שניים ליום - שיעורי נ"ך

פתיחת נבואת נחום על נינוה. תיאור גדלות ה' ונקמתו באויביו לצד טובו למחסי בו. נבואת פורענות על אשור ונינוה – קץ למלכות הרשע ושבירת עול אשור מעל יהודה. בשורת ישועה לציון – “הנה על ההרים רגלי מבשר”.תיאור מפלת נינוה. עליית המפיץ והמצור על העיר, בהלת החיילים ופתיחת שערי הנהרות. תיאור הביזה והחורבן – “בוקָה ומבוקה ומבולקה”. נינוה, מעון האריות, נחרבת ואובדת.המשך נבואת הפורענות על נינוה – “עיר דמים כולה כחש פרק מלא”. תיאור זנותה וכשפיה של העיר, והשפלתה לעיני העמים. השוואתה לנא אמון שנפלה אף היא. סיום בהכרזה על חורבן מוחלט – אין כהה לשברה של נינוה וכל שומעי שמעה שמחים לאידה

ריב ה' עם ישראל. ה' מזכיר את חסדיו ביציאת מצרים ובמעשה בלק ובלעם. העם שואל במה יתקרב אל ה', והתשובה – “הגיד לך אדם מה טוב”: לעשות משפט, אהבת חסד והצנע לכת עם ה'. תוכחה על עוולות, מאזני מרמה ועושר רשע, ונבואת פורענות על העיר.קינת הנביא על השחתת הדור – אין ישר בארץ והקרובים נעשים אויבים זה לזה. למרות החושך והנפילה, הנביא מייחל לישועת ה'. נבואות על בניין ירושלים וקיבוץ העם. סיום בתפילת רחמים ובשבח מידות ה' – “מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע”.

תוכחה על ראשי העם, השופטים, הכהנים והנביאים המשחיתים דרכם ואוהבים שוחד. הנביאים מטעים את העם ומנבאים שלום למי שייתן להם. מיכה מודיע כי ציון תיחרש שדה וירושלים תהיה לעיים בגלל חטאיהם.נבואות אחרית הימים: הר בית ה' יהיה נכון בראש ההרים ועמים רבים יבואו ללמוד תורה מציון. חזון השלום – “וכתתו חרבותם לאתים”. הבטחה לקיבוץ נדחי ישראל ולמלכות ה' בציון. תיאור ימי המצור והגלות לבבל לצד הבטחת הגאולה.נבואה על בית לחם אפרתה – ממנה יצא המושל בישראל. תיאור שלטונו וגדולתו עד אפסי ארץ. שארית יעקב תהיה כברכה בקרב עמים רבים וכאריה בגויים. הבטחת טהרת ישראל – כריתת הסוסים, הערים, הכשפים והפסילים מן הארץ.

נבואת פורענות על שומרון וירושלים. תיאור ה' הבא לדין את הארץ על פשעי ישראל ועבודת האלילים. שומרון תהיה לעיי השדה. קינת הנביא על החורבן המתקרב ליהודה, ותיאור פורענות ערי השפלה ברשימת הערים ובמשחקי הלשון על שמותיהן.תוכחה על עושקי העם החומדים שדות ובתים וגוזלים אותם בכוח. נביאי השקר מטיפים לפי טובת הנאה ומשתיקים את דברי הפורענות. נבואת פורענות על ישראל לצד הבטחה לקיבוץ שארית ישראל ולהנהגת ה' את עמו.

ה' ממנה דג גדול לבלוע את יונה. תפילת יונה ממעי הדג – זעקה מתוך מצולה והודיה על ההצלה. ה' מצווה את הדג להקיא את יונה אל היבשה.יונה נשלח בשנית אל נינוה וקורא: “עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת”. אנשי נינוה מאמינים, צמים ולובשים שקים, ומלך נינוה קורא לתשובה גדולה. ה' רואה את מעשיהם ושב מן הרעה אשר דיבר לעשות להם.יונה מצטער על הצלת נינוה ומבקש את נפשו למות. ה' ממנה קיקיון להצל על יונה, ולאחר מכן תולעת ורוח קדים המייבשים אותו. תוכחת ה' ליונה על רחמיו על הקיקיון לעומת רחמי ה' על נינוה הגדולה ובה רבבות אדם ובהמה.

הקדמה ליונה. זמנו של יונה. יונה ככתב הגנה על מידת הרחמים.ה' מצווה את יונה ללכת לנינוה ולקרוא עליה כי עלתה רעתם לפניו. יונה בורח מלפני ה' ויורד לאונייה תרשישה. ה' מטיל סערה גדולה בים, והמלחים יראים שהאנייה תישבר ומתפללים לאלוהיהם. יונה ישן בירכתי הספינה. המלחים מפילים גורל, הגורל נופל על יונה והוא מודה כי הוא בורח מלפני ה'. יונה מבקש שיטילוהו אל הים, הים שוקט, והמלחים יראים את ה' וזובחים לו זבח וידרו נדרים.

