תניא, ח' שבט, שנה פשוטה

השיעור לזכות שרה בת ליבא.התניא היומי ליום שני, פרשת בשלח, ח' שבט ה׳תשפ״ו (26 ינואר 2026)בסיום פרק כ״א מבאר אדמו״ר הזקן את עומק אחדות ה׳, שלפיה דיבורו ומחשבתו של הקב״ה מיוחדים עמו בתכלית היחוד, ללא כל שינוי, גם לאחר בריאת העולמות. אף שהברואים חשים את החיות האלוקית כמציאות נפרדת ומוגבלת, אין זה אלא מצד ריבוי הצמצומים וההעלמות המאפשרים להם להתקיים כ״יש״ ולא להתבטל במציאות. הצמצומים אינם ח״ו דבר נפרד מאלקות, אלא הם עצמם אלקות בבחינת העלם, כשם ששם אלקים ושם הוי׳ הם אחד ממש. לכן, כלפי הקב״ה אין הסתר כלל , ״כחשכה כאורה״ , וכל העולמות אינם נחשבים למציאות כלל לפניו, ״כולא קמיה כלא חשיב ממש״. הסיפור מהמגיד מקוזניץ ממחיש רעיון זה: תחושת המציאות תלויה במי שתופס אותה, אך באמת, מצד האמת האלוקית, אין כאן שינוי באחדות הפשוטה של הקב״ה, לפני הבריאה ולאחריה.