HujiCast

בפרק השלישי של "מדברים עתיד בעברית" אנו שמחים לארח את בוגר העברית, ערן יעקובוביץ',  לשעבר סמנכ"ל שיווק ב-Lightricks וב-AI21, מייסד שותף של קהילת "צרות בהיי-טק" ויועץ לחברות טכנולוגיות בתחום השיווק. ערן נבחר לרשימת 40 עד 40 המנהיגות והמנהיגים הצעירים מבין בוגרי האוניברסיטה לשנת 2025. בפרק החדש, ערן מספר על המסלול הלא שגרתי מהפריפריה אל תפקידי מפתח בחברות בחזית החדשנות, על תחום השיווק ואיך ה-AI גורם לו להתעצב מחדש, על חווייתו כבוגר העברית וכמובן על הקמת הקהילה "צרות בהיי-טק". "מדברים עתיד בעברית", הפודקאסט החדש של האוניברסיטה העברית, בו אנו משוחחים עם בוגרות ובוגרים פורצי דרך ומגלים יחד איך הלימודים באקדמיה קשורים לעולם הקריירה העכשווי.

בפרק השני של מדברים עתיד בעברית אנו מארחים את בוגרת העברית, שי ביאליק, ראש תחום קיימות בשטראוס, שנבחרה לרשימת 40 עד 40 של האוניברסיטה לשנת 2024. שי מספרת על המסע המרתק מהלימודים, במשלחת או"ם וה-OECD ולימודים בצרפת. מספרת על קיימות ו"הפח הכתום" ומדוע שינויי האקלים צריכים מאוד לעניין אותנו. "מדברים עתיד בעברית", הפודקאסט החדש של האוניברסיטה העברית, בו אנו משוחחים עם בוגרות ובוגרים פורצי דרך ומגלים יחד איך הלימודים באקדמיה קשורים לעולם הקריירה העכשווי.* כל הנאמר מייצג את דעת המשתתפים בלבד ולא את עמדות המוסדות או הארגונים המוזכרים בפודקאסט.

בפרק הראשון אנחנו מארחים את בוגר העברית גבריאל גוידל, ראש אסטרטגיה ותפעול, גוגל מחקר ישראל, שנבחר לרשימת 40 עד 40 של האוניברסיטה העברית לשנת 2024.גבריאל מספר על מסע יוצא דופן: מלימודי מדעי המחשב באוניברסיטה העברית, דרך השירות ביחידת 8200, לימודים בהרווארד, עבודות בהייטק ועד לתפקידו הנוכחי בגוגל. בשיחה פתוחה הוא משתף על הדרך שעבר – מילדות בבית דתי ועד לעמדת השפעה בעולם ההייטק. גבריאל מספר על ההחלטות ששינו את מסלול חייו, על החשיבות של תארים אקדמיים ועל האתגרים וההזדמנויות שהוא מזהה בעתיד.זהו פרק הפתיחה של "מדברים עתיד בעברית", הפודקאסט החדש של האוניברסיטה העברית, בו נשוחח עם בוגרות ובוגרים פורצי דרך ונגלה יחד איך הלימודים באקדמיה קשורים לעולם הקריירה העכשווי.

ד"ר בעז שחם, היום מנהל אוסף הזוחלים והדו-חיים באוספי הטבע הלאומיים וגם חוקר במחלקה לאבולוציה אקולוגיה וסיסטמטיקה במכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית, היה ילד טבע שאהב להסתובב בחוץ ולאסוף נחשים.בעוד רובנו המוחלט פוחד או לכל הפחות נרתע מנחשים, ד"ר בועז שחם הוקסם מהם מאז ומעולם. שוחחנו על מהו "סוד הקסם הנחשי" בעיניו, על תפקיד הנחש במערכת האקולוגי (למרות הסטריאוטיפ השלילי, הנחש נלחם באויבי האדם) מחקריו בתחום: למשל, הוא מצא שבעשורים האחרונים, יותר ויותר נחשים מעדיפים את קרבת האדם, במיוחד צפעים. ניסינו להכיר אותם יותר טוב: איך הם שומעים, כמה הם רואים, עד איזה גיל הם חיים. יש יופי ואצילות בכל בעל חיים, אם רק מתגברים על הדעה הקדומה.דברנו על נחשי ארצנו - יש בין ארבעים ושלושה למאה מינים של נחשים מקומיים; אבל התרכזנו בצפע, שוחחנו על תמותה מהכשות נחש בישראל, שאלנו כמה פעמים ננשך חוקר נחשים: הוא מזמן הפסיק לספור. מסתבר שהפחד והשנאה הקמאית של האדם לנחש, עוד מהתנ"ך, מביאים לכך שבטעות אנחנו הורגים דווקא את הנחשים שטובים לנו וכך עוזרים לאלה המזיקים לנו. בגלל חוסר היכרות ובורות מתים בישראל מאות אלפי נחשים בשנה במגוון דרכים.ואיך אפשר בלי לדבר על השלת העור של הנחש: לו רק יכולנו גם אנחנו כך להגיח, כמו שכתב מאיר אריאל ז"ל, בהשילנו בלי כל חשש תרבות של עור אשר יבש.

איך המוח שלנו יודע איפה אנחנו? איך אנחנו יודעים איפה האחר? איך המוח שלנו תופס את הזמן? ד"ר דוד עומר ממרכז אדמונד ולילי ספרא לחקר המוח באוניברסיטה העברית, יענה על כל השאלות האלה, ורבות אחרות. שיחה מרתקת על המכונה המרתקת מכולן - המוח.צוות חוקרים בהובלת ד"ר עומר, זיהה את התאים במוח שעוזרים לנו לתפוס את הזמן. בפעם הראשונה התגלה שיש במוח האנושי שני סוגים של תאים המאפשרים לנו לחוות את הזמן החולף, גם ביחס למיקום ולאירועים אישיים שלנו, אך גם ביחס לאירועים של אחרים.שוחחנו על המפה הקוגניטיבית במוח שלנו, שהיא המנגנון שעליו "בנויות" התגליות של ד"ר עומד וצוותו - מהי המפה הקוגניטיבית, מהי חשיבותה. איך היא מציגה בפנינו את העולם, האם הייצוג של העולם במוחנו הוא דו ממדי או תלת ממדי? האם היחס שלנו לסביבה הוא יותר כמו ב"גוגל מאפס", שם העולם ריק ורק אנחנו במרכזו, נקודה כחולה בודדה, או אולי דווקא יותר כמו ב"ווייז", שם אפשר לראות גם את האחרים וללמוד מהם ומתנועתם על הסביבה? חשבו על החיים שלכן, על הדרך בה אתם מתנהלים במרחב ותקבלו רמז לתשובה. שוחחנו על אחד הדברים המורכבים, המסתוריים והמעניינים במוח שלנו: תפיסת הזמן; על המודעות לזמן החולף, על תחושת הסדר (מה קרה לפני מה), ועוד. במעבדה שלו גילו ד"ר עומק וצוותו שני סוגים של "תאי זמן" האחראים על תפיסת הזמן שלנו: תאי זמן "טהורים" ותאים תלויי קונספט. ממצא מרגש. בנוסף, הראה ד"ר עומר איך התאים הנ"ל עובדים ביחד. אחת המסקנות המרעישות: לא רק אנחנו חיות חברתיות - גם התאים שלנו.

מה אפשר ללמוד מדג הזברה הזעיר, שמוחו הזעיר מגיע לגודל של כמילימטר אחד בלבד סה"כ, על המוח האנושי הגדול והמשוכלל ממנו פי כמה וכמה סדרי גודל - ולא "רק" על המוח, אלא על תהליכים קוגניטיביים שעל פניו נראים מורכבים ומסובכים מדי בשביל דג, כמו תהליכי חיברות, ציד, יירוט של מטרות נעות וכד'? על פניו נראה שלא הרבה - אבל המחקרים הופכי הראש של ד"ר לילך אביטן ממרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח באוניברסיטה העברית, מלמדים אותנו שהדג הוא אולי קטן-קטן, אבל יחד עם זאת גם חכם-חכם. שלא באשמתו הדבקנו לדג הקטן סטריאוטיפ של שכחן ומבולבל, אבל המציאות שונה לגמרי. בזכות התקדמות טכנולוגית מהפכנית שמאפשרת לנו לרשום את כל פעילות המוח בבת אחת, הראתה ד"ר אביטן כי דגי הזברה מגלים התנהגויות חברתיות מורכבות ויכולת מפתיעה של קבלת החלטות שניתן ללמוד ממנה הרבה מאוד גם על המוח שלנו. איך דג הזברה, ואולי אנחנו, קובעים מי ידיד ומי אויב, מי טורף ומי טרף? איך פותרים חידות? ממצאים מרתקים. בנוסף, מנסה ד"ר אביטן ללמוד לא רק על התנהגות הדג הבודד, אלא גם על התנהגות להקת דגים שלמה: איך הם נעים להם ככה, ללא מנהיג וללא מפה, ומצליחים לא להתנגש? למחקר כזה יכולה להיות תרומה גדולה לתחומים כמו מכוניות אוטונומיות, לניהול שדות תעופה עמוסים, יירוט טילים ועוד. שוחחנו גם על מחקר נוסף שלה המנסה לענות על אחת השאלות הגדולות בחקר המוח: מהם התהליכים המתרחשים בתוך המוח בזמן שהוא לא פעיל?

פרופ' יורם בורק ממכון רקח לפיזיקה וממרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח באוניברסיטה העברית, מספר לנו על שני מחקרים מרתקים שלו: האחד סייע לחשוף מנגנונים שבאמצעותם תאי עצב במח מייצגים את המיקום של בעל חיים במרחב. המחקר שהובל על ידי זוכי פרס נובל, פורסם בכתב העת היוקרתי Nature ומקדם מאוד את מה שאנו יודעים על ייצוגי מרחב במוח - וכמו כל דבר שקשור במוח שלנו, גם כאן הממצאים מפתיעים ומרתקים. שוחחנו גם על מחקר חדש של פרופסור בורק שחושף כי המקור לתנועות עיניים קטנות שנעשות בצורה לא מודעת בזמן שאנחנו מנסים להתמקד - הוא לא בשרירי העין, כמו שחשבו עד היום, אלא בפעילות מוחית שקשורה לאופן שבו המוח שלנו מאחסן זיכרונות קצרי טווח.שוחחנו על המהפכה הגדולה בתחומי חקר המוח שאנחנו נמצאים בתוכה ועל השאלה האם בסופה נצליח להבין את המוח של עצמנו, ואולי אפילו להעלות אותו למחשבים. היום זה נראה כמו מדע בדיוני, נכון, אבל כשחושבים על זה - רוב היומיום שלנו הוא כבר היום מדע בדיוני, והמסע להכרה מלאה של המוח ממשיך במלוא המרץ.

פרופ' שירלי ורנר מהמרכז ללימודי מוגבלות בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית חקרה במשך שנים סוגיות של סטיגמות על אנשים עם מוגבלויות. כשנולדה לה ילדה עם מגבלה מוטורית - הכל הפך להרבה יותר אישי, קרוב וחשוף וההתמודדות התיאורטית הפכה ליומיומית. שיחה חשופה ומרגשת על סטיגמות וסטריאוטיפים שקיימים בחברה בנוגע לאנשים עם מוגבלות. שוחחנו על ההיררכיה של המוגבלויות, שהמוגבלים שכלית ונפשית נמצאים בתחתיתה, על תפקידם של המפגשים בצמצום סטריאוטיפים כאלה, וכמובן על התוצאות העגומות של הסטיגמות והסטריאוטיפים שמתבטאות באפליה חוזרת ונשנית, בכל תחומי החיים. גם על האדם עצמו ולא פעם גם על משפחתו. שוחחנו על מצבה העגום של ישראל בתחום שילוב אנשים עם מוגבלויות, על איך אפשר לעשות את העולם בטוח יותר עבור ילדים, גברים ונשים, על תפקידו של החינוך, על חשיבותם של מפגשים בלתי אמצעיים, על שילוב אנשים עם מוגבלויות בצבא, על סוכני שינוי משמעותיים - כמו השפה המדוברת, הפרסום, התקשורת, ועוד.שוחחנו גם על ההתקדמות המדעית באבחון של מגוון גדול של מחלות ומוגבלויות - שכשמשנים את נקודת המבט יכולה להיראות כמסע של רדיפה והשמדה של אנשים כאלה. הכוונות כמובן טובות, אבל מה אמור לחשוב אוטיסט, לדוגמה, אל מול הניסיון למנוע לידה של ילדים כמוהו? ואיך הרגישה פרופ' ורנר כשילדתה שאלה אותה את השאלה הזו בדיוק.

