תניא, ט״ו שבט ,שנה פשוטה

השיעור לזכות שרה בת ליבא.התניא היומי ליום שני, פרשת יתרו,  ט״ו שבט ה׳תשפ״ו (2 פברואר 2026)בקטע זה מבאר רבנו הזקן את עומק דברי חז״ל ש״אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות״. הוא מסביר כי בנפש כל יהודי קיימת אהבה מסותרת להקב״ה, המבקשת דבקות ואחדות מוחלטת עמו, עד כדי מסירות נפש כאשר הפגיעה בקשר זה גלויה וברורה. ה״רוח שטות״ מטשטשת את ההכרה ויוצרת אשליה כאילו עבירה מסוימת אינה מנתקת את האדם מה’, אף שבאמת כל עבירה, אפילו קלה, היא פירוד מרצון העליון. מתוך כך מדגיש התניא כי בשעת החטא עלול האדם לרדת למדרגה נמוכה אף מברואים טמאים, שכן הם אינם חורגים מייעודם האלוקי ואילו האדם פועל בניגוד לרצון ה’. המסקנה המחזקת היא שלכל יהודי יש כוח פנימי להימנע מכל חטא, משום שהאהבה המסותרת שבו יכולה להתעורר ולהזכיר שכל התרחקות, ולו הקטנה ביותר, פוגעת בקשר החי והעמוק עם הקב״ה.