ישראל בטבעם רחמנים וגומלי חסדים – מהיכן? | הרב מנחם מיידנצ'יק, י' אלול | אגרות הקודש סימן יב

היום י' אלול — ממשיכים באגרת הקודש עמוד 238. "וְהִנֵּה מוֹדַעַת זֹאת שֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּטִבְעָם הֵם רַחֲמָנִים וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים." אבל מאיפה בא הטבע הזה? אדמו"ר הזקן מסביר: נשמת היהודי נמשכת מהמידות הקדושות — שבהן החסד מתגבר. "גָּבַר חַסְדּוֹ עַל יְרֵאָיו" — ולכן הנשמה נקראת "בת כהן" — כי כהן הוא איש חסד. זה מפורש בזוהר הקדוש. ועוד — כתוב "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו" — הנשמה נפחה מפנימיות מידותיו יתברך. לכן יש בנשמה פנימיות של המידות עם התגברות מידת החסד. וכל יום מתחדש — "בְּטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית" — "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ." ועכשיו ההבדל: "מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה" — זה צדקה שבאה מרחמנות טבעית. "עֲבוֹדַת הַצְּדָקָה" — זה לשון עבודה — דבר שאדם עושה ביגיעה עצומה נגד טבע נפשו. אדם שנותן כל יום צדקה מהרגל — זה מעשה הצדקה. עבודה אמיתית — זה כשיוצא מעצמו. יכול להיות אדם דתי כל חייו ולא התקדם פסיעה אחת. להתייגע — זה להתקדם. "נָתוֹן תִּתֵּן" — אפילו 100 פעמים — כל פעם מזכך. #תניא #חסידות #אגרותקודש #צדקה #רחמנות #עבודה #אלול #יהדות