מדברים משמעות

על רקע מלחמה מתמשכת, חוסר ודאות, מהפכת ה־AI, גלי פיטורין ושינויים מואצים בשוק העבודה, העבודה כבר אינה רק מקור פרנסה או תפקיד מקצועי - אלא מרחב שבו מתנקזות שאלות עמוקות של זהות, ערך עצמי, מסוגלות ועתיד. בפרק זה של "מדברים משמעות" מתארחת יערה אלדמע, פסיכולוגית תעסוקתית מומחית, לשיחה על אחת השאלות הבוערות של התקופה: איך מוצאים כיוון, יציבות ומשמעות בעולם עבודה שמיטלטל ללא הרף. הפרק עוסק בהשפעות הרגשיות, המעשיות והקיומיות של טלטלות תעסוקתיות, בשחיקה ובתקיעות שעלולות להופיע דווקא מתוך החיפוש אחר משמעות, ובדרכים שבהן ניתן לכוונן מחדש את המצפן הפנימי, לשרטט אפשרויות לתנועה, לבניית נרטיב תעסוקתי מחודש, ולחיבור עמוק יותר בין מה שחשוב לנו בעבודה לבין מה שחשוב לנו בחיים.

בפרק זה של "מדברים משמעות" מתארחת טלי מרום, אשת חינוך ואמו של סמ״ר רועי מרום ז״ל, לוחם בסיירת חרוב, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה בגיל 21. דרך דמותו הייחודית של רועי נעמיק בשאלות של געגוע, אהבה, אובדן, והאפשרות להמשיך לשאת חיים גם אחרי שהלב נשבר. הפרק עוסק בשאלות הכבדות והאנושיות ביותר: כיצד הקשר עם אדם אהוב נמשך גם בתוך ההיעדר, מהי הנצחה משמעותית שבאמת מבטאת את מי שהיה, איך נבנית זהות חדשה לאחר אובדן, ואיך מאפשרים “לחיים להיכנס” מחדש גם בתוך אובדן והיעדר. הפרק מבקש לגעת לא רק בשכול, אלא גם בכוחה של משמעות, בזיכרון החי בתוך מעשים ובחירות, וביכולת האנושית להחזיק יחד צער, אהבה, חסר ותקווה.

יש זמנים שבהם העולם נעשה רועש, קשה ומפורק כל כך, עד שהשאלה איך בכלל פוגשים באמת - את האחר, את עצמנו, את החיים - נעשית דחופה מתמיד. בפרק הזה של "מדברים משמעות” מתארחת מיכל יששכר, עורכת דין ודוקטורנטית לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, שכותבת דוקטורט על התפיסות הפילוסופיות של ויקטור פרנקל ושל מרטין בובר. במהלך הפרק נפגוש את מרטין בובר כהוגה שמציע גם היום שפה חיה לקרבה, לנוכחות ולמשמעות. דרך מחשבתו על אני–אתה ואני–לז, ונפתח מרחב לשאלות של זיקה, בדידות, אנושיות והאפשרות להישאר פתוחים גם בעולם של מסכים, מהירות ואתגרים. זהו פרק על הכמיהה למפגש אמיתי, על היכולת “לכוון מחדש את המקלט” של התודעה, ועל ההבנה שמשמעות לא נוצרת רק ממה שאנחנו חושבים - אלא ממה שקורה לנו כשאנחנו באמת נפגשים.

בפרק הזה נבחן למה בעידן של האצה וריבוי גירויים הזמן מרגיש “שטוח” וחסר עומק, ואיך זה קשור למשבר זמן של רגעים מקוטעים בלי קצב, בלי כיוון, בלי נוכחות ולמעשה למשבר משמעות, ונציע כמה תרגולים פשוטים ליום־יום: שבכוחם להחזיר “ריח” לזמן ולחיים.

בפרק הזה נצלול לתופעה פסיכולוגית מרתקת: חשיבה נוגדת-עובדות - היכולת שלנו לדמיין איך החיים היו נראים אילו משהו קטן היה קורה אחרת. דרך סיפורים, סרטים, ומחקרים, נגלה איך ה“מה היה קורה אילו” לא חייב להוביל לחרטה - אלא לכלי עמוק של הכרת תודה, פרספקטיבה ומשמעות. נלמד כיצד לדמיין היעדר כדי לראות את הקיים, ואיך להשתמש בדמיון לא כדי לברוח מהחיים - אלא כדי להתעורר אליהם מחדש ולגלות בהם משמעות מחודשת.

מה קורה כשהמצלמה מפסיקה להיות כלי להרשים או לתעד, והופכת לכלי להתבוננות ולמציאת משמעות? בפרק הזה מתארחת רמה שפי - צלמת, פוטו־תרפיסטית ובוגרת המסלול ללוגותרפיה באוניברסיטת תל-אביב. ביחד התבוננו על הצילום כ״שפה של משמעות״: דרך עדינה לעקוף מילים, לגעת בזהות ובזיכרון, ולבחור מחדש מה אנחנו מכניסים לפריים ומה נשאר בחוץ.צללנו גם לעקרונות הפוטותרפיה ולפרקטיקות פשוטות כמו “תמונה אחת ביום” שמאמנות קשב, נוכחות ותקווה - גם בזמנים מאתגרים - על בסיס עדויות מחקריות לכך שהתבוננות מצולמת ברגעים חיוביים יכולה לתרום לרווחה ולהפחתת עומס רגשי.

