All Episodes
הפודקאסט של איתי סגל — 117 episodes
אורנה דץ: “שום דבר כבר לא מפחיד אותי. הדבר הכי מפחיד בעולם קרה”
נפתלי בנט: “אם נתניהו הולך הביתה ולא יכול לחזור - בוודאי שאני בעד חנינה״
יובל שרף על זוגיות ארוכה, אימהות, רעב מקצועי והיכולת לבחור מחדש
יאיר גולן: מעולם לא עשיתי לביתי, מתסכל שקוראים לי בוגד
עפר שכטר: עשינו הכל הפוך. היריון, אחרי זה חתונה ועכשיו אנחנו מכירים
בר ברימר: אני מקנא באנשים שחושבים קודם כל על עצמם
יאיר לפיד: אני לא מאמין בלחפש אושר
רפי גינת: יש לי תדמית של כסחיסט, אבל אני בוכה בסרטים
יואב צפיר: אני טוב לב מדי, מאוד קל לסובב אותי
ברוריה אבידן : אם אתה נאהב על ידי כולם, אתה לא עיתונאי
נועם קליינשטיין על חלומות גדולים, לבבות שבורים והחיים בבית של ריטה ורמי
רביב דרוקר: אם נתניהו ינצח זה סוף העולם. המהפכה המשפטית היא גרגר חול לעומת מה שיהיה
אשכול נבו הסופר שכותב את הכאב הישראלי
לנה קריינדלין : זה מקצוע שבו אם אין לך ספקות לגבי מה שאתה עושה אתה צריך לעזוב
צופית גרנט: שקעתי לדיכאון אמיתי אבל הסתרתי אותו מצוין
אוראל צברי חי בין שני עולמות, ולא מוכן לבחור צד
חני פירסטנברג: "ברגע שאתה מפחד להיות גרוע, אתה מת כאמן"
ספיישל פרק 100 | מאור זגורי בראיון בלעדי מסכם את העונה של זגורי אימפריה
ענת עצמון: לא אוהבת נוסטלגיה, מחכה לתפקיד הבא
יונתן שלו: נבחרי ציבור לא ראויים מסכנים את העתיד שלנו במדינה שנלחמנו עליה
דן שילון: ״נתניהו לא יהיה ראש הממשלה אחרי הבחירות הבאות.״
אריאלה ורטהיימר מדברת על כסף משפחה ואובדן
נעמי לבוב : "הייתי בהודו רק חודשיים וחצי ונתתי לה לשנות אותי"
מתן פרץ: רק כשנגעתי ברצפה הבנתי שאני יכול לעלות
יהונתן מרגי : "הבית שלי הפך להיות שאלה"
מנשה נוי : אם אנחנו נהיה עם לא מוסרי אז מה הטעם?
רון קופמן :אני לא מחפש מחמאות, חונכתי שלא בוכים, נלחמים.
נעם סמל: תיאטרון שלא מפריע למישהו, כנראה לא עושה את העבודה שלו
נועה רוטמן: צריך לעשות רפורמה במערכת המשפט אבל לא להתעלל בצד אחד.
פאולה רוזנברג: "החופש האמיתי התחיל כשוויתרתי על זה שכולם יאהבו אותי."
דן אריאלי : "אני חושב שחיים מלאים זה חיים שהם גם משמחים וגם כואבים"
עומר מילר: לא אהבתי את עומר של אז, אבל אהבתי אותו מספיק כדי לרצות לשנות אותו
ורדה רזיאל ז'קונט: האנשים משתנים, אבל הבעיות נשארות אותן בעיות
הפודקאסט של איתי סגל | אורנה ואלה על שלושים שנות חברות, יצירה, פצעים והקסם של לביבות בטטה
בת חן סבג: לפני שהתחלתי לכתוב הייתי אדם בלי שאיפות ובלי חלומות
חלי גולדנברג: מצאתי את ה־safe place שלי מול המצלמה. שם היה שקט שלא היה לי בחיים
הפודקאסט של איתי סגל | נעה קולר: שקרים עושים לי התקפי חרדה. בזוגיות הכול חייב להיות על השולחן
ג׳וזי כץ: אני תמיד מעדיפה להיות נחמדה מאשר כועסת. ותאמין לי, יש לי הרבה על מה לכעוס
עמנואל אלבז פלפס: אפשר לא לשדר אבל המציאות ממשיכה להתחולל
מיה דגן : השבט שלך הם האנשים שאתה אומר את האמת שלך והם עדיין שם.
