זיכרון החטא מוריד האגו – ומביא לשמחה | הרב מנחם מיידנצ'יק, א' אב | אגרת התשובה פרק י"א

היום א' מנחם אב — מסיימים פרק י"א באגרת התשובה. "מִשֶּׁנִּכְנַס אָב מְמַעֲטִים בְּשִׂמְחָה" — החסידות מאירה זאת באור מיוחד: איך ממעטים את האבל ואת הגלות? דווקא על ידי שמחה. אדמו"ר הזקן מסביר: "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד" — אין המכוון להיות תמיד נבזה ועצוב, חס ושלום. "נֶגְדִּי" הכוונה מרחוק — כזיכרון. ולמה לזכור את החטא? לא לעצבות — אלא לשמחה ולביטול. כי מי שזוכר את חטאיו — לא יגיע לגאווה, יהיה שפל רוח בפני כל אדם, ולא ירגיש שחייבים לו. ואדרבה — זיכרון החטא יועיל לשמחה ביתר שאת: כשמגיעים ייסורים — הוא שמח, כי הוא מבין שזה כפרת עוונות. וזו עצה טובה להינצל מכעס. "הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים — עוֹשִׂים מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים" — ועליהם נאמר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ." "כָּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו — מַעֲבִירִים לוֹ עַל כָּל פֶּשַׁע" — מי שמוחל, מוחלים לו. לטהרה, לשמחה ולגאולה. #תניא #חסידות #אגרתהתשובה #שמחה #כפרה #ביטול #אב #גאולה #יהדות