תניא, ו' אלול, שנה פשוטה

תניא תחילת אגרת הקודש י״א.באגרת זו מסביר רבנו הזקן דרך בעבודת ה' שנראית שייכת רק ליחידי סגולה - שלא יהיה ליהודי רצון כלל בעניינים גשמיים, אפילו לא באלה שהכרחיים לקיום (כגון בריאות, פרנסה או ילדים). כלומר, שלא ירצה אותם מצד הגשמיות שבהם, אלא מצד החיות האלוקית והשליחות שבדברים הללו.העבודה היא להגיע לדרגה שבה הרצון העצמי לגשמיות איננו קיים כלל, אלא רק מה שהקב״ה רוצה. זה פירוש "בטל רצונך מפני רצונו": לא שיש לאדם רצון שהוא מבטל, אלא שמלכתחילה אין לו רצון פרטי אלא רצון ה'.כיצד מגיעים לכך? רבנו הזקן מבאר שזה תלוי באמונה אמיתית שהקב״ה בורא את העולם בכל רגע מחדש, "יש מאין". החיות האלוקית, שהיא מקור החיים והטוב האמיתי, נמצאת תמיד. מה שנראה כ"רע" אינו אלא טוב נעלה מדי מכדי שנוכל להשיגו; ולכן הוא מתלבש בצורה של סבל או קושי. באמת - "אין רע יורד מלמעלה".העבודה היא להתבונן בכך שכל רגע הקב"ה מחיה ומהווה אותנו, ומתוך כך להבין שהכול טוב. כאשר האדם חי באמונה זו - אין לו צער מחסרון גשמי, אלא שמחה ואמון, כי הוא יודע ש"באור פני מלך חיים", וכל מקום מלא בנוכחות ה'. לכן, אומר רבנו הזקן, על האדם לחיות תמיד בתחושת "עוז וחדוה במקומו".