹא רָצָה,הַחוֹשֵׁב הֶחָדָשׁ,אֶת הַדָּבִיק הַגּוּפָנִי הַזֶּה.מִבְּחִינָתוֹ,זֹאת פְּרֵהִיסְטוֹרְיָה.אֲבָל הוּא טוֹעֶה,הוּא לֹא מִתְמַצֵּא בַּמְּצִיאוּת,שֶׁל הַזְּמַן,הוּא לֹא מֵבִין,בֶּעָבָר,הַיָּשָׁן וְהַדָּבִיקשֶׁל הַדָּבָרהַהוֹוֶה הַזֶּה.הֲזָיָה,זֶה לֹא.זֶה כֵּן,קַדּוּם, כְּמוֹ בְּרֵאשִׁית,לְמָשָׁלוְלְמָשָׁלִים רַבִּים אֲחֵרִים, כְּמוֹ אֵלֶּהשֶׁל הַמִּילִיםשֶׁל הַמֵּתִים,מִכָּאן וְמִכָּאן.לָמָּה פַּעֲמַיִם?שְׁטוּת! אֲנִי מַצְחִיקָה אֶת עַצְמִי,הָעִקָּר לִשְׁמוֹר עַל רוּחַ טוֹבָה,יֵשׁ טוֹבוֹת וְיֵשׁ רָעוֹת,רוּחוֹת, הִתְכַּוַּנְתִּי,יֵשׁ הַרְבֵּה, מִסְתַּבֵּר.הִסְתַּבְּרוּ כָּל מִינֵי דְּבָרִים וְהַרְבֵּה הִסְתַּבְּרֻיּוֹת הִסְתַּבְּרוּ שְׁגוּיוֹת.שְׁגִיאוֹת חֲמוּרוֹת,הִסְתַּבֵּר,לֹא יָדַעְנוּ,קוֹדֶם.וְגַם לֹא לְכָל שְׁגִיאָה יֵשׁ תִּיקּוּן,יֵשׁ וְיֵשׁ,וְיֵשׁ וְאֵין,יֵשׁ כָּל מִינֵי,אֲבָל לֹא הַרְבֵּה,מְעַט,שְׁתַּיִםכֵּן! לַחַיִּיםוְאֶתְמוֹל פִּתְאוֹם הֵבַנְתִּישֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה לִחְיוֹתאוֹהֵב.בְּאַהֲבָה,שֶׁלָּכֶם,הָרוֹעֶדֶת ⁠דף הפייסבוק⁠עמוד האינסטגרם⁠ערוץ היוטיוב⁠ עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