בעידן שבו יותר ויותר החלטות, רעיונות ותשובות מגיעים “בלחיצת כפתור”, השאלה הקריטית היא לא רק מה אפשר לעשות - אלא עד כמה אנחנו עדיין מרגישים שאנחנו אלה שפועלים, בוחרים ומעצבים את חיינו: כי אייג’נסי הוא אחד השורשים העמוקים של משמעות, חוסן ויצירתיות.בפרק הפעם מתארח ד״ר ערן ברק־מדינה ויחד צללנו לנושא של ליצירתיות כעמדה אמיצה: לא רק “רעיון בראש”, אלא מוכנות להיכנס ל“לא ידוע עדיין” ולקחת אחריות על אתגר שאין לו פתרון מידי - במיוחד בעידן ה-AI, שיכול גם להרחיב אפשרויות ולהאיץ ניסוי-וטעייה וגם “להרדים” את תחושת האחריות שלנו, והתייחסנו לארבעת המיינדסטים לניהול עצמי עם בינה מלאכותית - האצלה, העצמה, הימנעות והשהייה - כולל סימנים מוקדמים שיעזרו לזהות לאן אנחנו מחליקים, ואיך להשתמש ב-AI באופן שמעצים אייג’נסי במקום להחליף אותו.

יש רגעים שבהם הכול “בסדר” על הנייר - ובכל זאת בפנים משהו לוחש: זה לא זה.לא בהכרח עצב, לא בהכרח דיכאון - יותר כמו ריק. תחושה שזה תפל, סתמי.וכשאין לנו שפה לריק הזה, אנחנו ממהרים להשתיק אותו: עבודה, מסכים, הישגים, עוד יעד.אבל אולי הריק הזה הוא לא אויב. אולי הוא הדרך של החיים לקרוא לנו להתעורר.בפרק הזה נתמקד בחוויה הזו של חוסר משמעות ולהבין אותה קצת יותר כשער למשמעות.

בפרק זה ניגע באחת ההתמודדויות האנושיות העמוקות ביותר: הצורך שלנו לדעת.למה חלק מאיתנו צריכים תשובה ברורה עכשיו, וחלק מסוגלים לשהות בתוך סימן שאלה?ומה הקשר בין היכולת לשאת אי־ודאות לבין המשמעות שאנחנו מוצאים בחיים? בתוך כך נתייחס לשני צרכים בסיסיים שמעצבים את דרכנו בעולם:Need for Closure - הצורך בסדר, בהירות וסופים ברוריםו־Need for Cognition - הצורך לחשוב, להעמיק ולשהות במורכבות.נראה כיצד שני הצרכים האלו משפיעים על הקשרים שלנו, ההחלטות שלנו, היצירתיות שלנו ובעיקר על היכולת שלנו למצוא משמעות, במיוחד בתקופות של עמימות, משבר ושינוי.

חוסן הוא לא שריון שמגן מפני פגיעה - אלא היכולת לנוע בתוך הפגיעה, ולהמשיך בכל זאת.ומשמעות היא זו שהופכת אותנו מעדים פסיביים - ליוצרים של בחירה.ממי ש”זה קרה לו” - למי שמחליט מה הוא יעשה עם זה.בפרק מתארחת הדס אגוזי פרקש, פסיכולוגית קלינית מומחית, מנהלת התכנית 'מובילי חוסן בארגונים ובקהילות באוניברסיטת תל אביב. סיימה דוקטורט בתחום החוסן באוניברסיטת בן גוריון, מאמנת אישית וארגונית מוסמכת. מאז השבעה באוקטובר הדס עסקה בקליטת החטופים בחזרתם מהשבי ובטיפול בחטופים שחזרו ובשורדי הנובה.בפרק צללנו לעומק הקשר בין משמעות, תקווה וחוסן: איך משמעות בונה חוסן - חוסן אישי, משפחתי, קהילתי, ואיך דווקא בתוך ההרס יכולה להתחיל בנייה חדשה.

יש רגעים שבהם העולם נראה דהוי.הכול ממשיך כרגיל: אנחנו קמים, עובדים, עונים להודעות, שותים את הקפה של הבוקר -אבל משהו בפנים... כבר לא מתעורר.אותו ניצוץ שהיה פעם, אותה שמחה קטנה שבאה בלי מאמץ - נעלמו.לא בגלל שקרה משהו דרמטי. אלא דווקא כי הכול נעשה “רגיל מדי”.הפרק מציע כמה כלים קטנים וישימים, מבוססי מחקר שמסייעים להדליק מחדש את הניצוץ ולהתחבר לחיים ולחיוניות. כי לאפשר לעצמנו להרגיש בחיים זה לא לברוח מהמציאות, אלא דווקא להתחבר אליה, אל הגוף. אל הנשימה. אל האפשרות לבחור.

