תניא, י"ג שבט, שנה פשוטה

השיעור לזכות שרה בת ליבא.התניא היומי למוצאי שבת, פרשת בשלח, י״ג שבט ה׳תשפ״ו (31 ינואר 2026)בסיום פרק כ״ג מבאר רבנו הזקן את מעלתה הייחודית של התורה, שבה מתאחדת נפש היהודי עם הקב״ה בתכלית היחוד, למעלה אף מקיום מצוות ומתפילה. מוסבר כי ההפסקה מן התורה לצורך תפילה למי שאין תורתו אומנותו אינה מעידה על עליונות התפילה, אלא נובעת מסדר עבודתו בפועל. מתוך ההתבוננות בכך שבשעת לימוד התורה מתגלה בנפש רצון העליון ואור אין־סוף עצמו ,בעוד שאפילו העולמות העליונים אינם יכולים לקבלו אלא כהארה מקיפה בלבד ,נולדת יראה גדולה ומרוממת. יראה זו היא תכלית ה״חוקים״ והחכמה, והיא מדרגה עליונה הבאה בעקבות העיסוק בתורה, בשונה מיראה בסיסית המשמשת תנאי מוקדם לקיום המצוות. עם זאת מדגיש רבנו הזקן, שגם מי שאינו מסוגל להשיג יראה גבוהה זו אינו נפגע בעבודתו המעשית, וקיום התורה והמצוות נשאר שלם ומלא.