תניא, כ"א אייר, שנה פשוטה

התניא היומי ליום שישי, כ״א באייר ה׳תשפ״ו (8 במאי 2026). תחילת פרק נ' בתניא מציגה מדרגה עליונה באהבת ה' המכונה "זהב" (לעומת ה"כסף" – הכוסף – שעליו למדנו עד כה). בעוד שאהבת ה"כסף" היא תשוקה להידבק באלוקות מתוך הגוף, אהבת ה"זהב" היא אהבה בוערת כ"רשפי אש", הנובעת מ"גבורות עליונות דבינה עילאה". אהבה זו מתבטאת בצמאון עז, בבחינת "חולת אהבה" ועד כדי "כלות הנפש" ממש – רצון הנשמה להתנתק מהגוף (הנחשב כפתילה ועצים לאש הנשמה) ולהיכלל במקור החיים. רבנו הזקן מסביר כי זהו שורש עבודת הלויים בשיר וניגון, הפועלים בתנועה של "רצוא ושוב" (כמראה הבזק); ככל שהנפש משתוקקת לצאת ("רצוא"), היא מיד מתבטלת לרצון העליון ושבה אל הגוף ("שוב") כדי לקיים תורה ומצוות למטה. עבודה זו דורשת הקדמה של "יראת חטא" וסור מרע, כדי ששום עוון לא יבדיל בין הנפש לאור האינסוף.