בישראל יש כיום מאות אלפי בני משפחה שמטפלים באדם קרוב - הורה, בן או בת זוג, ילד או אח - שממלאים תפקיד שדורש נוכחות פיזית ונפשית, הקרבה גדולה, וגם לא מעט ויתורים. כשאנחנו חושבים על גבורה, אנחנו הרבה פעמים מדמיינים רגעים דרמטיים ומכריעים. אבל הגבורה האמיתית לעיתים קרובות מתחילה עם החלטה שקטה, בלתי נראית כמעט - החלטה להישאר. להישאר לצד אדם שאוהבים כשהעולם שלו מתפרק. להפוך מבן משפחה רגיל למישהו שלא יכול להרשות לעצמו לברוח כשהמציאות נעשית כבדה מנשוא.אבל מעבר לקושי ולעומס - יש כאן אולי גם הזדמנות לגלות רבדים חדשים של משמעות. בפרק הפעם מתארחת מוריה מנור גנים: עובדת סוציאלית המתמחה בגילאי הזקנה, מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית במכללת ספיר, מטפלת בקליניקה באנשים בגיל זקנה ובבני משפחה מטפלים, מנחה קבוצות בנושאי מטפלים עיקריים בדמנציה, סבים וסבות שכולים וכן עבודה קבוצתית רגשית עם גברים מזדקנים. בפרק שוחחנו על איך בן משפחה מטפל יכול לא רק לשרוד את התפקיד הזה, אלא למצוא בו את הביטוי הכי עמוק לזהותו ולערכיו, איך דווקא דרך המפגש עם השבירות האנושית, אפשר למצוא כוח שלא הכרנו בעצמנו, ואיך מתמודדים עם המקומות הקשים באמת - השחיקה, הכאב, ולעיתים גם הבדידות - מבלי לאבד את תחושת המשמעות.

כשאנחנו שומעים את המילה 'חרדה' — אנחנו נוטים לחשוב על בעיה: משהו שצריך להרגיע, לווסת, לפתור, לברוח ממנו. לרוב עולה לנו תחושת איום, כאב, רצון לברוח, להיאבק בה, לווסת אותה.אבל התפיסה הקיומית מציעה לנו מבט אחר: חרדה היא לא פחד ממשהו חיצוני, אלא הזמנה להתמודדות עם השאלות הכי גדולות של הקיום האנושי שלנו - הידיעה שאנחנו בני תמותה, חופשיים, אחראים לגורלנו. חרדה שנוגעת בעצם קיומנו - חושפת בפנינו אמת עמוקה: אנחנו חופשיים לבחור, אבל גם אחראים על הבחירות שלנו.בפרק ניגע בקצרה בתיאוריה, מחקר ורעיונות יישומיים למפגש עם אי-הנוחות או החרדה שמתעוררת למול שינוי, ערעור הקיים או משבר - כהזדמנות ושער לחיים אותנטיים יותר ובעלי משמעות.

מה מחזיק אותנו כשאין כבר במה להיאחז? מה מחזיר אותנו לקום, לפעול, להאמין – גם אחרי שהאדמה נשמטת מתחת לרגלינו?כשאנחנו מדברים על חוסן, התמונה המוכרת כוללת משאבים נפשיים, תמיכה חברתית, קהילה. אבל מה אם החוסן האמיתי מתחיל במקום עמוק יותר? מקום שקט, לפעמים בלתי נראה – זה שממנו אנחנו פוגשים את המשמעות של חיינו, את האמונה בטוב, את תחושת השליחות הייחודית שלנו.חוסן רוחני מתייחס לממד שמחבר אותנו למשהו גדול מעצמנו ונותן לנו עוגן פנימי שאף משבר לא יכול לנתק.בפרק הפעם מתארחת ורד עצמון משולם, מנכ״לית ומייסדת One Resilience – חוסן שלם לישראל, פסיכולוגית רפואית ויזמית בינ"ל, ראשת אגף החוסן בזק״א, מומחית בטיפול, חוסן והסברה בעידן של אנטישמיות וצמיחה ממשבר. יחד שוחחנו על האופן שבו טראומה אישית ולאומית יכולה להפוך לקריאת התעוררות. איך כאב הופך לקרקע שעליה נבנית עשייה שמקשרת בין סבל, משמעות וריפוי, ואיך כלים פשוטים ונגישים לנו מתוך מודל "עדשת הרוח", שבונה גשר בין פרקטיקות טיפוליות, רוחניות יהודית וחוסן אוניברסלי, אפשר להתחבר מחדש לעצמנו, לאחרים למה שמעבר לנו, ולמשמעות.

למה אנחנו כל הזמן מרגישים ש"שם" יהיה טוב יותר מ"כאן"? איך התרבות המערבית משכנעת אותנו לשדרג, להשיג, לרדוף - ואיך דווקא המרוץ הזה מרחיק אותנו מעצמנו?הפרק הזה מציע נקודת מבט אחרת: לא לרוץ ל"שם" - אלא להתקרב אל עצמנו דרך נוכחות, משמעות, ופעולה שמחוברת לערכים. בעזרת תובנות מלוגותרפיה, שלושת מקורות המשמעות של פרנקל, ושאלות קטנות עם פוטנציאל לשינוי גדול ננסה לעצור לרגע, להתבונן, ולשאול: מה באמת חשוב לי? ואיך אני יכול.ה לחיות את זה - כבר עכשיו?

