זבחים עט - י"ב בכסלו, 2 בדצמבר
from דף יומי לנשים - הדרן
סתירה בין המשנה במסכת מקוואות י:ו, שפוסקת לפי רוב, לבין דעת רבי יהודה בברייתא, ההולכת אחר מראה, נפתרת בשתי דרכים. אביי מציע שבברייתא שבה דעתו מחמירה יותר – רבי יהודה מצטט את דעת רבן גמליאל, שנודע כמחמיר בענייני ביטול, שכן לא התיר כלל ביטול במקרה של תערובת שני פריטים מאותו סוג (מין במינו). רבא מציע שהדעה במשנה מקוואות מתייחסת למקרה שבו רק החלק החיצוני של הכוס היה טמא, והמים שבמקווה צריכים לעבור על שפת הכוס לפי דין תורה, אך אינם חייבים למלא את הכוס. מאחר שדרישת מילוי הכוס במי מקווה היא מדרבנן בלבד – יש מקום להקל. רבי אלעזר חולק על ריש לקיש לגבי פיגול ונותר שנתערבו יחד, שכן הוא סובר כשם שמצוות אינן מבטלות זו את זו – כך גם איסורים אינם מתבטלים זה בזה. הדבר מבוסס על הלל שהיה אוכל מצה ומרור יחד בפסח, כדי לקיים את המצווה שהם נאכלים יחד. אילו מצוות היו יכולות להתבטל זו בזו, טעמו החזק של המרור היה מבטל את טעם המצה, ולא היה יכול לקיים את חובת אכילת מצה בדרך זו. בעניין מין במינו קיימת מחלוקת בין רבי יהודה לחכמים האם היא מתבטלת. מחלוקת זו מופיעה גם בתוספתא טהרות ה׳:ג׳ בין רבי אליעזר בן יעקב לחכמים במקרה של חרס שנבלע בו שתן – האם ניתן להכשירו על ידי השריה/שטיפה בשתן. במשנה קיימת מחלוקת בין רבי אליעזר לחכמים לגבי דם שנתערב בדם בעייתי. האם רבי אליעזר חולק על שני המקרים – דם פסול ודם היוצא מתוך גוף הבהמה (דם התמצית) – או רק על המקרה האחרון? המשנה דנה במקרים שונים של דם שנתערב ובאילו מהם נחלקו רבי אליעזר והחכמים.
Embed this episode
No transcript yet.