תניא, י"ז שבט, שנה פשוטה

השיעור לזכות שרה בת ליבא.התניא היומי ליום רביעי, פרשת יתרו, י״ז שבט ה׳תשפ״ו ( 4 פברואר 2026)בתחילת פרק כ״ה משלים רבנו הזקן את הביאור כיצד קיום התורה והמצוות הוא “קרוב מאד” לכל יהודי, גם ברגש הלב. הוא מדגיש כי בכל אחד מישראל קיימת אהבה מסותרת טבעית להקב״ה, הכוללת גם יראה עמוקה שלא להיפרד ממנו בשום אופן. אהבה זו אינה תלויה בהתבוננות שכלית, אלא ניתנת לעורר בכל עת על־ידי סילוק ה“רוח שטות” המקהה את הרגישות הרוחנית. מתוך הכרה שכל עבירה יוצרת פירוד מהקב״ה ,אפילו לפי שעה , מקבל היהודי כוח להימנע מחטא (“סור מרע”) ולקיים מצוות (“עשה טוב”), כשם שהוא מוכן למסירות נפש שלא לעבוד עבודה זרה. בכך מתבאר כי בידו של אדם בכל רגע לבחור בהתקשרות לאחדותו יתברך, באהבה וביראה טבעיות השוכנות בלבו.