יש רגעים שבהם האדמה נשמטת תחת רגלינו. החיים, כפי שהכרנו אותם, מתפרקים, והלב מוצף בכאב שאין לו מילים. אבל אפילו בתוך כל זה - הטבע לא חדל מלפעום. הזריחה זורחת. הרוח מלטפת. הים נושם. הפריחה שבאה אחרי החורף מזכירה לנו באיפוק ובעדינות שגם מתוך האובדן צומחת תנועה קדימה.בפרק הפעם מתארחת ד״ר לייה נאור, אמא, חוקרת ותרפיסטית בטבע שמתמקדת בטרנספורמציה חיובית באמצעות תהליכי עומק בטבע. לייה ייסדה ומנהלת את ״דרכים לדעת״ מרכז לתרפיה בטבע והכשרה בתחום, והקימה את ״מרחב מרפא״ - חוות רונית ב9.10 כמענה אינטגרטיבי לשורדי המסיבות ברעים. בפרק צללנו אל תוך הכוחות המרפאים של הטבע שמזכיר לנו שיש מחזוריות, שיש עדינות בכאב, ושגם כשהכל משתנה - יש בתוכנו ובסביבתנו גרעין חיים יציב שמזמין אותנו לשוב ולהתחבר.

בישראל של השנים האחרונות, בני הנוער שלנו מתבגרים אחרת. הם לא גדלו רק עם סלולרי ביד – אלא גם עם שקט מהדהד של בידוד חברתי בזמן הקורונה, ואז עם רעש צורם של אזעקות, חרדה וחוסר ודאות מאז 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל שבאה בעקבותיו.הם חיים בעולם מחובר יותר מאי פעם – ועדיין שואלים: האם יש לי מקום אמיתי בתוך כל זה? האם יש לי קול? האם אפשר בכלל להשפיע באמת – כשמרוב גירויים ואלגוריתמים, קשה להרגיש או לדעת בכלל מה אמיתי ומה חשוב?בפרק הפעם מתארח יניב ויצמן, מנכל ובעלים חברת הפרסום לנוער "טינק" ו"מרכז להניע נוער", מייסד ארגון הנוער הגאה ומחבר הספר "להניע נוער". שוחחנו על מה היא 'השפעה' בעיני בני נוער היום, מה הם מחשיבים כמשמעותי, ואיך רשתות חברתיות – שלפעמים משטחות, ולפעמים מעצימות – הפכו לזירת השפעה שבה הזהות האישית והחברתית נבנית בכל יום מחדש.

זקנה. מילה שנטענת לעיתים בקונוטציות של קצה, של קמילה, של פרידה.אבל אולי, כפי שמציעה גם הלוגותרפיה  – דווקא הזִקנה היא הזמן שבו מתגלה משהו חדש:לא בספירה של ימים, אלא בעומק של כל אחד מהם. בגילוי מחודש של העצמי והעולם - של החדש תחת השמש.בפרק הפעם מתארחת ד”ר סוניה פאו, עובדת סוציאלית ומרצה בתחום הזקנה ובלוגותרפיה באוניברסיטת חיפה ובמרכז האקדמי רופין, ויחד יצאנו למסע בעקבות הזקנה – לא כתקופה של דעיכה, אלא כפרק חיים שבו משמעות יכולה להתגלות בעוצמה שלא הייתה קודם.

בעולם שבו כל דקה אמורה להיות מנוצלת, מתועלת, או מתועדת, המרחב של חוסר המעש – של השעמום – הופך למאיים. אנחנו ממהרים למלא כל רגע פנוי בגירויים: מסכים, מטלות, יעדים, תכנונים. בפרק הפעם של "מדברים משמעות" מתארח ד"ר גדי און, פסיכולוג וחוקר של תופעת השעמום, חבר סגל המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, כותב ומרצה על השעמום במסגרות אקדמיות, חינוכיות, ובמקומות עבודה, במטרה לעורר חשיבה ודיון בנושא. במלה אחת, שיעמומוהוליק. יחד העמקנו בנושא של שעמום – לא כבעיה שצריך להיפטר ממנה אלא כסימן. כקריאה. כמרחב שבו משהו עמוק מבקש לצוף. ניסינו לברר למה שעמום כל כך מטריד אותנו – במיוחד בעידן של שפע דיגיטלי בלתי פוסק. האם שעמום הוא סימן שמשהו לא עובד, או אולי דווקא הזמנה ליצור, לדמיין, ולשאול שאלות גדולות. מתי הוא סתם ענן חולף – ומתי הוא סימפטום עמוק יותר של ריק קיומי. ואיך דווקא אפשר לשהות רגע בתוך השעמום ולהקשיב לו באמת.