ד"ר אפרת גביש-רגב, מנהלת אוסף העכבישנים ופרוקי-רגליים באוספי הטבע הלאומיים שבאוניברסיטה העברית, משוחחת איתנו על… עכבישים.מאחר ועכבישים הם עולם ומלואו, התמקדנו בעכבישי מערות בישראל, ואז צללנו לעומקי המערות לחפש אחר העכבישים החיים בה באפלה הדוממת. שוחחנו על המחקרים החדשים והמרתקים של ד"ר גביש-רגב על המנגנון האבולוציוני הגורם לעכבישים (ולחיות אחרות שחיות במערות, הקרויות תרופלוביטים) לאבד את חוש הראייה. מערה היא למעשה שלושה אזורים אקלימיים נפרדים - פתח המערה, אליו עוד נכנס אור שמש וגדלים מעט צמחים; אזור הדמדומים של המערה, לשם נכנס אור קלוש ומעט מאוד חיות; ועומק המערה החשוך לחלוטין. בכל אחד מהאזורים האלה ניתן למצוא עכבישים - לפעמים מאותה מין - הנמצאים בשלבים שונים של איבוד ראייה.שוחחנו על החיים בעומק המערה, על הנסיבות האבולוציוניות שהפרידו משפחות של עכבישים, בין אלה שנשארו לחיות בעולם שבחוץ ובין אלה ש"בחרו" בחיים של עלטה תמידית, על מציאת מינים חדשים למדע ועל הייחוד של העכבישים המקומיים. לסיום חלקה עימנו ד"ר גביש-רגב תובנה מרגשת שקיבלה מהעכבישנים, העקרבישאים ושאר החברים פרוקי הרגליים.

פרופ' ניר שביב טוען שהתחממות הכדור במאה האחרונה קשורה לשינויים מחזוריים בקרינת השמש, ולא רק לפליטות גזי החממה בידי אדם. זה לא מתקבל בברכה.משבר האקלים הוא אחד האתגרים הגדולים ביותר העומדים בפני האדם, ולפי הסברה המקובלת על כולם - כולל ועדת פרס נובל ב-2021 - הגורם המרכזי לכך הוא פליטות של גזי חממה, מעשי ידי האדם מאז המהפכה התעשייתית. אנחנו ב-HUJICAST הקדשנו לא מעט פרקים למשבר האקלים: משיחות על סוגיות של תכנון ומדיניות עם פרופ' ערן פייטלסון,  דרך משטרי הגשמים והרוחות עם פרופ' אפרת מורין וד"ר אפרת שפר, ועד לפיתוח שיטות גנטיות להתמודדות של גידולים חקלאיים עם שינויי אקלים, עליו שוחחנו עם פרופ' צבי פלג.בפרק הזה מתארח פרופ' ניר שביב ממכון רקח לפיסיקה בעברית, חוקר בתחומי אסטרופיזיקה ושינוי אקלים, הטוען טענה שונה בתכלית השינוי: התחממות הכדור במאה האחרונה קשורה לשינויים מחזוריים בקרינת השמש, במאה הקרובה הטמפרטורות יעלו ב-1-1.5 מעלות צלזיוס בלבד. לטענתו, השמש תרמה בין חצי לשני שליש מהטמפרטורה ופעילות האדם בין שליש לחצי. הסיבה היא מעבר של מערכת השמש שלנו דרך החלקים הספירליים של גלקסיית שביל החלב במחזורים של מאות מיליוני שנים. לדבריו, זה הגורם לתקופות הקרח הגדולות במשך מיליארד השנה האחרונות. שוחחנו על מחקריו, על המחיר שהוא משלם בעולם על דעתו החריגה, ועל קונפורמיזם מדעי.

שושנת הים הכוכבנית, Nematostella vectensis, היא יצור קדום ונפלא שיכול לחיות לנצח. היא שייכת למערכת הצורבניים, מהמשפחות העתיקות בעולם החי. האלמוג והמדוזה הם החברים המפורסמים יותר במשפחה, ושושנת הים נמצאת איפשהו ביניהם: תקועה במקום, כמו האלמוג, ומצויידת בזרועות ארוכות וגמישות המזריקות ארס, כמו המדוזה. החיה הקטנה הזו, כשישה ס"מ אורכה, עומדת במרכז הפרק הזה של HujiCast.האורח שלנו היום הוא פרופסור יהוא מורן, ראש המחלקה לאקולוגיה, אבולוציה והתנהגות בעברית, שחוקר את האבולוציה של הארס, את הרכב הרעל ואת המנגנון המורכב עד למאוד של הזרקת הרעל - נושא מרתק. שושנת הים הכוכבנית היא חיית המודל שלו. למדנו להכיר אותה טוב יותר בפרק הזה דרך מחקריו של פרופ' מורן. היא אמנם יצור קטן ופרימיטיבי, אבל מנגנון הצריבה שלה שמתפקד כמערכת הזרקה בת 600 מיליון שנה, נחשב לאחד המבנים התאיים המורכבים ביותר בטבע. שוחחנו על מחקריו של פרופ' מורן, שמצא בין השאר כי הרכב הארס משתנה במהלך החיים של השושנה, ולמדנו גם מה יכולים להיות היישומים המעשיים של מחקר כזה, והם רבים ומגוונים - מעולם הרפואה, דרך יצור של חומרי הדברה ועל להנדסת חומרים חדשים השואבים השראה ממנגנון ההזרקה של שושנת הים וחוטיה החזקים והגמישים.

רבים מאיתנו מסתכלים למעלה, אל פסגות ההרים, אל השמיים, אל הכוכבים - אבל פרופ' עדי טורפשטיין מהמכון ללימודי כדור הארץ ומהמכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים באילת, בוחר להסתכל ולחקור דווקא את הקרקעית. בקרקעית, הוא אומר, נרשמים השינויים הרגישים ביותר במצב האקלים. הקרקעית מספרת סיפור, צריך רק לדעת לקרוא בו.האוקיינוסים, כידוע, סופגים את הפחמן הדו חמצני מהאוויר וכך מווסתים את הכמויות שלו הטמפרטורות. על ידי בחינת כמויות הפחמן הדו חמצני על הקרקעית ניתן ללמוד את ספיגת הפחמן בעבר, ועל הצפוי לנו בעתיד של התחממות ומשבר אקלים.שוחחנו על מחקריו בים סוף, על פעילות "המשאבה הביולוגית" במפרץ אילת כאנלוגיה לאוקיינוסים בעולם העתידי המתחמם. המשאבה הביולוגית היא התהליך שעובר הפחמן הדו חמצני מהרגע שהוא פוגש בפני הים ועד ששבריר קטן ממנו, כאחוז בלבד, פוגע בקרקעית.ים סוף, למדנו, הפתיע את החוקרים: מאחר ומדובר בים חם יחסית, ציפו שספיגת הפחמן הדו חמצני בו תהיה נמוכה - ואולם היא היתה גבוהה מהצפוי. נראה שהאבק שהגיע מהמדבריות המקיפים את הים העלו את יעילות ספיגת הפחמן בקרקעית כשהוא מוריד שלג ימי תת קרקעי. מסתבר שלאוקיינוסים הגדולים והקרים עוד יש מה ללמוד מהים הקטן והחמים שלנו בכל הנוגע להגברת יעילות ספיגת הפחמן הדו חמצני.

מה ניתן ללמוד בכלים של תורת המשחקים על תהליכי קבלת ההחלטות בהפצת חיסונים נגד קורונה לעולם המתפתח? שיחה עם פרופ' רענן סוליציאנו-קינן מבית ספר פדרמן למדיניות ציבורית וממשל, ופרופ' אדם למפרט מהפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית.אחרי שנה של מגיפת קורונה - פותח חיסון. כמובן שרק המדינות העשירות יכלו להרשות זאת לעצמן. אבל מה עם שאר העולם? כמו שאנחנו יודעים, ארגון הבריאות העולמי ניסה לארגן מנגנון של תרומת חיסונים מאת המדינות העשירות בעולם, אבל המשימה כשלה. פחות מ-15 אחוזים מהיעד הושגו. במגיפה, כך נראה, אין סולידריות.האם המדינות העשירות והמפותחות יכלו לנהוג בצורה אחרת, שלא הייתה פוגעת ביכולת שלהן לחסן את אזרחיהן, ויחד עם זאת הייתה מיטיבה עם תושבי המדינות העניות? האם ניתן לצפות ממדינה לתרום את החיסונים שלה כשלא ידוע על האם ומתי יגיע וריאנט נוסף למחלה? כמה יעיל לאגור חיסונים? האם פניה רחבה, לכל מי שיכול, יעילה יותר מפניה ספציפית יותר?בפרק הזה בהוג'יקאסט, שיחה עם רענן סוציליאנו-קינן ולמפרט שניסו לענות על השאלה הזו בעזרת כלים מתחום תורת המשחקים וקבלת ההחלטות. לפי המחקר שלהם, ניתן היה ליצור מנגנון במסגרתו מדינות עשירות היו יכולות לתרום הרבה יותר חיסונים, גם במצבים של אי ודאות לגבי העתיד, ויכול מאוד להיות שצורה אחרת של פנייה למדינות יכולה הייתה להניב תוצאה אחרת לגמרי. לו להשיב ניתן את מחוגי הזמן... נקווה שנלמד טוב יותר עד המגיפה הבאה.

רצח העם הארמני, או שואת הארמנים, היה רצח עם מכוון ושיטתי שביצעה האימפריה העות'מאנית  במהלך מלחמת העולם הראשונה באוכלוסיה הארמנית שחייתה אז בשטחה. בין מיליון למיליון וחצי איש גורשו ונרצחו באכזריות רובן בצעדות מוות איומות ונוראות.כמעט מאה שנים עברו מאז והעם הארמני עדיין מחפש הכרה בינלאומית ברצח העם שהיה, אבל העולם - משיקוליו - ממאן להכיר בה. מסוגיה מוסרית הפכה ההכרה לכלי נשק בפוליטיקה הבינלאומית.שיחה עם רמי דניאל, דוקטורנט במחלקה ליחסים בין-לאומיים, בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה, החוקר על יחסי ישראל-טורקיה בשנות ה-60 וה-70. שוחחנו על זכר השואה הארמנית בטורקיה המודרנית; איך מתייחסת טורקיה הרשמית לשואת הארמנים, מאז הקמתה על ידי מוסטפא כמאל אטאטורק ועד היום, תחת שלטונו של ארדואן. שוחחנו על הנראטיב הטורקי, הרשמי והלא רשמי, ועל ההשתנות שלו לאורך השנים; על הסוגיות הגיאופוליטיות סביב ההכרה באסונם של הארמנים - וכמובן ששוחנו גם על היחס של ישראל לרצח העם הארמני.

כשמקשיבים לשירים שהושרו על ידי הנשים והגברים בעיירה היהודית המזרח אירופית, או השטייטל, מגלים עיירה שונה עד מאוד מהתדמית הסטריאוטיפית שנוצרה לה. וזה בדיוק מה שעשינו בפרק הזה של הוג'יקאסט - הקשבנו לשירים. פרק של האזנה מודרכת לשירים ביידיש עם ד"ר מיכאל לוקין, פוסט דוקטורנט במרכז מנדל-סכוליון ומרצה בחוג למוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית, שחוקר את התרבות המסורתית של דוברי, ובעיקר זמרי היידיש במזרח אירופה. עבודת המחקר שלו, "השיר העממי ביידיש: פואטיקה ומוסיקה", עוקבת אחר היווצרותו של הפולקלור השירי ביידיש. במחקריו, בוחן ד"ר לוקין ז'אנרים מוזיקליים שונים ביידיש, כמו למשל הבלדה, ובחן את הקשרים שלה, הן למוזיקת הכלייזמרים והן אל המוזיקה העממית הגרמנית. ד"ר לוקין הביא לאולפן מספר הקלטות נדירות, ובהם שירי אהבה, הורות, בלדות על געגוע ועוד. בין השירים, שוחחנו על חשיבות המחקר ושימור השפה, על התפקיד החברתי של השירים, על הקשר בין השירים למציאות שמסביב, על התמודדות הרבנים עם שירת הנשים ועל המוזיקה כמשמרת זהות, ולא רק זהות דתית.

"יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו", קובע אלוהים אחרי המבול (בראשית ח', כ"א). כשמסתכלים על ההיסטוריה האנושית - הרצופה במלחמה, עוול, רצח, אי צדק וחוסר שוויון - קצת קשה להתווכח עם הקביעה הזאת. מי שמעוניין להשמיץ את המין האנושי לא צריך להתאמץ במיוחד כדי למצוא תימוכין לטענותיו. ההוכחה הניצחת ביותר לרוע האנושי היא רצח העם.ובכל זאת, לא הכל רע. אם מקשיבים לה טוב, ההיסטוריה יודעת לספר גם על מקרים נוגעים ללב של הושטת יד, עזרה וסולידריות בין אנשים שדבר לא מקשר ביניהם מלבד אנושיותם. ד"ר עודד שטיינברג מהמחלקה ליחסים בין-לאומיים, הפקולטה למדעי החברה, שם לו למטרה לחפש את האור, את האופטימי, את התקווה. בפרק הזה של HUJICAST הוא מספר על כמה דוגמאות מרגשות כאלה שנחבאות להן בין דפי ההיסטוריה: ההתגייסות היהודית למען העם הארמני שנרדף ונרצח על ידי הטורקים - אחד מהמופעים הראשונים שמזכירים את מה שאנחנו מכירים היום כאירגוני סיוע הומניטריים. שוחחנו על ההתארגנות, על היחס של הציונות (שרק התחילה להתהוות) לשאיפות הלאומיות של הארמנים, ועל הקונספט של "עניי עירך קודמים". מי הם עניי עירנו היום, בעולם גלובלי? ד"ר שטיינברג מספר על מקרה מרגש במיוחד של הושטת יד. בשנת 1847, כשהאירים סבלו מרעב תפוחי האדמה הגדול, התארגנה קבוצה של שבט אינדיאני - שבעצמם נרדפו באותם ימים על ידי האמריקאים - ומעבר לאוקיינוס הושיטה יד לעזרה אל עם לא מוכר. האירים, מסתבר, לא שכחו וקצת יותר ממאה ושבעים שנה אחר כך, כשהתושבים הילידיים בארה"ב סבלו במיוחד ממגיפת הקורונה, נשלחה יד עוזרת מהכיוון השני. שיחה אופטימית.

כבר עשורים שהעולם חווה ירידה גדולה, מתמשכת ודרמטית במספר ובמיני החרקים, עד כדי כך שחוקרים רבים מגדירים את התופעה כתהליך ההכחדה ההמונית השישי בהיסטוריה. היעלמותם של החרקים מחיינו - אם לא מחשיבים את אי הנוחות הרגעית שנגרמת, לעיתים, ממפגש ישיר עם כמה מהם - יכולה לגרום לנזקים אקולוגיים גדולים וכתוצאה מכך גם לפגיעה קשה בכלכלה.הפרק הזה של HUJICAST, מוקדש להיעלמות של אחת מהחרקים היותר מרתקים, חכמים, אהובים ונחוצים לאדם - דבורת הדבש - בעזרת אחד המומחים הגדולים לדבורה, פרופסור שרון שפיר, מנהל המרכז לחקר הדבורים בפקולטה לחקלאות מזון וסביבה באוניברסיטה העברית.דבורת הדבש היא חרק מופלא שחי ברמה הגבוהה ביותר של ארגון חברתי בעולם החי, שיש לה שפה וריקוד ויכולת קבלת החלטות וככל הנראה עם אופי אינדיבידואלי. מלבד אספקת דבש, עניין מתוק בהחלט אבל סמלי, חשיבותם העיקרית של הדבורים, כידוע, היא האחריות שלהן על כ-80 אחוזים מפעולות ההפריה וההאבקה. בעוברן מפרח לפרח (למעשה, היווצרות הפרח, לפני כ-130 מיליון שנים, הוא ש"יצר" את הדבורים, שהתפלגו מהצרעות הקרניבוריות והפכו לאוכלות צוף לפני כ-100 מיליון שנים) הן מאביקות את הפרחים שבצמחי הירקות ובעצי הפרי ומבצעות את אחת הפעולות הקריטיות בחקלאות. ההתרבות של שלושה רבעים מכל הצמחים בעולם תלויה בדבורת הדבש. פרופסור שפיר חוקר את מנגנון קבלת ההחלטות אצל הדבורה - וכל דבורה נאלצת לקבל המון החלטות באופן בלעדי ומיידי, חלקן מפתיעות ביותר. מה מכחיד את דבורת הדבש? אם נביט למציאות בעיניים: דבורת הדבש כבר נכחדה מהטבע, בטח מהטבע הישראלי. בעבר היינו רואים הרבה דבורים מסביבנו; בשדות, בשטחים הפתוחים ובגינות. הן היו בכל מקום - אבל היום לא תוכלו למצוא אותן חופשיות, רק בכוורות מעשה ידי אדם. ואם זה לא מספיק - גם הכוורות נעלמות. בין 20 ל-40 אחוזים מהכוורות מתות כל שנה. איך זה קורה? גם בגלל משבר האקלים, אבל בעיקר בגללנו, בני האדם. התפוצצות אוכלוסיה גורמת לאובדן שטחים פתוחים, שמובילים לפחות שטחי מחיה, ובהן פחות פרחים ופחות דבורים. לזה חשוב להוסיף את חומרי הדברה הרעילים ואת ההתניידות של וירוסים ומחלות. גם זיהום האור, עוד תוצאה של התרבות האוכלוסיה, עושה שמות באוכלוסיית דבורי הדבש וגורם להן לאבד את דרכן חזרה הביתה ולמות מתשישות.גורם התמותה מספר אחת של הדבורים היא אקרית הוורואה, קרציה אסייתית שמוצצת את דם הדבורה, מחלישה אותה ומעבירה מחלות רבות. לישראל היא הגיעה בשנות השמונים, ומאז מנסים להילחם בה, בהצלחה חלקית. פרופסור שפיר פיתח שיטה חדשה להילחם באקרית, שנקווה שתגיע לשימוש מסחרי. העתיד נראה רע מאוד מבחינת דבורת הדבש (וחרקים רבים אחרים). אם היא תיעלם העולם שלנו יהיה מקום הרבה יותר עצוב, בודד, חסר חיים וזמזומים עליזים. האם נדע לשמור עליה?

ירושלים, בירתו הנצחית של עם ישראל, מקור הכיסופים, התפילות והתקוות - כלל לא מופיעה בחמישה חומשי תורה. בעוד מקומות אחרים כמו בית אל או חברון מפורטים נזכרים בשמם, לירושלים אפשר למצוא רק רמזים. למה ירושלמים לא מוזכרת בתורה? מי הוציא אותה משם ולמה? ירושלים לא מופיעה גם בסדרת הכיבושים של יהושע בן נון. היא נשארת אחרונה ומחכה לדוד המלך שיכבוש אותה, ויקדש אותה. רק אז - אחרי הבחירה של דוד - הופכת ירושלים לעיר הקדושה.האמנם? האם זה מתיישב עם הידוע לנו מבחינה ארכיאולוגית? ואיך כל זה מתיישב עם מסורות אחרות, לפיהן ירושלים אינה "עיר הבחירה" של דוד אלא דווקא "העיר הבכורה" - בירושלים, לפי המסורות, נברא העולם והעיר היתה מקודשת מאז ומעולם.הניגוד בין הבכורה והבחירה, טוענת פרופסור נילי ואזנה מהחוג למקרא והחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית, שחוקרת את ההיסטוריה של הרעיונות - והאורחת בפרק הזה של HujiCast - הוא מוטיב חוזר ובסיסי בנראטיב של עם ישראל: שוב ושוב נבחר הצעיר על פני הבכור, שוב שוב מופיע אלמנט הבחירה. כך, עם ישראל מופיע בשלב מאוחר יחסית בסיפורי התורה, ונבחר למרות שהוא עם צעיר. כך, גם ארץ ישראל לא שלנו כי באנו ממנה אלא כי אלוהים הבטיח אותה לנו. שיחה מרתקת על העיר שכולנו חשבנו שאנחנו מכירים טוב, או לפחות טוב יותר.

הבינה המלאכותית רושמת לעצמה הישג אחר הישג ושוברת שיא אחר שיא. האורח בפרק הזה הוא ד"ר תום הופ, מרצה וחוקר מביה"ס להנדסה ומדעי המחשב באוניברסיטה העברית, שמפתח כלים מתקדמים לעיבוד שפה טבעית על מנת ליצור תוכנות תומכות החלטה עבור הרופאות והרופאים. מיליוני מאמרים רפואיים יוצאים כל שנה במגוון מסחרר של תחומים ואין לאף רופאה או רופא סיכוי לעבור על כולם. בדיוק את הבעיה הזו מנסה ד"ר הופ לפתור ולספק לכל רופא את המידע הכי עדכני במהירות. והכל בעזרת שימוש בצ'אט, כלומר בשפה טבעית לגמרי. שוחחנו על האתגרים העומדים בדרכו - והם רבים מאוד, מסתבר.אחד האתגרים הגדולים הוא השכל הישר, ההיגיון הפשוט - או יותר נכון היעדרם המוחלט של אלה אצל הבינה המלאכותית. התוכנות אמנם הולכות ומשתכללות אבל עדיין חסר להן את מה שלכל אחת ואחד מאיתנו יש בשפע: הבנה מיידית של איך העולם עובד. בעיה נוספת היא שלמעשה בלתי אפשרי לדעת איך התוכנה מגיעה לתשובה שהיא מגיעה אליהן. שלא כמו בני אדם, היא לא מסוגלת לספק הסברים. על מנת שכלי בינה מלאכותית יוכלו להשתלב בצורה טובה יותר ברפואה, צריך לתת להן הבנה סיבתית של המנגנונים הסיבתיים היסודיים בעולם. הדרך לשם, כך נראה, עוד רחוקה. אבל לתום הופ כבר יש כמה רעיונות.כיוון נוסף שנחקר במעבדה של ד"ר הופ הוא הניסיון לעזור לחזות שימושים חדשים של תרופות, זיהוי קומבינציות מיטביות של תרופות וכד'.לסיום שוחחנו על תוכנת הבינה המלאכותית של גוגל שעברה את מבחן ההסמכה לרפואה בארצות הברית. האם היא באמת עשתה את זה? אז זהו, שלא בדיוק.

ד"ר מיכל ליפשיץ, אחות חוקרת באגף נשים ויולדות בהדסה וחברת סגל בבה"ס לאחיות בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית ואחות חוקרת באגף נשים ויולדות בהדסה עין כרם, עמדה בראש צוות חוקרות וחוקרים שפיתח מודל חדש של בינה מלאכותית שיכול לחזות באופן מיטבי את הסיכוי ללידה בריאה וקלה, ולעומתה את הסיכוי לצורך בניתוח קיסרי דחוף.המודל החדשני, מספרת ד"ר ליפשיץ, הוזן בנתונים רפואיים של למעלה ממאה אלף יולדות. מאגר הנתונים מכיל מידע על היולדת והעובר, מהיסטוריה רפואית ועד לנתונים המתקבלים בזמן אמת במהלך הלידה עצמה, כמו קצב התקדמות הלידה, פתיחת צוואר הרחם ועוד. כך, יכול המודל לזהות את רמת הסיכון של היולדת ומהלך הלידה. מטרת המודל היא להפוך למערכת תומכת החלטה שתעזור לצוות הרפואי לנתב באופן הטוב ביותר את המשאבים בחדר הלידה; להציב את הצוותים הרפואיים המנוסים ביותר בלידות בסיכון גבוהה, לדאוג ליולדות בסיכון ולהעריך מצבי מצוקה שבהם נמצא העובר וכך למנוע סיבוכים ולהגן על היולדת והילוד. לפי ד"ר ליפשיץ, הממצאים יכולים לשפר משמעותית את יעילות המערכת ולהפחית את שיעור הסיבוכים בלידות, כבר בעתיד הקרוב. בנוסף, שוחחנו עם ד"ר ליפשיץ על השילוב המעניין בין עבודתה כאחות בחדר לידה - עבודה שכולה מגע אישי עם היולדת - לבין עבודתה עם מודל ממוחשבים של בינה מלאכותית, שהיא ההפך הגמור ממגע אישי. 