ליהיא לפיד: יש משהו כשאתה עובר את החיים עם ילדה מיוחדת כל השאר פחות מפחיד
יהודית כץ: "אושר הוא תופעת לוואי של כל כך הרבה דברים אחרים"
אמנון לוי: אני מוצא את תפקידי כאבא כתפקיד הכי מהנה שעשיתי.
עידן אלתרמן ואבי גרייניק: על חברות יצירתית ומה לומדים כשנפרדים
מיקי קם : ההומור הוא חלק ממני הוא לא איזה דייר משנה.
ורד פלדמן : "לא בטוחה שהייתי מוכנה לקבל אבא ללא אמא שלי הייתה גוססת, לא בטוח שהיה לזה מקום"
עומר עציון: תמיד הייתה לי אמונה בעצמי
דני פרידלנדר היהודים והישראלים נושאים פחד קיומי בגנטיקה שלהם ברגש שלהם כל הזמן
זוהר יעקובסון: ״כשילד חי אתה לא חושב עליו כל הזמן. כשילד איננו זה סכין בלב בכל נשימה״
נוגה פרידמן: ברור שהוא היה נשבר אם הייתי מתה, אבל אני לא יכולה לדמיין אותו נשבר
ג'ודי ניר מוזס: ביבי הוא לא איש ימין הוא ביביסט, 15 שנה הוא לא עשה כלום בעזה.
יעל לבנטל: כאישה אני צריכה להוכיח גם לגברים שאני מצחיקה
נורית גפן : יממה לא הייתי רוצה לחזור אחורה בזמן, אני חיה רק בעתיד.
"יובל המבולבל: "רציתי להיות מפורסם כי רציתי שיאהבו אותי
נועה תשבי: ״הימין הקיצוני בישראל והשמאל הרדיקלי בארה״ב רוצים את אותו הדבר״
רני רהב: הערכתי וכיבדתי מאוד את נתניהו, ברגע שהוא יצא נגד בית המשפט העליון הוא סיים את היחסים איתי
ענת מלץ: החיפוש אחר בית הוא חיפוש אחר זהות
עומר קולי: בסטנדאפ אני מביא דברים מהחיים שלי שהם בעיה או תסכול
מיכל דליות: ויתרנו על המקום של להיות מורי דרך לילדים שלנו
דפנה לוסטיג : לא להשוויץ היה הדבר הכי חשוב בילדות שלנו
לוסי אהריש: מה אני אספר לילד שלי? ששוב ההיסטוריה חזרה על עצמה?
ליטל שוורץ: "הייתי צריכה להגיע עם מאבטחים להופעות"
עדן גולן: "היה לי אפס ביטחון בגברים – להכניס מישהו לעולם שלי זה מפחיד"
עידו טאקו: עידו טאקו : הכאב והגעגוע לאמא נפרם אצלי רק אחרי הזוגיות הראשונה
גברי בנאי: כל העניין של לעזוב, להגר, העניין המגעיל של דרכון זר. לי לא בא
עמית פרקש: מאז שתום נהרג נמחקה לי כל הילדות.
רותי ברודו | הייתי חייבת להתנתק מהבית שגדלתי בו
עברי לידר | אני רוצה שאלבי ירגיש כלפי דברים שאני לא הרגשתי כלפי אבא שלי
יוסף סוויד | אני לומד לאט לאט מה זה חרדה
אלונה סער | הייתי ילדה בלי עור, ממש רגישה
ידין גלמן: בטבע שלי אני לא שחקן
ליא קניג: הישרדות היא המנוע שלי.
משה אדרי: הקולנוע הוא אהבת חיי
נועה יהודאי: להגיד עליי קומיקאית מצמצם אותי
אסף גרניט: אני מגה סאחי
גל פרידמן וכרמל נצר "ציפורלה": הרבה מהדברים שלנו שהתפוצצו ברשת, היינו בטוחים שלא יראו אותם.