מה יש באהבה, בזוגיות, שהופך אותן לכוח שיכול להציל אותנו גם ברגעים החשוכים ביותר? האם זוגיות יכולה להיות לא רק מענה לצרכים, אלא קרקע פורייה לגילוי עצמי, לצמיחה ולתחושת משמעות עמוקה? בפרק הפעם מתארחת נעמה מוזס – מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מטפלת CBT, בוגרת תכנית הלוגותרפיה באוניברסיטת תל אביב, מרצה, מנחת סדנאות, יועצת בתיכון, סופרת ומשוררת - ויחד יצאנו למסע אישי, זוגי ופילוסופי – אל לב השאלה: איך אפשר למצוא משמעות בתוך הזוגיות שלנו?

בעידן שבו כל החיים שלנו רצים בקצב מהיר בסטורי, הגבול בין מה שאני באמת רוצה לבין מה שאני אמורה לרצות הולך ומטשטש. כשהמסכים זורקים עלינו אינסוף גירויים, חיים, הזדמנויות – ואנחנו מנסים להישאר מחוברים, אבל מרגישים אבודים?בפרק הפעם מתארחת ד"ר טלי גזית, מרצה בכירה במחלקה למדעי המידע באוניבסיטת בר-אילן. מחקריה מתרכזים בהיבטים הפסיכולוגיים בעידן הדיגיטלי, וצללנו אל תוך המתח הזה – בין פומו (הפחד להחמיץ) לבין ג'ומו (השמחה שבבחירה להחמיץ), על הרשתות החברתיות, על חופש ועל נוכחות.

הלבוש הוא שפה. שפה ויזואלית, רגשית, סימבולית.הוא דרך לבטא עולמות פנימיים – גם כשאין מילים.לפעמים הוא מספר סיפור של תקווה. של כאב. של שינוי.ולפעמים, כמו במראה, הוא מחזיר לנו מבט ושואל: מי את, מי אתה, עכשיו?בפרק הפעם מתארחת ד"ר טלי סטולובי, עובדת סוציאלית וחוקרת את הפסיכולוגיה של הלבוש. יחד יצאנו למסע מרתק - מסע אל תוך השכבות הלא-נראות של הלבוש, בניסיון להתבונן עליו לא רק כעל אופנה, אלא ככלי להבעה, ריפוי, קשר, זהות ומשמעות.

רובנו מעדיפים שלא לחשוב על סוף החיים, אבל כשאנחנו כן נדרשים לכך—בין אם עבור עצמנו או עבור אדם אהוב—השאלות הגדולות צפות: איך מתמודדים עם הרגעים האחרונים? איך אפשר למצוא משמעות דווקא ברגעים של פרידה? האם אפשר ללוות מישהו אל מותו מתוך חמלה, תקווה ואפילו אהבה?"סוף החיים הוא תקופה שבה הזמן מקבל איכות אחרת, שבה כל רגע הופך להיות טעון במשמעות. הכאב הוא בלתי נמנע, אך הדרך שבה אנו ניגשים אליו יכולה לשנות הכול.בפרק הפעם מתארחת עוז רוטברט, מלווה רוחנית ולוגותרפיסטית מוסמכת. עובדת במחלקה האונקולוגית וביחידה לטיפול תומך בשיבא ובבית יוליאנה ומנכ"לית מכון מצפן.שוחחנו על העולם המרתק והמורכב של ליווי רוחני בסוף החיים, וכיצד משמעות יכולה להפוך למצפן גם מול הפרידה...

געגוע לפעמים תופס אותנו לא מוכנים - למול שיר מתנגן, משחק ילדות, מקום, מאכל או צירוף מקרים משמעותי שמעלה רגש נוסטלגי של כמיהה וכיסופים. לפעמים הוא לא רק כלפי מה שמחוץ לנו אלא גם כלפי מה שמעולם לא היה לנו, למשהו שלא ידענו מהו ואבד או חסר. לפעמים הוא געגוע לעצמנו, למה שהיה יכול להיות. נוסטלגיה היא הרבה יותר מזיכרון – היא חלון לעבר שבו טמונים ערכים, חוויות ומשמעות שהשפיעו על מי שאנחנו היום. בפרק הזה מתארחת ד"ר הגר חג'ג' ברגר. הגר היא אנתרופולוגית, כותבת ואמא. חברת סגל בקריה האקדמית אונו. מתמחה באנתרופולוגיה פסיכולוגית ואקזיסטנציאלית. מחקריה עוסקים בתחומים של בריאות הנפש, חיפוש משמעות, הבנייה של רגשות. יחד יצאנו למסע של התבוננות על המושג נוסטלגיה כמנוע שבכוחו להוות עוגן לערכים, ומנוע לתקווה, ואף לחוסן הקולקטיבי שלנו בעידן של אי-וודאות.

אחד המלכודים העמוקים ביותר בחיים המודרניים הוא הנטייה שלנו לדחות את החיים עד שנהיה 'מושלמים מספיק' כדי לחיות אותם.בפרק הזה מתארחת מעיין סרי: פסיכולוגית קלינית, מטפלת במרפאת בריאות נפש ציבורית בירושלים ובקליניקה פרטית במודיעין, מחברת הספר "רעבות" שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד, בנושא אכילה רגשית ודימוי גוף. יחד ניסינו להבין מה קורה כשאנחנו הופכים מטרה אחת - במקרה הזה המשקל - למסך שמסתיר את כל שאר החיים. איך זה משפיע על החלומות שלנו, על היחסים שלנו, על היכולת שלנו להיות נוכחים ברגע הזה, על האופן שבו אנחנו חיים את חיינו, ובמיוחד איך אפשר להתחיל לחיות חיים מלאי משמעות לא 'אחרי ש...', אלא דווקא עכשיו.