מה הקשר בין תופעות לוואי של תרופות, אנרגיה ירוקה, בעיות נשימה, נזקי דנ"א ושבבי מחשב טובים ומהירים יותר? מאחורי כל אלה אפשר למצוא את הכיראליות - כלומר, היעדר סימטריה. חישבו על בורג: הוא מסתובב רק לכיוון אחד. הביטו על שתי כפות הידיים שלכן: הן דומות, אבל לא סימטריות. כלומר, אי אפשר ליצור ביניהן חפיפה על ידי סיבוב שלהן במרחב. אין ביניהן סימטריית מראה. זוהי הכיראליות.איך היא קשורה לכל הדברים שהוזכרו לעיל? למה הטבע מצליח לייצר אותה בקלות ובטבעיות אבל לנו, בני האדם, זה קשה עד מאוד? לשם כך הגיע לאולפן שלנו פרופ' יוסי פלטיאל, ראש המכון לפיזיקה יישומית באוניברסיטה העברית, להסביר את הכל. פיזיקה יישומית, כשמה כן היא: פחות מחקר "טהור" ויותר פעילות מבוססת יישומים, והיישומים רבים ומגוונים, רק חלקם הוזכרו פה, על השאר תוכלו ללמוד בפרק.בנוסף, שוחחנו על ביולוגיה קוונטית - נושא מרתק מאין כמותו. התופעות הקוונטיות מופיעות רובן ככולן במרחבים הקטנים ביותר, המיקרוסקופיים, אבל פרופ' פלטיאל מחפש תופעות קוונטיות כמו סופרפוזיציה, מנהור, ושזירה - גם בעולם שלנו, המאקרוסקופי, כלומר בצמחים ובבעלי חיים - ולא רק מחפש, גם מוצא. מהי ההשפעה של תופעות קוונטיות על העולם שלנו? 

העולם שלנו, החומרי, מורכב מתגובות כימיות המתרחשות ללא הפסק כשמולקולות נפגשות, מתפרקות, נוצרות ומשנות את המבנה שלהן כשאלקטרונים קופצים מפה לשם ובחזרה. התגובות הכימיות האלה מתרחשות במהירויות ובמרחקים שקשה לתפוס מרוב שהם קטנים: מיליארדיות שנייה ספורות ומיליוניות המילימטר. כדי לצפות ולחקור את התגובה הכימית בזמן אמת צריך לצלול אל העולם הזעיר, הבין-אטומי - הצטרפו אלינו למסע אל הממד הקוונטי.זה בדיוק מה שעושים במעבדה של פרופסור דניאל שטראסר מהמכון לכימיה באוניברסיטה העברית וראש התכנית המשולבת פיזיקה-כימיה לתואר ראשון. במעבדה של שטראסר עוקבים אחרי תזוזת גרעיני האטום בתוך המולקולה ומודדים את התנודות של האלקטרון תוך כדי תהליכי היצירה והשבירה של קשרים כימיים - ואת כל זה מצלמים בתלת ממד. נפלא!איך זה קורה? בעזרת מכשור ייחודי שמוכנן ונבנה במיוחד עבור המעבדה ופולט פולסים קצרים של אור הנורים במהירות הגבוהה ביותר האפשרית היום, הפולסים הקצרים מסוגלים לתלוש אלקטרון ממולקולה ומאפשרים לעקוב אחרי תזוזת גרעיני האטום בתוך המולקולה בתהליכי היצירה והשבירה של תגובות כימיות. פרופ' שטראסר מכניס אותנו לעולם הקוונטי בשיחה מרתקת. מעניין שהשפה שבה אנחנו מדברים לא יכולה לתאר את העולם הקוונטי. אנחנו אומרים שהאלקטרון "קופץ", אבל האלקטרון לא קופץ. הוא קוונטי, וככזה הוא נמצא בו זמנית בשני מקומות: רגע אחד הוא יותר פה ורגע אחר יותר שם. מוזר. שיחה מממד אחר.

התגלית הבאה מתחילה בסיפור קשה על משפחה שבה נערכו נישואי קרובים במשך ארבעה דורות. כרבע מהבנות במשפחה גדלו ללא שחלות ולא עברו את התהליך הנורמלי של התבגרות מינית. אצל הבנים, לעומת זאת, לא נתגלתה שום בעיית פוריות. המקרה הגיע לידיעת פרופ' עופר גרליץ מהמחלקה לביולוגיה התפתחותית וחקר הסרטן בפקולטה לרפואה בעברית, והוא יצא לחקור את הגורמים לעקרות אצל בנות המשפחה. המסע הוביל אותו לתגלית חשובה ביותר.פרופ' גרליץ וצוותו זיהו מוטציה באחד הגנים שמבדילה בין הבנות העקרות לפוריות. הגן - נוקלאופורין 107 שמו - מקודד לחלבון שלו תפקיד חשוב בתעלה המקשרת בין גרעין התא (בו נמצא הדנ"א) לשאר חלקי התא והוא הגן אחראי על תקלות בהתפתחות השחלה ובעיות פוריות.  גרליץ יצר זבובים עם מוטציה זהה לזו שנמצאה בבנות ומצאו שגם בחלק גדול מהזבובות נמצאה פגיעה קשה בהתפתחות השחלות,  מה שהוכיח את החשיבות הקריטית של המוטציה והגן להתפתחות השחלה ותהליך יצירת הביצית. התגלית יכולה לאפשר אבחון חולות ונשאים למחלה בשלב הקדם לידתי וכך למנוע תחלואה קשה, חוסר התבגרות מינית ועקרות, ואולי אפילו גם לשפר את היכולת טיפולית בבעיות של עקרות מוקדמת. לתגלית יכולות להיות השלכות נרחבות בתחום הפוריות וגם בתחומים נוספים בביולוגיה של התא. חשיבות המחקר בולטת מאחר שנכון לעכשיו, ידוע לנו מעט מאוד על התהליכים המעורבים בהתפתחות השחלה והביצית. הממצאים של פרופ' גרליץ יאפשרו לנו לפתח ערכות לזיהוי נשאות של מחלות גנטיות רלוונטיות ויסללו את הדרך למטרות טיפוליות וטיפולים פוטנציאליים עתידיים לאי פוריות נשית.

כמו שאסטרופיזיקאים מביטים בטלסקופים שלהם אחורה בזמן בחיפוש אחר תשובות בנוגע להיווצרות היקום - כך ד"ר יניב אלקובי מביט במיקרוסקופים שלו אחורה אל היווצרות האדם, בחיפוש אחר המקור של בעיית הפוריות. מחקר חדשני ופורץ דרך של ד''ר אלקובי מהפקולטה לרפואה האוניברסיטה העברית, שפורסם בכתב העת היוקרתי Science, גילה את אחד המנגנונים שמובילים לבעיות פוריות בביצית. כלומר  -ואנחנו מקווים שאתן יושבות ויושבים- במחקריו הוכיח אלקובי שבעיית הפוריות של האישה מתחילה כשהיא עדיין בבטן אימה, כעובר בת 15 שבועות. די מדהים, לא?אלקובי חשף אברון בשם סיליה הנמצא בביצית בשלבי ההתפתחות המוקדמים שלה ולו תפקיד קריטי בתהליך חלוקת הגרעין ובמכניקה של כרומוזומים הנחוצים ליצירת תאי מין ולפוריות.שוחחנו על המורכבות של הביצית ועל היופי הנשגב של מערכת הרבייה והגדילה, מעוברים של קיפוד ים, דרך דגים ועד לבני האדם  - והגענו למסקנה שכל מה שחי הוא פלא. 

האורח בפרק הזה, ד"ר יונתן קדמון ממרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח באוניברסיטה העברית, מנסה להבין איך עובד המוח האנושי. איך, מתוך יחידות בסיסיות וחסרות חיים כמו נוירונים, שהדבר היחיד שהן עושות זה לירות פולסים חשמליים ונפגשות בצמתים הנקראים סינפסות, נובטות התנהגות אינטילגנטית ובוקעת התודעה? איך יכול להיות שאיבר השוקל כק"ג וחצי בסך הכל, שכשישים אחוזים ממנו שומן והארבעים אחוזים הנותרים הם שילוב של מים, חלבונים, פחמימות ומלחים - יכול לבצע את החישובים הכי מסובכים ולהפוך להיות המכונה המשוכללת ביותר שמוכרת לנו ביקום? המאזינות והמאזינים מוזמנים לשיחה מרתקת.על מנת לענות על השאלה הזאת מנסה ד"ר קדמון להתחיל בקטן, לבנות רשתות נוירונים מצומצמות, לתת להן את אותן משימות שנותנים לעכברי מעבדה, ואז לבדוק ולהשוות את המערכות. מסתבר שזה עובד לא רע ומלמד אותנו כמה שיעורים מעניינים מאוד על המוח שלנו.לתופעה הזו שהוזכרה לעיל, שמציגה התנהגויות מורכבות מאין כמותן שנבנות על בסיס מערכות פשוטות עד מאוד קוראים "התהוות". אפשר לומר שכל העולם שלנו הוא תופעת התהוות אחת גדולה. על מנת להבין את ההתהוות אפשר לחשוב על חדר מלא באוויר. דרך אחת להסתכל על האוויר היא לספור כל מולקולה ומולקולה ולבחון איך היא מתקשרת עם האחרות, הדרך השניה, דרך ההתהוות, היא להסתכל על כל האוויר בחדר כמכלול ולראות איך המכלול המתהווה הזה מקבל תכונות שאין להן זכר במולקולות הזעירות: פתאום אפשר לדבר על לחץ, טמפרטורה, לחות, פתאום אפשר לראות איך האוויר מעביר גלי קול, ועוד. זוהי ההתהוות.שוחחנו על המחקרים המרתקים המתבצעים במעבדה של ד"ר קדמון, המשלבים רעיונות מביולוגיה, פיזיקה תיאורטית, תורת המידע, למידה סטטיסטית, בינה מלאכותית, הנדסת תוכנה ועוד. ובדיוק כשחשבנו שהמוח שלנו לא מתפוצץ מספיק, התחיל ד"ר קדמון להסביר לנו כל הקשר בין תהליכי החשיבה שלנו לתיאוריית הכאוס וניסה לענות על השאלה הגדולה מכולן (כאילו השאלות עד עכשיו לא היו כאלה): האם יש לנו רצון חופשי?

כשזה מגיע לרפואה, הרוב המכריע של הפרקים ב-HUJICAST, הסכת המדע והמחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים, מתמקד באופן טבעי בהצלחה ובהתקדמות של המדע: טכנולוגיות חדשות לאבחון מוקדם, פיתוח תרופות חדשות, בדיקות רגישות יותר, טיפול יעיל יותר, מניעת מחלות והארכה ושיפור של איכות החיים. ועדיין, בסוף כולם מתים. איך מתמודדים החולה, הרופא והרפואה כולה עם השלב הסופי בחיי אדם?ד"ר אדיר שאולוב, הוא המטולוג ומומחה ברפואה פליאטיבית, שנקראת גם רפואה מקילה או רפואה תומכת, שתפקידה לשפר את איכות חייהם של חולים בשלב שבו המחלה לא מגיבה עוד לטיפול מרפא, ומה שנותר הוא הקלה על סבלו של החולה, הן הפיזי והן הנפשי והרוחני. ד"ר שאולוב ניצב בחזית הקשה הזאת.בשיחה כנה ומרגשת מספר ד"ר שאולוב על ההתמודדות עם המוות, נושא ש"בתי הספר לרפואה לא מכינים אותך אליו" לדבריו. שוחחנו על תהליך קבלת ההחלטות במצב הקשה הזה: הארכת חיים מול איכות חיים. איך מתקבלת ההחלטה, מה נעשה במקרה של חולה שלא יכול לתקשר. שאלנו על רגע המוות, על איך אנשים שונים מתמודדים עם סוף חייהם, איך אנשים מגיבים למוות, לבשורה שאי אפשר עוד לרפא אותם.שוחחנו על המשבר הקיומי אל נוכח הסוף - הרי כולנו הולכים למות וכולנו מכחישים את זה. מה סט התכונות שנדרש מרופא פליאטיבי, האם כמו בכל תחום, גם בתחום הזה יש טרנדים ואפנות? עד כמה התגובות תלויות גיל? שוחחנו על חוק החולה הנוטה למות, על איך מרגיש רופא כשהוא כבר לא "האביר על הסוס הלבן" שבא לרפא, אלא זה שבא ללוות לקראת הסוף, מה אפשר לומר כשאין מילים? מה מפחיד אנשים? איך נראה רגע המוות? ומה נחשב ליום טוב בעבודה עבור רופא פליאטיבי?

