תניא, ט"ז אדר, שנה פשוטה

שיעור תניא - לקוטי אמרים, תחילת פרק ל"ה (יום חמישי ט"ז אדר ה'תשפ"ו, 5 במרץ 2026), פותח בביאור מעמיק של המילה "לעשותו" בפסוק המנחה של הספר: "כי קרוב אליך הדבר מאד... לעשותו". רבנו הזקן מבקש להבין מדוע נשמות ה"בינונים" יורדות לעולם הזה למאבק תמידי וסיזיפי עם הנפש הבהמית, מאבק שבו אין להם סיכוי לנצח ולדחות את הרע לחלוטין אלא רק לשלוט בלבושים (מחשבה, דיבור ומעשה). כדי לענות על השאלה האם יגיעתם היא "לריק", מביא הפרק את דברי ה"ינוקא" מהזוהר הממשיל את האדם לנר: גוף האדם הוא הפתילה, השכינה היא האור השורה מעל ראשו, והמעשים הטובים (המצוות המעשיות) הם השמן המאפשר לאור להיאחז בפתילה ולבעור.המהות של השיעור היא "נחמתם של הבינונים": השמחה בכך שדווקא דרך המעשה והעבודה המעשית ("לעשותו"), הם מספקים את ה"שמן" ההכרחי להשראת השכינה בעולם. התכלית אינה רק הזיכוך הפנימי של הלב, אלא יצירת דירה לקדוש ברוך הוא בתחתונים דרך קיום המצוות, מה שהופך את המאבק היומיומי של הבינוני לבעל ערך נצחי ומרכזי בתוכנית הבריאה.לזכות שרה בת ליבאלרפואה שלמה אליהו ישראל בן אירית