במודלים הכלכליים הקלאסיים, התועלות שלנו נמדדות יחד, בלי להבחין בין הנאה רגעית למשמעות עמוקה. אבל בחיים עצמם, אנחנו יודעים שזה לא אותו הדבר. יש הבדל בין לשבת מול סדרה בנטפליקס אחרי יום עבודה לבין להשקיע שעות ארוכות בפרויקט שמרגיש לנו חשוב – גם אם הוא קשה ומתיש.בעולם השפע המהיר שאנחנו חיים בו אנחנו מקדשים נוחות ללא מאמץ כדי למקסם תועלות ורווח, אבל אולי ההון הנפשי שלנו – הרווחה הנפשית שלנו – דורשת השקעה של זמן, מאמץ ותשומת לב ממש כמו בבניית עסק חדש? איך נוכל להשתמש במשאבים האלו כדי לחיות חיים עשירים יותר – לא רק בבנק, אלא גם בנפש? בפרק הפעם מתארח ד"ר אריק שרמן, ראש המחלקה לכלכלה ומנהל וחוקר כלכלת אושר במרכז האקדמי רופין, ויחד ניסינו להבין איך אפשר לאזן בין רגעים של סיפוק מיידי לבין השקעה ארוכת טווח במה שבאמת חשוב לנו.

הורות היא מסע שממלא את חיינו במשמעות – היא מלמדת אותנו על נתינה, על צמיחה משותפת ועל האפשרות לגלות את עצמנו מחדש דרך עולמם של הילדים שלנו, אבל היא גם הרבה פעמים אתגר, ורגעי תסכול, וייאוש, ואכזבה, ואפילו כאב ואשמה. הורים וילדים. ילדים והורים. מערכת יחסים שמלווה אותנו מרגע הלידה ועד הסוף, ומשפיעה עלינו יותר מכל מערכת יחסים מוכרת אחרת. ונדמה שמעולם לא היו להורים כל כך הרבה כלים לחנך את ילדיהם, אך יחד עם זאת, מעולם לא היה קל כל כך ללכת לאיבוד בתוכם.בפרק הפעם מתארחת עינב ריבק, אמא. מטפלת באמנויות במשרד החינוך, מדריכת הורים, מדריכת מטפלים, לוגותרפיסטית מוסמכת ומנחה במכון מצפן, ויחד ניסינו לבחון מה הופך הורה ל"משמעותי", ואיך עוזרים לילדים לנווט את המצפן שלהם בתוך סערת העולם הרועש שבחוץ.

אנו נוטים להחשיב יותר את היש מאשר את האין, אבל האין במובנים רבים ממשמע את ה'יש'. זה הרווח שבין המילים, בין הפעולות לבין המעשים. הלבן של הדף שממשמע את הציור שעליו. לפי מסורות פילוסופיות רבות, תחושת ריקות אינה היעדר מוחלט – אלא דווקא מרחב שבו מתגלה הפוטנציאל האינסופי. ומה אם דווקא בתוך הריקות הזו, נמצאת המשמעות? אולי הריקות הזו היא דווקא הזמנה, אולי ההזמנה הגדולה ביותר שלנו, לפגוש את עצמנו, ולברר מה חשוב באמת?בפרק זה מתארח תומר הרן, פסיכולוג רפואי מומחה, מורה ליוגה, מרצה במכון מפרשים ועובד בהוספיס תל השומר ובקליניקה פרטית. יחד צללנו לתוך החיבור המרתק בין רעיון הריקות לבין החיפוש אחר משמעות בחיים. דיברנו על האופן שבו הבנה של הריקות יכולה לפתוח בפנינו דלתות לשאלות הגדולות של הקיום וכיצד הבנת הריקות יכולה לתרום לאיכות חיינו, וגם דיברנו על דרכים פשוטות שמאפשרות לנו להתבונן על ריקות ומשמעות מנקודת מבט חדשה.

ויקטור פרנקל אמר שכשם שגלי קול במוזיקה ממלאים את האוויר, אך נשמעים רק אם יש לנו מַקלט להקשיב להם, כך גם המשמעות בחיינו – היא נוכחת, קוראת לנו, אבל דורשת מאיתנו להתכוונן, להקשיב, להיות פתוחים. וזה בדיוק מה שאימפרוביזציה ופלייבק מזמינים אותנו לעשות: להיפתח לרגע, לזרום עם מה שמגיע, ולגלות את מה שנסתר מאחורי המובן מאליו.אפשר לחשוב על החיים כמעין במה של אלתור. כל רגע הוא הזמנה – לא תמיד מתוכננת, לא תמיד צפויה – אבל ייחודית וחד-פעמית. וכדי להשתתף בהזמנה הזאת, אנחנו צריכים לשחרר את הידוע והוודאי, להסכים ללכת לאיבוד ולגלות מחדש את העולם, ואפילו את עצמנו.הפרק הזה הוא הזמנה לגלות את השיחה המתמשכת שלנו עם החיים – לא דרך מה שאנחנו כבר יודעים, אלא דרך מה שאנחנו מוכנים לגלות...