המחקרים של ד"ר עבד-אלפתאח מנסור, חוקר במחלקה לנוירו־ביולוגיה קלינית שבפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית הולכים על גבול המדע הבדיוני, ומדי פעם גם עוברים אותו. שיחה מרתקת על אחד התחומים המתפתחים והמרתקים ביותר ברפואה היום: שילוב של רקמות מוח אנושיות במוחות של עכברים, במטרה לחקור פתולגיות של מחלות נוירו-דגנרטיביות.ד"ר מנסור היה הראשון בעולם שביצע השתלה של אורגנואידים אנושיים בתוך מוח של עכבר מעבדה, זה קרה ב-2018 במכון סאלק שבסן דייגו, קליפורניה. מאז חזר ד"ר מנסור לאוניברסיטה העברית והוא ממשיך לדחוף את המדע קדימה.אורגנואיד הוא גרסה ממוזערת של איבר חי בשלושה ממדים ועם מיקרו-אנטומיה דומה לזו של האיבר המקורי. ניתן ליצור אורגנואידים על ידי תאים מהרקמה המקורית או מתאי גזע עובריים. יש למדע היום את היכולת לקחת תא אנושי של אדם בכל גיל ולהנדס אותו אחורנית עד שהוא חוזר להיות תא גזע עוברי. לתאי הגזע האלה יש יכולת להתפתח לתאי יעד מוגדרים: אפשר "להגיד" לתא להפוך לרקמת מוח, כבד, עור וכד'. היכולת לייצר "אורגנואידים" נחשבת לאחת מפריצות הדרך המדעיות החשובות בעשור האחרון. ד"ר מנסור, כאמור, מתמקד ביצירה של רקמת מוח.התחום של שילוב רקמות מוח אנושי במוח של בעל חיים רשם התקדמויות ניכרות בשנה האחרונה: הרקמות האנושיות נקלטות בתוך המוח של החיה, מתפתחות ויוצרות קשרים עם יתר חלקי המוח. פשוט מטורף. ההשלכות של ההישג המדעי הזה בכל הנוגע להבנת המוח ולמציאת טיפולים למחלות שהן כיום חשוכות מרפא עשויות להיות אדירות.ועדיין, בפני ד"ר מנסור וחוקרים אחרים עומדת בעיה אחת מהותית: בעוד שאפשר לקחת תא ולהצעיר אותו - עדיין בלתי אפשרי לגרום לגרום לתאים ולרקמה להתבגר ולהפוך לתאים של אדם מבוגר. איך משרים זקנה? איך לדמות חיים שלמים על התא? איך להריץ אותם במהירות? זו התעלומה המרכזית של התחום.שוחחנו גם על השאלות האתיות המהותיות העולות מתחום המחקר הזה: האם נכון לקחת תאים ממין אחד ולשים במין אחר? כשלוקחים תאים מאדם, הופכים אותם לתאי גזע ואז מפתחים מהם אורגנואיד מוח קטן - של מי המוח? כשמשתילים רקמה מוח אנושי במוח של עכבר, מה מקבלים? עכבר-אדם? איפה מתחילה התודעה? כן, היום מדובר בכמות קטנה של תאים - אבל מה יהיה מחר? בעוד עשור?שוחחנו גם על חזונו של ד"ר מנסור, לבנות מודל שמדמה מוח אנושי בצורה טובה, מבחינת הרכב תאים, אזורים ונוירונים מקשרים. שיחה מעוררת מחשבות והשראה.

יותר מ-1.6 מיליוני אנשים מתים בשנה עקב זיהומים פטרייתיים - בערך פי שלוש ממלריה. אם זה לא מספיק, הרי שבכל שנה יש יותר ויותר מחלות פטרייתיות בעולם, שנעשות יותר קטלניות, ועדיין אנחנו יודעים עליהן ועל הדרך להילחם בהן, כל כך מעט. הפטריות, כידוע, הן ממלכה נפרדת בטבע, לא בעלי חיים וגם לא צמחים, שחלק מהתכונות שלהן, כמו גרעין תא, מקשה מאוד על המאבק בהן ופיתוח תרופות לטיפול בזיהומים שהן גורמות. המוות מזיהומים פטרייתיים הוא לפי חוקרים רבים, "המגפה השקטה". בעולם יש כחמישה מיליון זני פטריות, ורק כמה מאות מהן פתוגניות לאדם. את הפרק הזה של HUJICAST, הקדשנו להן בעזרת ד"ר נטע שלזינגר מפקולטה לחקלאות מזון וסביבה, שחוקרת פטריות פתוגניות (רעילות) גם לנו בני האדם וגם לצמחים. המעבדה של ד"ר שלזינגר משתמשת בגישה רב-תחומית כדי להתייחס לשתי שאלות רחבות: מהם המנגנונים המאפשרים לפטריות להתגבר על מערכת החיסון ולגרום למחלות, ומצד שני, כיצד התגובה החיסונית של הגוף המארח יכולה להגן מפני פתוגנים פטרייתיים. העליה בזיהומים ומחלות שמגיעים מפטריות נקשרת למספר גורמים: משבר האקלים, שגורם ליותר ויותר מיני פטריות להסתגל לטמפרטורות גבוהות יותר, וכך לשרוד גם בגוף האדם; הפטריות החכמות לומדות לפתח עמידות במהירות נגד מרבית סוגי התרופות; תרופות חדשות שמחלישות את מערכת החיסון (כמו לדוגמא) אצל מושתלי איברים וחולים כרוניים, "מקילות" על הפטרייה להתפתח בגוף האדם; הן למדו לשגשג דווקא בסביבה שבה אנחנו הכי פגיעים: בבתי החולים, ובמיוחד במחלקות לטיפול נמרץ. בתקופת הקורונה, כ-30 אחוזים מהמאושפזים במחלקות טיפול נמרץ פתחו זיהומים פטרייתיים קטלניים. כשישים אחוזים מהם נפטרו, לאחר טיפול. זה המון.חלק מהפטריות הפתוגניות נישא באוויר, חלקן מתיישב בעקשנות על משטחים רפואיים (אינפוזיות, קטטרים וכד') וכך חודר לגוף האדם. שוחחנו על כמה מהפטריות היותר קטלניות, שעצם שמן מטיל אימה: פוזריום אוקסיספורום, אספרג'ילוס פומיגטוס וקנדידה אוריס - הפטריה שמאיימת על העולם בגלל היותה עמידה לכל התרופות. הפטריה תוארה על ידי המרכז לבקרת מחלות (CDC) כ"איום בריאותי עולמי חמור". מפחיד, אבל יש תקווה. ד"ר שלזינגר וצוותה עובדים על מספר שיטות מעניינות להילחם בפטריות פתוגניות ולפתח תרופות שיוכלו לנצח אותן. דרך אחת היא לגרום לפטרייה לבצע בעצמה "מוות תאים מתוכנת", או במילים אחרות, לגרום לה להתאבד. דרך שניה היא לגייס את הווירוסים שגדלים על הפטריות כדי להילחם בהן. נאחל לה בהצלחה.

פרופ' אייל קלנטרוף מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, חוקר במעבדה שלו מגוון רחב של הפרעות נפשיות. בשיחה הפעם התמקדנו ב-OCD, הפרעת הטורדנות הכפייתית המתבטאת באוסף של סימפטומים ששורשיהם במחשבות אובססיביות, חוזרניות, טורדניות, מטריפות ולא פעם הם מתבטאים בביצוע חזרתי על פעולות טקסיות כאלה ואחרות, עד כדי פגיעה משמעותית ביכולת התפקוד. הגדרנו את ההפרעה, ומתי מחשבות טורדניות וטקסים אישיים הופכים להפרעה, מתי נחצה הגבול. שאלנו האם ה-OCD היא מחלה גנטית או בעיה מוחית - ספוילר, היא לא. למרות זאת, במשך עשרות שנים נחשבה ההפרעה לתופעת חרדה והיא הוגדרה כבלתי ניתנת לריפוי.שוחחנו על המהפכה שחלה ביחס ל-OCD -  על חשיבות הגילוי המוקדם, איך אפשר לטפל בהפרעה ולרפא אותה - וזה אולי המסר הכי חשוב של קלנטרוף, שאפשר. לסיום, פינוק מיוחד: כמה טיפים מאת פרופ' קלנטרוף הנוגעים להתמודדות היומיומית עם ההפרעה.

הכאב הוא החוויה האנושית המשותפת לכל אדם שחי ויחיה אי פעם, לא חשוב מאיזה מין, גזע, דת, מגדר, יבשת או לאום. לכולנו כאב, כואב, או יכאב. למרות שהכאב משותף לכולנו - הוא שונה אצל כל אחת ואחד מאיתנו, ואפילו משתנה בהתאם לנסיבות - לכן הוא מוגדר כ"חוויה", ולא כמצב רפואי או תחושה אובייקטיבית. וזו כמובן אחת הסיבות העיקריות שבגללה אנחנו יודעים כל כך מעט על הכאב ואיך לאבחן אותו ולטפל בו. ואם זה לא מספיק מסובך - הכאב "מתרחש" בו בזמן בכמה נקודות בגוף. עד כדי כך שהמדע אפילו לא יכול לומר מהו בעצם הכאב.מה שהופך את חוויית הכאב לשונה, ייחודית וקשה לטיפול זו העובדה שבנוסף למידע אבסולוטי על הגירוי (מכה בעוצמה מסוימת בזרת של הרגל, לדוגמא) - שגם אותו קשה להבין - יש בגופנו מערכת שעושה מודולציה ועיבוד חושי מורכב למידע הזה, מווסתת אותו על ידי פעולות רגשיות וקוגניטיביות המערבות גם את העולם החברתי, את הזכרונות וכו', ו"מחליטה" אם להגביר את הכאב או להנמיך אותו. האורח בפרק הזה של HUJICAST, פרופ' אלכס בינשטוק מהמחלקה לנוירוביולוגיה רפואית בפקולטה לרפואה ובמרכז ספרא למדעי המוח של האוניברסיטה העברית, הוא חוקר כאב. במעבדה שלו מנסים להבין טוב יותר את מנגנוני הכאב שלנו, חוקרים מנגנונים מולקולריים ותאיים של כאב נורמלי וכרוני, החל מהקצוות הסופיים של נוירונים באיברי המטרה (אותה זרת ברגל) וכל הדרך עד לקליפת המוח. הוא ממש עוקב אחר הכאב.המחקרים של בינשטוק מובילים להבנה טובה יותר של מנגנוני הכאב ושל האותות המעבירים אותו. מחקריו הובילו אותו לפיתוח גישות חדשניות להרדמה סלקטיבית בניתוחים, לידות וטיפולים רפואיים שונים. מה שיכול לשנות מהיסוד את עולם ההרדמה.

שמרנות מול ליברליות, יהדות מול ישראליות ודמוקרטיה שמתגוננת מול הפיכה משטרית. איך הגענו עד הלום, לאן עוד אפשר להידרדר והאם יש מה לעשות? ד"ר גייל טלשיר מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית עוסקת בחקר אידיאולוגיות פוליטיות ובמשבר הדמוקרטיה, האורחת בפרק הזה של HujiCast, משרטטת את הנראטיב והנתיב שהביאנו עד הלום. הנתיב מתחיל ב-1996, מעט אחרי רצח רבין, עם שינוי שיטת הבחירות, שריסקה את השיטה המפלגתית לטובת זהות המנהיג, דרך "נתניהו טוב ליהודים" ו-"אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים", שהיו השלב הראשון של המעבר מגושים של ימין ושמאל, שבלב המחלוקת ביניהם עמדה הסוגיה הפלסטינית או "ניצים מול "יונים", לימין ושמאל שבלב המחלוקת שלהם ההגדרה "יהודי" או "ישראלי", שזה לפי ד"ר טלשיר מהווה ביטול של הציונות. צמצום ורידוד המכנה המשותף, מעבר מליברליזם פוליטי לניאו ליברליזם כלכלי, אימוץ שיח אמריקני של שמרנות. ב-2018 חוקק חוק הלאום, עליו אמר יריב לוין, "ההישג הכי גדול שלי שהצלחתי להוציא את המושג השוויון ואת הדמוקרטית החוצה", דרך אי יציבות פוליטית, עליית הפופוליזם לשלטון דרך מפלגה גדולה, הקמת המחנה הלאומי - ועד היום. שוחחנו על הפרוטוקול ההונגרי, מושג שטבעה ד"ר טלשיר, ולפיו לטענתה פועלת הממשלה הנוכחית בחמישה צעדים  שכבר מתממשים בישראל כאן ועכשיו. שלב ראשון, צמצום עצמאות בתי המשפט; שלב שני, שינוי שיטות הבחירות; שלב שלישי, צמצום התקשורת החופשית, שלב רביעי, צמצום זכויות הפרט וזכויות מיעוטים והשלב החמישי, פגיעה בחופש היצירה, התרבות, האמנות והאקדמיה. האם ניתן לשנות את המצב?