נבואת פורענות על אדום. על גאוותה ובטחונה במצודות הסלע, ועל שמחתה לאיד ישראל ביום חורבנו – נגזר עליה שפל וחורבן. אדום תיענש על שעמדה מנגד, בזזה ומסרה פליטים ביום צרה.יום ה' על כל הגויים. “כאשר עשית – יעשה לך, גמולך ישוב בראשך”. בית יעקב יירש את נחלתו וישרוף את בית עשו. הבטחת ישועה לציון, קיבוץ גלויות ישראל ושיבתן לארצן. סיום – “והייתה לה' המלוכה”.

מראות עמוס: ארבה ואש – וה' ניחם לבקשת הנביא; חזון האנך – קביעת הדין על ישראל. עימות עם אמציה כהן בית אל, המגרש את עמוס ומאשים אותו בקשר; נבואת פורענות על אמציה ומשפחתו.חזון כלוב קיץ – “בא הקץ אל עמי ישראל”. תוכחה על עושק הדלים ועיוות המסחר. נבואת רעב לדבר ה' – ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו.סיום בנבואת חורבן: ה' ניצב על המזבח ומכה את העם, אין מנוס מן הדין. לצד זאת הבטחה לאחרית – הקמת סוכת דוד הנופלת, קיבוץ גלויות ושיבת העם לארצו בשפע וברכה.

קינה על בית ישראל – “נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל”. קריאה לדרוש את ה' ולחיות, ולא לבטוח בבית אל, בגלגל ובבאר שבע. תוכחה על עיוות המשפט, עושק הדלים ושנאת המוכיח בשער. אזהרה מפני “יום ה'” – לא אור אלא חושך למי שדרכו רעה. ה' דוחה את פולחנם וקורא: “ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן”.תוכחה לשאננים בציון ולבוטחים בהר שומרון. תיאור חיי המותרות והאדישות של האליטה – אכילת כרים, נגינה, שתיית יין והתבשמות בשמנים – בשעה שאין הם כואבים על שבר יוסף. נבואת פורענות: גלות בראש גולים וחורבן הארץ ובתיה.

נבואת תוכחה על ישראל – “רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם”. ה' מגלה את סודו לנביאים קודם הפורענות. הכרזה על חורבן שומרון, נפילת מזבחות בית אל והשחתת בתי המותרות והעושר של האליטה.תוכחה לנשות שומרון – “פרות הבשן” – על עושק הדלים והנהנתנות. תיאור הפולחן בבית אל ובגלגל כעבודה ריקה. ה' מזכיר את מכותיו – רעב, בצורת, דבר והפיכה – אך העם לא שב אליו. סיום בקריאה: “הכון לקראת אלוהיך ישראל”.

פתיחת נבואת עמוס. סדרת נבואות פורענות על הגויים: דמשק, עזה, צור, אדום, בני עמון ומואב – על אכזריותם, בגידתם ופשעיהם. על כל אחד מהם נגזר חורבן באש ובחרב.נבואת פורענות על יהודה ועל ישראל. יהודה – על מאסם את תורת ה'. ישראל – על עושק דלים, הטיית משפט, גילוי עריות וחילול שם ה'. ה' מזכיר את חסדיו ביציאת מצרים ובהנהגת הנביאים והנזירים, ומזהיר מפני יום הפורענות הקרב.

הבטחת שפיכת רוח ה' על כל בשר – בנים ובנות יתנבאו, זקנים יחלמו חלומות ובחורים יראו חזיונות. אותות בשמים ובארץ לקראת יום ה' הגדול והנורא. הבטחת ישועה – כל אשר יקרא בשם ה' יימלט, ובירושלים תהיה פליטה.משפט הגויים בעמק יהושפט על אשר פיזרו את ישראל וחיללו את ארצו. קריאה לעמים להיאסף למלחמה, והכרעתם ביום ה'. תיאור קציר הגויים ובצירם בדימויי חרמש וגת. ה' שואג מציון ומגן על עמו. סיום בהבטחת שפע, קדושת ירושלים וישיבת ה' בציון לעולם.

מכת הארבה הגדולה הפוקדת את הארץ. תיאור החורבן בשדות, בגפנים ובתבואה, והשבתת השמחה והקרבנות בבית ה'. קריאה לכהנים ולעם לצום, להתאסף ולעורר זעקה אל ה' ביום הצרה.המשך תיאור “יום ה'” – צבא הארבה כעם עצום ורב ההולך ומשחית את הארץ. קריאה לשוב אל ה' בכל הלב בצום ובבכי, וקריאה לכהנים לעמוד בין האולם ולמזבח. הבטחת רחמי ה', השבת הדגן, התירוש והיצהר, סילוק הצפוני והשבת השנים אשר אכל הארבה. ישראל ידע כי ה' בקרבו ולא יבוש לעולם.