תניא, י' שבט, שנה פשוטה

השיעור לזכות שרה בת ליבא.התניא היומי ליום רביעי, פרשת בשלח, י' שבט ה׳תשפ״ו( 28 ינואר 2026)בסיום פרק כ״ב מבאר רבנו הזקן את ההבחנה היסודית בין השפעת החיות האלקית מצד פנימיות הרצון לבין ההשפעה מצד אחוריים של הרצון העליון. פנימיות הרצון היא מקור החיים והקדושה, ואילו הסטרא אחרא והקליפות אינן מקבלות חיות זו בפנימיותן, אלא יניקה מועטת ומקיפה בלבד, בבחינת גלות החיות האלקית בתוכן. מציאות זו גורמת להן להרגיש עצמן כ״יש״ נפרד, ומתוך כך הן נקראות ״אלקים אחרים״ , לא מפני כפירה גמורה, אלא משום שהן מחשיבות את עצמן למציאות עצמאית ואינן בטלות לאחדות ה׳. מכאן מתבאר שגסות הרוח שקולה לעבודה זרה, שכן שורשה הוא אותה תחושת פירוד מהאחדות האמיתית, שבה ״כולא קמיה כלא חשיב״. הפרק חותם בהבהרה שעניין ה״פירוד״ המיוחס לדיבור העליון קיים רק מצד הרגשת הנבראים, אך כלפי הקב״ה עצמו ,אין שום מציאות נפרדת כלל.