הפשיעה והאלימות בחברה הערבית ממשיכה לגבות כמאה קורבנות ויותר בשנה ונדמה שמדינת ישראל חסרת אונים. מה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב? פרופסור באדי חסייסי, ראש המכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית והאורח בפרק הזה של HujiCast, מספר על המודל שפיתח להתמודדות עם אלימות חמורה, שנקרא "חומת הטיפול". את השם ואת הפילוסופיה הביא פרופ' חסייסי דווקא מהרוקנרול ומשיטת ההפקה של פיל ספקטור, שיצר חומת צלילים סמיכה ועמוסה.כך, "חומת הטיפול" חסייסי - שכבר מיושמת כפיילוט בשבעה יישובים ערבים - מאמינה בפעולה משולבת ומסיבית הכוללת שת"פ בין סוכנויות האכיפה, השירותים החברתיים, החינוך וכמובן המנהיגות בקהילה. בלב הרעיון עומד היישוב (לא המחוז, הנפה, או הפיקוד) כנקודת הייחוס, האבחון והטיפול. ההתערבות של חסייסי היא פרטנית וממוקדת, הן באנשים והן במקומות המועדים. שוחחנו על התורה ועל הפיילוט שיצא לאחרונה לדרך. בנוסף, שוחחנו גם על עבודות אחרות של פרופ' חסייסי שמשלבות בין עולם המחקר לעולם המעשה. הוא היה מעורב בניסיון מוצלח לצמצום האלימות במזרח ירושלים, טיפל באחת מנקודת החיכוך המרכזיות והמעליבות עבור הציבור הערבי בישראל, הבידוק בנתב"ג, ועוד. מסתבר שחוסר האמון, החשדנות והניכור לא חייבות להיות גזירות גורל ותמיד יש מה לעשות ואיך לשפר את חייהם של אזרחי ישראל, מכל המגזרים.

לציון 144 להולדתו של פרופ' אלברט איינשטיין, המדען המוכר בעולם, אנחנו משוחחים עם פרופ' אמריטוס חנוך גוטפרוינד, פיזיקאי ונשיאה לשעבר של האוניברסיטה העברית, שהיום מכהן כמנהל האקדמי של ארכיון איינשטיין.הארכיון האישי, שאותו ציווה איינשטיין להעביר לאוניברסיטה לאחר מותו, מכיל כ-55,000 פריטים ובהם כתבי יד של אלברט איינשטיין, בראשם ככל הנראה כתב היד המקורי בן 46 העמודים של תורת היחסות הכללית, מכתבים שכתב ושנכתבו אליו, תצלומים ועוד. אוצר בלום של חכמה, מדע, סקרנות, הומור ומעורבות חברתית - כל התכונות שהפכו את אלברט איינשטיין לא רק לאחד המדענים הגדולים בהיסטוריה האנושית, אלא גם לאחד המוכרים, האהובים והמשפיעים שבהם. בעתיד הקרוב אמור הארכיון לעבור לבית חדש, במסגרת החלטת ממשלה.לפרופ' גוטפרוינד, מתוקף תפקידו והשכלתו כפיזיקאי, קשר מיוחד ואינטימי עם איינשטיין. שוחחנו על דמותו של המדען והאדם, שממשיכה להקסים לרתק חוקרות וחוקרים וגם חובבות וחובבים מכל העולם, על הקשר המיוחד שהיה עם האוניברסיטה העברית - איינשטיין קידם את הקמת האוניברסיטה והיה חבר במועצת הנגידים הראשונה שלה - על הביקור ההיסטורי בישראל, על יחסו של איינשטיין ההומניסט והאוניברסלי ליהדות ולציונות, על יחסו של הפציפיסט לתנועה לאומית, ובעיקר על מה ניתן להמשיך וללמוד מאיינשטיין גם היום: להסתכל על היקום בעיניים טריות וסקרניות בכל בוקר מחדש, לא לפחד מהטעויות האורבות בדרך, להיות אמיץ ולהשמיע קול ברור בסוגיות עקרוניות. 

בעיית שלושת הגופים מעסיקה את עולם הפיזיקה כבר 335 שנים, מאז אייזיק ניוטון הגדול שניסח אותה. הבעיה פשוטה להגדרה ולהבנה, אבל מורכבת ביותר לפתרון: אחרי שניסח את חוקי הכבידה האוניברסליים שפתרו בדיוק את מערכת היחסים בין שני אובייקטים, שאל ניוטון את עצמו: מה יקרה במקרה של שלושה גופים - השמש, הארץ והירח - המשפיעים אחד על השני. אם במערכת השמש שלנו התשובה פשוטה יחסית ומאפשרת לנו לחזות את מקום הירח גם בעוד אלפי שנים, הרי זה רק בגלל הצורה ההיררכית של מערכת השמש שלנו וההבדלים הבולטים במסת הגופים. כשמנסים לנבא מקום של שלושה גופים במערכות קצת פחות מסודרות וללא היררכיה של מרחקים או מסות - כמו לדוגמה בצבירי כוכבים צפופים מחוץ למערכת השמש ובמפגשים בין חורים שחורים וכוכבי ניוטרונים. שם החיזוי הופך ונעשה לבלתי אפשרי.בעיית שלושת הגופים העסיקה פיזיקאים מאז ועד היום והולידה לא מעט תורות פיזיקליות, ובראשן: הכאוס, לפיה אנחנו אף פעם לא יודעים את תנאי ההתחלה בדיוק אינסופי, ולכן אי ודאות קטנה רק מתנפחת עם הזמן והקשר בין תנאי ההתחלה לסיום הופך לבלתי ניתן לחיזוי. זו אינה רק שאלה של כוח מיחשוב או מציאת נוסחה מתאימה - זו תכונה מהותית של מערכת כאוטית.פרופסור ברק קול פירק את הבעיה לשתי חתיכות והעלה תיאוריה חדשה שמקרבת אותנו לפתרון הבעיה הוותיקה הזו והגיע  ל-HUJICAST כדי להסביר לנו אותה. בנוסף, שוחחנו על הכאוס כרעיון, גם במדע וגם מחוצה לו, בחיים של כל אחת ואחד מאיתנו - ועל איך אפשר לחיות עם חוסר הוודאות. "יש דברים פשוטים בחיים ואנחנו קוראים להם פיזיקה ומצליחים לפתור אותם", אומר פרופסור קול, "ויש דברים מסובכים - ואנחנו קוראים להם, 'החיים'".

ד"ר ענבל וילמובסקי היא מרצה במרכז לייפר ללימודי נשים ומגדר ובמכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית. שוחחנו על מחקריה בנושאים של אלימות בדייטינג והטרדות רחוב. עולם הדייטינג הוא מרחב חדש, גם ביחס להיסטוריה האנושי וגם ביחס למחקר שנעשה עליו. אלימות בדייטינג כוללת גם את הקצוות המעורפלים יותר של התנהגות ואלימות, מגזלייטינג או גוסטינג ועד למה מסתתר מאחורי תשלום החשבון והאם שני הצדדים מבינים את "רוצה לעלות לקפה?" באותה הדרך. איך גברים סובלים מאלימות בדייטינג?הטרדות הרחוב, למרבה הצער, הן עניין לא חדש בכלל. הרחוב, על פי ד"ר וילמובסקי, הוא מרחב של פחד ואלימות כלפי נשים. כמעט כולן, בכל מקום בעולם, בכל תרבות, יבשת ושפה, העידו שהן סובלות מהטרדות רחוב. מגע פיזי, צפירות, שריקות, פרסומות מחפיצות, הערות, צעדים קרובים מדי ומה לא, כולל העיצוב הממשי של המרחב: דלתות כבדות מדי, מדרגות, טמפרטורה. חייבים לשנות את הרחובות שאנחנו חיים בהם.העולם מציין חמש שנים ל-MeToo. האם מדובר במפץ גדול או בצעד קטן במערכת היחסים בין המינים? ד"ר וילמובסקי שמה את תנועת המי-טו בהקשר ההיסטורי והפמיניסטי שלה. שוחחנו על המרחק בין נשות הוליווד לילדות בכפר בדואי, על הקשר בין מי-טו למהפכת הנשים באיראן ועל תגובת הנגד שתמיד מגיעה - האם תגיע גם הפעם?לסיום, ניסינו לברר מה מצב המין הגברי - האם המהפכה הפמיניסטית שינתה אותו?

הוא אולי לא עושה רושם ראשוני מי יודע מה, אבל כשלומדים להכיר אותו - אין ברירה אלא להתאהב. טחבן המדבר הוא סרטן יבשתי קטן הנפוץ במרכז הנגב. כשני ס"מ גודלו, והוא אפרפר וללא מאפיינים יוצאי דופן. ואולם, מספר מחקרים שבחנו את אורחות חייו של טחבן המדבר מצאו שמדובר ביצור מרתק המקיים מערכת משפחתית וחברתית נדירה אצל חסרי חוליות, ובנוסף ממלא תפקיד חשוב בתחזוק השוטף של המדבר.טחבני המדבר בוחרים בן זוג אחד לכל החיים וחיים במשפחות, במחילות שבחרה הנקבה, עם עדיפות לשכונות הבטוחות יותר. הזוג אוהב ניקיון ומקיים טיפול הורי הדוק ומסור ב-70 עד 90 הצאצאים, התנהגות יוצאת דופן בסרטנאים. יש להם טקטיקות מתוחכות להתחמק מהטורף העיקרי שלהם, עקרב בשם עַבְיָד צהוב האורב לטחבנים במחילתו.פרופ' דרור הבלנה מהמחלקה לאקולוגיה, אבולוציה והתנהגות במכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית, חוקר את טחבן המדבר, במספר הקשרים, גם בהקשר של ניהול סיכונים: בין הצורך לאכול עלים רקובים והפחד להיטרף על ידי העביד הצהוב - פרופ' הלבנה קורא לזה "נוף הפחד", וגם בהקשר של תפקיד הטחבן באקולוגיה של המדבר. טחבן המדבר הוא, לפי הבלנה, נאמן הניקיון של הנגב. הוא אחראי לסילוק רוב הנשר (עלים בעיקר) ומהווה גורם מרכזי בתהליך מיחזור החומרים ודפוסי הפיזור של נוטריינטים בקרקע המדבר: מחילות הטחבן משמשות כצינורות הובלה של חנקן וזרחן שעשויים לייצר איים של קרקע פורייה גם בסביבה מדברית דלה במשאבים.על מנת לדעת איך נראה "נוף הפחד" של הטחבן ואיך הוא לומד להגן על עצמו מפני אויבו העקרב, למעשה חקר פרופ' הבלנה את הזיכרון של הטחבנים: בכל בוקר, ביציאה מהמחילה שלהם, חיכה להם נוף חדש שעוצב במיוחד בשבילם, עם מחילות של אויבים מזויפים ואמיתיים.

קצת פחות משמונה מאות מיליון טונות חיטה נקצרים בעולם בשנה, אבל בקרוב זה לא יספיק כדי להאכיל את כולנו. השילוב בין התפוצצות האוכלוסין לבין משבר האקלים מעמיד בפני המדע אתגר מהותי: איך להאכיל את כולם? אחד האפיקים החשובים הוא להתאים את הגידולים לאקלים המשתנה בעזרת התערבות גנטית בצמחים על מנת לשפר את הגידולים, גם בכמות וגם באיכות. איך משפרים את החיטה? על כך דיברנו עם פרופ' צבי פלג, העומד בראש מעבדת פלג במכון למדעי הצמח וגנטיקה בחקלאות בפקולטה לחקלאות מזון וסביבה, האורח בפרק הזה של HUJICAST. במעבדה שלו הוא משתמש בשיטות גנטיות מתקדמות כדי לאתר ולאפיין גנים ומסלולים מטבוליים הקשורים ביכולת של הצמח להתאים את עצמו לעקה סביבתית. פלג מתמקד באם החיטה, חיטת הבר הקדומה שגדלה באזור צפון ישראל וממנה, לפני כעשרת אלפים שנה, תורבתה החיטה שהעולם אוכל עד היום. לביות החיטה מקום של כבוד בגידול המהיר ובהתפתחות האוכלוסייה האנושית, אבל בתהליך אבדו לה כמה תכונות חשובות. אם החיטה נתגלתה, כידוע, ב-1906 ליד ראש פינה על ידי האגרונום אהרון אהרונסון, אבי המדע בישראל וראש מחתרת ניל"י. כבר אז האמין אהרונסון שבאם החיטה קיימות תכונות המעניקות לה עמידות בפני בצורות ומחלות.מאה שנים אחרי אהרונסון, ב-2008, מיפה פרופ' צבי פלג את הגנטיקה של אם החיטה ומנסה להגשים את החזון ולהמשיך את דרכו של אהרונסון. והנה, אהרונסון צדק. פרופ' פלג אכן מצא באם בחיטה גנים שעשויים לעזור במשימה, כמו עמידות ליובש. לדוגמה, גן שבתגובה לעקה מאריך את שורשי החיטה לעומק של 2 מטר ומאפשר לה להגיע למים. שילוב מחדש של הגן הזה בחיטה המודרנית שנשתלה בחלקה של פלג בפקולטה לחקלאות, מראה עלייה משמעותית ביבולים. הדרך עוד ארוכה, אבל הכיוון נכון.