ויקטור פרנקל, אמר פעם ש"החיפוש אחר משמעות הוא המניע הראשוני של האדם." אבל איך אנחנו מוצאים את המשמעות הזו? אחת הדרכים העוצמתיות ביותר לגילוי משמעות עוברת דרך מרכיב הפשר – אותה שאיפה להבין את עצמנו ואת העולם סביבנו שמתחילה מוקדם בהתפתחות עם אותה שאלה בסיסית ויסודית כל כך שילדים שואלים בכל שפה – "למה". הנרטיב, הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו ולאחרים על עצמנו – על מי שאנחנו, למה אנחנו כאן, ומה אנחנו מקווים להשיג – הוא לא רק שיקוף של הזהות שלנו, אלא גם דרך שבה אנחנו יוצרים אותה. הוא האופן שבו אנחנו מחברים יחד את חרוזי האירועים והחוויות בחיינו לשרשרת קוהרנטית שיש בה רצף והמשכיות. בפרק 13 מתארח עו"ד אופיר צומן - מומחה פרזנטציה ושכנוע. דוקטורנט חוקר מנהיגות כריזמטית. מרצה לאתיקה. ומנטור לניהול קריירה. בפרק דיברנו על איך לספר את הסיפור האישי שלנו בצורה שתורמת לחיבור עמוק יותר למשמעות בחיינו.

במובנים רבים, העולם שבו אנחנו חיים היום, העידן הפוסט-פוסט מודרני, עידן ריבוי האמיתות וקריסות האמיתות המוחלטות, הוא עידן שהתרוקנו ממנו מהויות כמו מסתורין. קסם. פליאה. והנשגב. אבל אבל גם בתוך עולם של VUCA ו BANI של קצב מהיר, חוסר ודאות, שבריריות, תנודתיות, מורכבות, רשתות חברתיות ו AI, לכולנו יש איזושהי היכרות עם הסיפורים האלה שמשקפים אמת אנושית אוניברסלית – ומספיק אם נזכיר את אדיפוס, מסע הגיבור, אטלנטיס, המלך מידאס, המיתולוגיה היוונית ועוד ועוד.בפרק מס' 12 מתארח ד"ר צבי סער חסן, שכתב את מחקר הדוקטורט שלו בפילוסופיה יהודית על ויקטור פראנקל, ברוך שפינוזה והקשר שבין דת, מיתוסים ורציונליזם לבין משמעות בחיים ופסיכותרפיה. בוגר התוכנית ללוגותרפיה, אדם פשוט ומאמין אדוק בשוקו של בוקר ובשתי מילים: פילוסוף-משורר. בפרק התחלנו מהגדרת המיתוס ומקומו בהתפתחות האנושית בכלל ובתקופה הפוסט-מודרנית בפרט, ושאלנו - מה התפקיד של המיתוס בחיים משמעותיים?

מטרות וערכים הם נושאים מרכזיים שעולים כשאנחנו חושבים על מה מניע אותנו בחיים ואיך אנחנו מגדירים את עצמנו דרך הדברים שאנחנו שואפים אליהם והערכים שאנו מאמצים, לא רק בחוויה של העולם, ביצירה ובמה שאנחנו נותנים לו, אלא גם במצבי קצה של נסיבות מאתגרות.במובן עמוק, אפשר לראות במטרות וערכים את כוכב הצפון, המצפן או המגדלור שמנחה אותנו במסע החיים, ומדייק אותנו בשאלה איזה סוג של אנשים אנחנו שואפים להיות. בפרק זה מתארח ד"ר עופר אטד, מומחה בינלאומי לפסיכולוגיה חיובית, אינטליגנציה רגשית ואימון. יחד ניסינו לברר את הקשר בין ערכים, מוטיבציה ומטרות והיכולת להגיע לחיים משמעותיים.

"הבל הבלים, הכל הבל" אומר לנו קהלת ... מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש? דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת"כולנו חווינו מתישהו את התחושה של החזרתיות שבשגרה, שאנחנו נמצאים בלופ אינסופי של לקום בבוקר, לעמוד בפקקים, ללכת לעבודה, לחזור הביתה, לאכול ארוחת ערב, לבלות קצת עם הילדים, לשבת מול נטפליקס וחזור חלילה. מתישהו כולנו שאלנו את עצמנו "אז מה הטעם". הרבה פעמים זו בדיוק החוויה של חוסר משמעות – סתמיות, שיעמום. אבל מה אם אפשר להסתכל על החוויה הזו ממבט שונה?בפרק זה מתארח ליאור טל שדה, מגיש ההסכת היומי של בית אביחי "מקור להשראה" ומחבר הספר "מה למעלה מה למטה" שיצא בהוצאת כרמל. ליאור מרצה ומנחה קבוצות בכירים שעוסקות בחיבור עולמות הרוח לאתגרי החיים והחברה בישראל. בעברו כיהן כמנכ"ל המכון הדמוקרטי, הגיש את ההסכת "קולות של רוח" בגלי צה"ל ועמד בראש מכינת בינ"ה. יחד ניסינו להבין מה זה ההבל שמדבר עליו קהלת, מה הפתרון שלו להבל החיים, ומה אפשר ללמוד מקהלת על משמעות החיים.