עינת נתן: אני יודעת להיות גנרטור של שמחה
שני כהן: הבנתי שצריך להגביר פה האור
רוני דלומי: כשילדתי, פחדתי שלא אצליח לחזור לשיר
גילת אנקורי: הייתי רוצה להיות אם פונדקאית
ג׳וי ריגר: אני בשלב בחיים שאני צריכה למצוא את עצמי מחדש
זאב נחמה: אני לא רוצה שמישהו יספר את הסיפור שלי. זאת פתטיות
עדי שילון: הכניסה שלי למטבח, יצרה אצלי ביטחון שלא קשור למשהו אחר
שולה חן: חשוב לי מעכשיו עד הסוף להיות עסוקה, כשעובדים לא חושבים על הסוף
טל מורד: כל בנאדם במדינה צריך טיפול. לוחמים צריכים טיפול עשרת אלפים
דרור קרן: שואל את עצמי למה אין מיליונים ברחובות?
חן אמסלם: כשאני עובדת אני במקום הכי גבוה מבחינתי
גילה אלמגור: חשוב לי לא לבזבז רגע בחיים
ירון ברובינסקי: אני סוחט מהחיים את מה שאפשר
רביטל ויטלזון יעקבס: יהודי לא היה שורד את החיים האלה בלי צחוק ואלכוהול
ניקי גולדשטיין: סיימתי לרצות את העולם
מוטי רייף: אני קודם כל גבר של נשים
ציפי פינס: חכו, רק התחלתי
אדוה בולה: אישה פמיניסטית היא לא אישה שנכנסת בדלת, היא זאת שמשאירה את הדלת פתוחה לזאת שבאה אחריה
מיקי חיימוביץ׳ חוזרת מ״טיול אחרי קריירה״: חזרתי עם כוחות שכבר חשבתי שאין לי
רותם אבוהב: המשפחה זאת ההצלחה הכי גדולה שלי
תם אהרון: נתניהו לא ייבחר שוב. בחיים
עינת שרוף: ברגע ששיר נוגע בי ואני משתמשת בו, הוא הפך להיות חלק ממני
מאור שוויצר: בשנים האחרונות הפכתי מ׳כוכב׳ לשחקן מוערך
צביקה הדר: העולם משתנה. אני מקבל את זה באהבה גדולה
נעמי לבוב: ״יש לי תמונה שלי מגיל חמש ליד המיטה, ומדי פעם אני מסתכלת עליה ומרגיעה אותה שהכל בסדר. שהיא אחלה״
עידית טפרסון: חיבקתי את יובב ואמרתי לו ״אתה מושלם כמו שאתה״
שירה נאור: אני חשופית. אין לי שכבת הגנה מהעולם
ירדנה ארזי: אם לא הייתי מגיעה ללהקת הנח״ל החיים שלי היו עצובים, בגלל זה אני מאמינה בניסים ונפלאות
גיתית פישר: לא חשבתי שתהיה לי מערכת יחסים, שאפשר לאהוב אותי
דני רובס: אני עוד רחוק מהפריים של חיי
לאורה ריבלין: אני לא דברנית. מרגישה שהטקסטים מדברים אותי
אורנה בנאי: אני מרגישה לא שלמה עם זה שאנחנו חוזרים לחיים
צדי צרפתי: מעולם לא רציתי לחלוק את חיי עם מישהו
ליאור אשכנזי: המשבר האמיתי מתחיל בגיל 50
סנדרה שדה: הייתי גרופית של ההצלחה של מוני. נהניתי להיות בצילו
נועה קולר: מונוגמיה זה יותר קשה מהורות
אודיה קורן: ההצלחה הכי גדולה שלי היא שאני שפויה #5
אגם רודברג: אני רוצה בחזרה את הממלכתיות של פעם #4
יוסי מרשק: הייעוד שלי זה להיות אבא #3
אורלי זילברשץ : ״העולם מתחלק למי שקובע ולמי שלא קובע״
ציפי שביט: "אני מחכה שדניאל הגרי יגיד 'נכנסנו', 'יצאנו', עכשיו בואו נשחזר את הנס שהיה לנו פה"