הדם שלנו יכול לספר עלינו כמעט הכל, וככל שאנחנו לומדים לקרוא ולהבין טוב יותר את המידע הזורם בדם, כך אנו יכולים לאבחן מחלות בשלב מוקדם יותר ולספק טיפול טוב יותר. המטרה היא להגיע לבדיקת דם מדויקת ורגישה מספיק שתוכל יכולה להחליף תהליך פולשני כמו ביופסיה ולמנוע לא מעט כאב וסבל מיותרים. לתחום קוראים "ביופסיה נוזלית", וחלק גדול מהמידע על מחלות וגידולים שונים הזורם לנו בדם מגיע מהדנ"א החופשי; תאים מתים שעדיין מסתובבים בדם.אלה הנושאים העומדים במרכז הפרק הזה של HUJICAST. האורח בפרק הזה הוא פרופ' יובל דור מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית שפיתח שיטה חדשה שתאפשר זיהוי מוקדם של גרורות סרטניות באמצעות בדיקות דם פשוטה. השיטה מבוססת על הממצא של פרופ' חיים סידר מהעברית, חתן פרס ישראל, שגילה תהליך שנקרא מתילציה. בפשטות: כל דנ"א בכל סוג תא בגוף מסומן בסימון כימי (מתילציה) שמפעיל רק את הגנים שצריך להפעיל, ומשתיק אחרים. לדוגמה, גן האינסולין קיים בכל תא בגוף אבל מושתק, ומסומן כפעיל רק בלבלב. כך, כשמוצאים בדם אינסולין פעיל, ברור שהוא יכול להגיע רק מהלבלב.השיטה של דור מרחיבה את הקונספט מהאינסולין לשלל גנים אחרים, ומאפשרת דרך רגישה להסתכל על הדנ"א החופשי בדם ולהבין מה מהתאים המתים בדם אינם חלק מהתמותה הטבעית של התאים ומאפשרת לזהות את מקורם - הרבה לפני שהם יכולים להימצא בביופסיה. המחקר של דור מתמקד בסרטן לבלב ונראה מבטיח. שוחחנו על ההבטחה ועל האתגרים בלהביא את השיטה לשימוש המוני. 

איזו מחאה מצליחה יותר, מחאה אלימה או מחאה בלתי אלימה? בשנים האחרונות שלטה העמדה האומרת שהתנגדות אזרחית בלתי אלימה אפקטיבית הרבה יותר מהתנגדות אלימה בהשגת שינוי פוליטי משמעותי. נשמע אופטימי, אבל יחד עם זאת קצת מנותק מהמציאות, לא?ד"ר דבורה מנקין מהמחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית - והאורחת בפרק הזה של HujiCast - פרסמה לאחרונה מחקר שמאתגר את העמדה השלטת, אם להתבטא בעדינות (בפועל, היא כיסחה אותה לגמרי). במחקר, בדקה מנקין, יחד עם שותפים נוספים, כיצד נתפסת התנגדות בלתי אלימה של מיעוטים אתניים והאם "יתרון אי-האלימות" קיים במידה שווה לקבוצות רוב ולקבוצות מיעוט. הם בדקו מחאות של שחורים בארה"ב ושל יוצאי אתיופיה וערבים-ישראלים, באמצעות סדרה של ניסויים בסקרים עם אלפי משתתפים.המסקנות, הן בישראל והן בארה״ב, היו חותכות: חברי קבוצות מיעוט אתניות שמוחים באופן לא אלים נתפסים באופן סטריאוטיפי כאלימים יותר ומחייבים יותר שיטור מחברי קבוצת הרוב המוחים באופן לא אלים. עקב כך, התמיכה הציבורית במחאות שלהם נוטה להיות נמוכה יותר, מה שמקשה על היכולת להשיג הישגים פוליטיים וחברתיים. המחקר הצביע על כך שגם כשקבוצות מיעוט פועלות באופן לא אלים, הן לא מקבלות תמיכה ציבורית רחבה.או במילים אחרות: האלימות היא לא פעם בעיני המתבונן. קבוצות מיעוט נתפסות כיותר אלימות וכמצריכות יותר דיכוי משטרתי מאשר קבוצות רוב שמשתתפות באותה מחאה בדיוק. המסקנות יכולות להתקבל כמדכאות, אבל גם כהפניית זרקור אל ההטיות שלנו כחברה, הטיות שלא פעם מונעות מהרוב להקשיב ולראות את המיעוט כמו שהוא באמת.

מה המשוואה המרכיבה זוגיות טובה, מהם הסימנים המקדימים לזוגיות קורסת, האם קשה יותר היום להיות רווקה או רווק, בעידן של אפליקציות היכרויות ושפע מדומה של אפשרויות, מה עושה פעולת ה"סווייפ" ביישומון לנשמה, איך לשמור על התשוקה ומה לעשות כשדברים מתחילים להתקלקל? האם כל מערכות היחסים הזוגיות דומות זו לזו, בפרפרזה על טולסטוי, או שכל זוג מאושר ואומלל בדרכו? מה מעסיק את הפונים לייעוץ זוגי, על מה מתפרקים רוב הנישואים, מה מפחיד גברים, מה את הנשים. ד"ר רונית שרון מביה"ס לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית ומנהלת מכון קשרים לטיפול פרטני וזוגי, האורחת שלנו בפרק הזה של HujiCast, תנסה לענות על כל השאלות האלה ורבות נוספות, וגם תיתן כמה טיפים לזוגיות טובה.

האורחת בפרק הזה, שהוקלט לרגל יום האישה במדע, היא פרופ' מונא חורי-כסאברי, סגנית נשיא האוניברסיטה העברית לאסטרטגיה ומגוון. קורות חייה משובצים בשברי תקרות זכוכית מנופצים. שיחה שנעה בין המדעי והאישי.שוחחנו על מחקריה בנושאים של אלימות אצל בני נוער ובעיקר אלימות בית-ספרית. האם השתנו דפוסי האלימות בקרב בני נוער בעשורים האחרונים בעקבות חדירת הרשתות החברתיות, האם החברה הישראלית הופכת ונהיית אלימה יותר, מה אנחנו לא מבינים על בני נוער, על המגזרים השונים בחברה הישראל, ומה הקשר בין דת ואלימות? לחורי יש כמה תשובות ותובנות מפתיעות. שוחחנו גם על מצב העבודה הסוציאלית בישראל ועל צעדים שונים הנעשים על מנת למשוך סטודנטים וסטודנטיות, לשפר את התדמית של המקצוע וכמובן את רמת הטיפול הניתנת. שוחחנו על החוויה והדרך של אישה ערביה בישראל אל תפקיד בכיר באקדמיה. לא בדיוק הדרך הכי סלולה, אבל חורי פוסעת בה. בנוסף, שוחחנו על תפקידה הנוכחי כסגנית נשיא האוניברסיטה לאסטרטגיה ומגוון. כאישה, כערביה, כמיעוט דתי, אפשר להבין שסוגיית המגוון היא לא מושג מופשט עבור פרופ' חורי. דברנו על חזון המגוון שלה ואיך אפשר להגיע אליו.

החיידקים הם אמנם יצורים חד תאיים חסרי מוח שלהם חמישית מהגנים שיש לנו, בני האדם, אבל כשזה מגיע למלחמות על מזון וטריטוריה הם יצירתיים, מגוונים ואלימים לא פחות מאיתנו. האורח בפרק הנוכחי של HUJICAST, ד"ר אסף לוי, הוא ראש מעבדת לוי במחלקה למחלות צמחים ומיקרוביולוגיה בפקולטה לחקלאות מזון וסביבה באוניברסיטה העברית. מחקריו עוסקים במלחמות החיידקים - בינם לבין עצמם ובינם לבין מיקרואורגניזמים אחרים. זאת, על ידי שילוב שיטות מהתחומי המיקרוביולוגיה, ביואינפורמטיקה, ביולוגיה מולקולרית ומדעי הצמח.שוחחנו על מירוץ החימוש מהיר המתנהל בעולמם של החיידקים, על כלי נשק, טקטיקות ואסטרטגיות לוחמה, על מטרות ובעלי תפקידים. וגם על מודיעין - חיידקים יודעים ללמוד שיטות ולפתח עמידות. הם ערמומיים, יעילים ואין להם זמן לשטויות. השאלה אם יש חיידקים פציפיסטיים נותרה פתוחה.מה ניתן ללמוד ממלחמות החיידקים ואיך אפשר לנצל לטובתנו ולטובת בטיחות המזון שלנו את כלי הנשק והאסטרטגיות בהם משתמשים החיידקים. 

שאלות של זהות, תהיות על משמעות הזיכרון, חשיבותה המורשת וניסיון לבוא חשבון עם העבר וההשתקה שלו - כל אלה עומדים בלבו של זרם חדש בספרות הצרפתית העכשווית המורכב מכותבות וכותבים צרפתים-יהודים, בני הדור השלישי לשואה ולטראומה הצרפתית שעיקרה שיתוף הפעולה עם הנאצים.שוחחנו עם ד"ר יונה הנהרט-מרמור, ראש החוג ללימודים רומאנים ולטינו-אמריקניים באוניברסיטה העברית וחוקרת ספרות צרפתית, על המאפיינים של הסופרים היהודים שחיים וכותבים היום בצרפת, על הניסיון שלהם לפסוע על חבל דק תוך כדי איזון מושלם (האם יכול להיות כזה?) בין הצרפתיוּת ליהדוּת - מה משתי הזהויות באה קודם, מיהי המגדירה, החשובה?ניסינו להבין אם ואיך השפיעו המגמות החברתיות והפוליטיות בעשורים האחרונים בצרפת על הסופרים היהודים, מהו עיקר השוני בין הספרות של בני הדור הראשון והשני לשואה לבין הספרות היום, ועל המקום הקטן שתופסת ישראל והישראלים והציונות בשאלות הזהות של הדור הנוכחי של הסופרות והסופרים היהודים בצרפת.

היא גמלה את בני גנץ מסיגריות, אבל פחות הצליחה עם דן חלוץ. ד"ר יעל בר זאב מבית הספר לבריאות הציבור ורפואה קהילתית באוניברסיטה העברית ויו”ר החברה הרפואית למניעה ולגמילה מעישון בישראל, לא גומלת מעישון רק רמטכ"לים לשעבר. כבר שנים שהיא נמצאת בחזית המלחמה בעישון בישראל - מול המחוקקים, מול היבואנים ובעיקר מול ההתמכרות של המעשנים עצמם, עם דגש על נשים המעשנות בהיריון - מה הנזק שנגרם לעובר, והאם הוא נולד מכור לסיגריות? האם הפסקת עישון בהריון גורמת לעובר לעבור ייסורי גמילה? שוחחנו גם על מצב העישון בישראל. כעשרים אחוזים מהישראלים מעשנים והמספר לא מצליח לרדת למרות כל הנסיונות. רק כחמישה אחוזים מהמפסיקים לעשן יחזיקו מעמד אחרי שנה ללא עזרה, וגם עם עזרה המספר לא עולה על שלושים אחוזים. למה כל כך קשה להיגמל, האם יש תכונה משותפת לכל המכורים? שוחחנו גם על סדנאות הגמילה, שהיא אחת מהחלוצות שלהן בישראל, על המאבקים סביב חוק העישון, כמו לדוגמה הכישלון להדפיס תמונות המחשה של נזקי העישון על החפיסות; על הסטטוס של הסיגריות האלקטרוניות ועל הויכוח סביבן, ומה השיעור שלמדה ד"ר בר זאב מעשורים של מלחמה בניקוטין?

