תניא, ה' אלול, שנה פשוטה

לימוד התניא, אגרת הקודש, סוף אגרת י׳ עוסק בהדגשת עניין ה חסדי ה׳" - חסדים בלי גבול ומידה. עיקרי הדברים:החסד האלוקי נקרא “חסדי ה’” - משום שהוא חסד אינסופי, כשם שהקב"ה עצמו אין-סוף.אצל בני אדם יש גבול לרחמים ולחסד, אבל רחמי ה' "כי לא כלו רחמיו" - אין להם סוף ותכלית.גם כאשר ישראל אינם "תמימים ושלמים" (ללא חטא ופגם), נזקקים הם לחסדים הבלתי־מוגבלים שלמעלה כדי לעורר רחמים גדולים על נשמותיהם ועל העולמות.בימינו - מחמת חולשת הדורות - אין ביכולתנו לתקן כראוי בתעניות וסיגופים, ולכן הדרך היא דווקא צדקה בלי גבול, שהיא ממשיכה רחמים אינסופיים.זהו פירוש דברי חז"ל "אין ישראל נגאלין אלא בצדקה" -לא צדקה מחושבת בלבד, אלא צדקה של "חסדי ה׳", מעל ומעבר לחשבון ודין."עד שתכלה פרוטה מן הכיס" - רבנו הזקן אינו כותב זאת במפורש אלא ברמז ("וכו׳"), והרבי מבאר: אין הכרח שיהודי יגיע בפועל למצב כזה גשמי, אלא עליו להרגיש עצמו ברוחניות כעני ודל, ומתוך תחושה זו לתת צדקה בלי גבול.