כולנו יודעים ומבינים עד כמה היא חשובה; לכולנו היא חסרה וכולנו תמיד צמאים לה, אנחנו דורשים אותה מהאחר, אבל כשהוא או היא מבקשים אותה מאיתנו לא תמיד אנחנו יודעים איך להעניק אותה. לפעמים נדמה שהיא תכונה על סף הכחדה: ההקשבה. איך נוכל להחזיר אותה לחיינו?פרופ' אבי קלוגר הוא מומחה בהתנהגות ארגונית מבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית. בשנים האחרונות הוא חוקר, עוסק ומלמד הקשבה. מה עושה אדם למקשיב טוב? לכולנו ברור מה התועלת והחשיבות בזה שמקשיבים לך, מקשיבים לך באמת, אבל האם חשבנו על מה עושה ההקשבה למקשיב? לפי קלוגר, ההקשבה איננה אקט פסיבי אלא פעולה שמשנה גם את המקשיב. בשיחה כנה וחשופה עם HUJICAST מספר קלוגר איך נולדה אצלו ההקשבה מתוך משבר אישי ומקצועי שחווה. דברנו על הסיבה בגללה אנו פוחדים להקשיב ורק מחכים שיהיה תורנו לדבר, "אנחנו לא מקשיבים כי אנחנו מפחדים", אומר קלוגר. "אם נקשיב באמת, נצטרך להשתנות. זה מפחיד אותנו". הסליחה, על פי קלוגר, היא דרך להכרה ולסליחה עצמית. שיחה להקשיב לה.

מחלת המפרק הניוונית, אוסטאוארטריטיס, מתבטאת בשחיקה מתקדמת של הסחוס במפרקים וגורמת לכאבים עזים. זו מחלת המפרקים השכיחה בעולם, עם כחצי מיליארד חולים בעולם, והמספרים רק עולים. ברוב המקרים היא קשורה לגיל מתקדם או לעודף משקל. נכון להיום אוסטאוארטריטיס היא מחלה חשוכת מרפא.מוקד המחקר של פרופ' מונה דביר-גינזבורג, מהפקולטה לרפואת שיניים והמעבדה לחקר הסחוס, עוסק בשינויים שמתחוללים עם הזקנה בשלד ובמפרק וכיצד אלה עשויים להשפיע על איכות החיים בגיל השלישי. במעבדה של פרופ' דביר-גינזבורג מנסים להבין את מקורה הביולוגי של המחלה ולמצוא לה מרפא. שוחחנו על הסחוס, חלק מופלא בגוף האנושי שלמרות היותו מנותק מזרם הדם ממלא כל כך הרבה תפקידים חשובים: מתשתית לבניית עצם בתינוקות ובילדות, להענקת תמיכה שלדית, ועוד. הסחוס משמש כמרכז לגדילה בעצמות הארוכות, עוזר בתנועה, בולם זעזועים ומספק גמישות באוזן, אף ובדרכי הנשימה.במרכז השיחה עמדו שני מחקרים שנעשו במעבדה; באחד נמצא כי לאחר טראומה נוצרת הסתיידות ברקמות באזור המפרק שכנראה נגרמת ע"י סוג חלבון ספציפי. החוקרים במעבדה הצליחו למנוע ביעילות את התפתחות ההסתיידות, ובהמשך את השחיקה והכאב. מחקר נוסף, בשיתוף פרופ' רפי משולם, בודק כיצד משפיעים מרכיבים קנבינואידים על שמירת מבנה המפרק. בנוסף, שוחחנו על חשיבות הגילוי המוקדם, על מידת העזרה האמיתית של תוספי מזון ומדרסים.למרות שכרגע אין תרופה למחלה, לפי פרופ' גביר-גינזברג בהחלט יש סיבות לאופטימיות.

החיים מלאים החלטות ובחירות; חלקן קלות, כמו מה לקנות בחנות הספרים, בסופר או בחנות מקוונת, וחלקן פחות, כמו משכנתאות, אפיקי חיסכון ארוכי טווח ופרוצדורות רפואיות. ברוב המקרים אנחנו בוחרים מבין אפשרויות שהוצגו בפנינו - אבל איך ועל ידי מי נבחרו ונוסחו האפשרויות שהוצגו בפנינו? האם המידע שמוצג בפנינו נייטרלי ואמין? עד כמה אנחנו בוחרים בעצמנו ומה מידת המניפולציה המופעלת עלינו?פרופ' איל פאר, חוקר קבלת החלטות מבית ספר פדרמן למדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית, הוא בדיוק האיש לענות על השאלות האלה. פאר עוסק בתחום הקרוי "הארכיטקטורה של הבחירה", כלומר המרחב (הפיזי והמקוון) בו מתבצעות שלל ההחלטות שלנו. שוחחנו על דחיפות קלות ותבניות אפלות. דחיפות קלות הוא השם הכולל לשלל התזכורות, ההודעות והנדנודים שאנחנו מקבלים ממגוון רחב, רחב מדי, של גופים. רוב רובן של הדחיפות הקלות האלה מיותר לחלוטין, אבל חלקן חשובות, כמו למשל בדיקות רפואיות או מעקב פיננסי. רבים מאיתנו מתעלמים. פרופ' פאר מחפש את הדרך לגרום לדחיפה הקלה לעשות את עבודתה, כמו להתאים אותה באופן אישי למקבל.תבניות אפלות - נשמע קודר ושוחר רע, וקצת בצדק - הן שם כולל לכל התכסיסים והמניפולציות המבוצעים עלינו, הגולשים באתרים ומשתמשים באפליקציות, ונועדו לגרום לנו לקנות יותר ממה רצינו, להירשם לדברים שלא ראינו, לדחוף לנו תוספות מבלי שנדע וכד'. זהו העולם המעורפל של ברירות המחדל, תיבות הסימון הקטנות וההודעות שאף אחד לא קורא עד הסוף. מה ניתן לעשות מול התבניות האפלות? להדליק את האור! גם את זה מנסה פרופסור פאר לעשות.בנוסף, שוחחנו גם על מה נעשה ומה ניתן לעשות מבחינה חוקית, מה מצב מצב הצרכן הישראלי ומה כוחו (נחשו), על הקשר בין הגנת הצרכן ליוקר המחיה, ועוד.

מי שמע על העם הסוֹגְדִי שחי בסוֹגְדִיאנה ואהב את החיים? פרופסור מיכאל שנקר מהחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית סיפר לנו על העם הסוֹגְדִי ותרבותו. הסוגדים היו תרבות ייחודית שהתקיימה במרכז אסיה, וטג'יקיסטן של היום בין המאה הרביעית לפני הספירה ועד הכיבוש המוסלמי במאה השמינית לספירה. הם היו אנשי מסחר, תרבות ואמנות. זו היתה תרבות עירונית מתוחכמת, מעין עיר-מדינה בסגנון אתונה העתיקה. היא הכילה מסבאות ובתי תענוגות וגם בתים מפוארים וארמונות של ממש המלאים ביצירות אמנות. הסוגדים עסקו ביבוא ויצוא, היו נודעים (ונודעים עד היום) בזכות ציורי הקיר האפיים שלהם ובאמנות המורכבת שיצאו. הם נהגו לתרגם יצירות משפה לשפה, היו פתוחים מאוד מבחינה דתית; דתם הרשמית היתה הדת הזראטוסטראית, אבל הם תרגמו גם כתבים בודהיסטים, נוצרים ומוסלמים, בנוסף, הם מאוד אהבו לחגוג ולשתות במסיבות ארוכות ואף פעם לא היתה להם שום שאיפה אימפריאליסטית, הם לא ניסו לשעבד עם אחר או לכבוש ארץ אחרת. ובכל זאת (או בגלל זאת?) נמחו כמעט לגמרי מדפי ההיסטוריה. משנת 2014 עומד פרופסור שנקר בראש המשלחת הארכיאולוגית שחופרת בעיר הסוגדית סנג'ר-שאה (מאות 9-5 לספירה) בצפון טג'יקיסטן. הוא מצא שם ארמון ויצירות אמנות. בואו להכיר תרבות נשכחת.

אין אדם שלא חווה כעס. כולנו כועסות וכועסים ויש לנו מגוון רחב של סיבות מצויינות: חתכו אותך בכביש, רימו אותך במחיר, נתקלת עם האצבע הקטנה של הרגל בפינת השולחן, הקבוצה שלך הפסידה, הפרויקט שלך נדחה - תמיד יש על מה לכעוס.ועדיין, למרות המרכזיות של הכעס בחיינו - מבחינת המחקר והעניין הכעס תמיד נותר מאחור. מצבי דיכאון וחרדה, למשל, נחקרים הרבה יותר. האם זה בגלל שכעס נחשב תמיד למצב משני, מעין תופעת לוואי ולא בעיה עצמאית?ד"ר גדי גילעם, חוקר מוח מהמעבדה למדעי ההתנהגות והמוח האנושיים בפקולטה לרפואת שיניים, חוקר - בין שלל דברים מרתקים - את הכעס, בדגש על הקשר בין כעס וכאב. הפרדנו בין סוגי כעס שונים: בין כאס שנולד מכאב לכעס בהקשר בין-אישי, לכעס שמתעורר בעקבות צפייה בסרט או מחלוקת על פוליטיקה, בין כעס מצבי לכעס תכונתי. אכן, הכעס אמנם קשור קשר הדוק לכאב, אבל הוא בהחלט יכול גם לבוא לבד. ניסינו להבין איך נראה המוח שלנו כשאנחנו כועסים, ולמה זה דומה. בדרך כלל נהוג לחשוב על הכעס כתופעת לוואי לבעיות בריאותיות רבות, אבל הכעס יכול להיות גם הסיבה למחלות רבות, לא רק תוצאה. "הכאב", אומר ד"ר גילעם, "הוא חוויה ביו פסיכית רפואית".ניסינו גם להבין איך בכלל בודקים כעס בתנאי מעבדה? איך מייצרים סטנדרט למדידת כעס? ולסיום, ניצלנו את ההזדמנות לקבלת כמה טיפים פשוטים: מה אפשר לעשות כשמתחילים להרגיש את הזעם מבעבע ולמה כשכועסים הדבר הכי מכעיס זה שאומרים לך לא לכעוס.

יהדות מצרים בתקופה ההלניסטית (מהמאה הרביעית לפניה"ס ועד למה השניה לספירה) הייתה הקהילה היהודית הגדולה והחשובה ביותר מחוץ לירושלים. בחלק מהזמן אפילו הוקם במצרים בית מקדש מקביל לבית המקדש השני בירושלים. התקופה זכורה בעיקר בזכות "תרגום השבעים" (מהמאה השלישית והשנייה לפניה"ס): תרגום ליוונית של התורה עבור יהודי אלכסנדריה, שהיו המתייוונים האורגינלים. התרגום נעשה בפקודת תלמי השני מלך מצרים. באותה תקופה במצרים הכל אבל הכל היה מתועד על פאפירוסים: מתשלומי מיסים לבקשות מהרשויות לפסקי דין, למכתבים. כמות עצומה של פאפירוסים כאלה עומדים לרשות החוקרים. גן עדן להיסטוריונים. פרופ' נח חכם, מהחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו המכהן גם כראש המכון למדעי היהדות על שם ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל, מוביל מחקר עצום של אוסף הפאפירוסים היהודיים - ריכוז של הפאפירוסים העוסקים בענייני היהודים. האוסף חושף ומציג את חיי היהודים במצרים ההלניסטית, הרומית והביזנטית, במשך כאלף שנים. מה שמתקבל זו היכרות אינטימית עם הקהילה היהודית במצרים. פרופ' חכם מקריא פאפירוסים ישנים ומספר לנו פכים קטנים מחיי הקהילה היהודית במצרים, והנה הם כאילו חיים מולנו. שוחחנו גם על איגרת אַרִיסְטֵיאַס, חיבור יהודי-הלניסטי שנכתב במצרים ומתאר, בין השאר, את פרוייקט תרגום השבעים. יהודי מצרים שגשגו עד המרד הגדול וחורבן בית שני. אחר כך הכל התחיל להידרדר במהירות. הוטל עליהם מס, זכויתיהם נפגעו. כמה שנים אחר כך יצאו היהודים ל"מרד התפוצות" שכתוצאה ממנו חרבה יהדות מצרים לגמרי.