בעולם השפע רווי האפשרויות, הרבה פעמים אנחנו עסוקים במה שאנחנו מאבדים כשאנחנו בוחרים מוצר מסוים, מסלול קריירה מסוים, בן או בת זוג מסוימים, דפוס פעולה מסוים?היכולת לבחור מייחדת אותנו כמין אנושי. כמעט בכל רגע נתון, אנחנו מוצפים בגירויים ובהזדמנויות לבחור ולקבל החלטות, מקטנות ועד גדולות – החל מהרגע שבו קמים בבוקר ועד הרגע שבו קורסים למיטה בסוף היום.אבל למעשה, כשאנחנו מודעים לרווח הקטן, והכמעט בלתי מורגש, שבין הגירוי לתגובה שלנו אנחנו מגלים שאותו רגע הוא רגע טהור של בחירה שיכול להשפיע על איך היום שלנו הולך להיראות, איך נגיב לסביבה שלנו ואפילו למצבים מאתגרים שאין ביכולתנו לשנות.בפרק זה מתארח ד"ר ניר פלג, שנע נכבד מחייו בין האקדמיה  שם הצליח בעמל רב לקבל דוקטורט בביולוגיה לחינוך שם פיתח חומרי לימוד ועסק בהוראת מדעים למורים. הוא עוסק זה מספר שנים  ברכישת ידע ובחקר עצמאי, בלימוד וכתיבה בתחביבו העיקרי: ניסיון לפיצוח תבניות להתמודדות מוצלחת עם קשיים.בפרק התייחסנו לשאלות איך אפשר להגדיר בחירה, האם יש לנו בכלל בחירה, ומדוע זה חשוב, כיצד קשורה הגדלת יכולת הבחירה למציאת משמעות בחיים ומה אפשר לעשות החל מהיום בתוך היום יום שלנו להגדיל את מרחב הבחירה שלנו.

ויקטור פרנקל הציע שעצם ההכרה בסופיות חיינו יכולה להוות חוויית יקיצה חשובה בחיים. לדבריו, המפגש עם המוות והסופיות אינו נוטל מהחיים את משמעותם, אלא דווקא מעניק להם אותה.המוות שהופך אותנו ערים יותר למעברי החיים, מנכיח את ההזדמנויות הייחודיות והחד־פעמיות של מצבנו, ומאלץ אותנו להיות אחראים לממשן בהווה. את המוות אנו פוגשים גם בכל המצבים המעבריים בחיינו, שתמיד כרוכים באובדן — סיומו של משהו שהיה והתחלה של מה שאמור להיות. וכמובן, עם פרידה מאדם אהוב, פרישה מעבודה ואובדן בריאות. על פי הלוגותרפיה, גם האובדן, כמו המוות, ממריץ לחיות באופן מלא יותר, ומעניק הזדמנות להגברת תחושת המשמעות בחיים.בפרק זה מתארחת עדי ליליאור פסיכותרפיסטית גוף- נפש  ולוגותרפיסטית, מנחת קבוצות, מייסדת שותפה של קבוצות " סיפור דרך"- קבוצות תמיכה טיפוליות לאלמנים ואלמנות. מטפלת מאז ה-7.10.23 במסגרת ארגון "חוסן" במשפחות מקיבוצי העוטף שחוו אבדנים וטראומות, שותפה בסגל "מכון דרכים" בבנימינה- מכון המטפל בגישה מערכתית דינאמית, בעלת קליניקה בבנימינה,  בפרק התייחסנו לנושא האובדן והיבטיו המגוונים, כיצד הוא מתחבר לנושא המשמעות בכלל ולוגותרפיה בפרט, לצד קווים מנחים לסיוע לא.נשים שחוו אבדן או מכירים מישהו שחווה אבדן.

אדם ממוצע יבלה מעל 90,000 שעות בעבודה. השאלה איך נחווה אותן – האם בהישרדות, בהמתנה מורטת עצבים לסוף השבוע, לקידום הבא, לחופשה הבאה, לפנסיה... או שהיא מקור לתרומה, להשפעה, לביטוי של הערכים שלנו? בשני העשורים האחרונים נושא המשמעות בעולם העבודה תופס יותר ויותר מקום מרכזי במחקר האקדמי, בשיח הציבורי ובחוויית הפרט והארגון. החשיבות הגוברת לנושא מודגשת בשל השינויים והשיבושים המאפיינים את העידן הנוכחי בכלל ועולם העבודה בפרט, ביניהם קצב שינויים מהיר, ריבוי אפשרויות, חוסר וודאות, התפתחויות טכנולוגיות ושינויים חברתיים גלובליים שמעצימים את הצורך בתחושת ערך, תכלית ומשמעות. בפרק זה מתארחת ד"ר תמר איצקסון, מרצה בכירה וחברת סגל בתכנית לייעוץ ופתוח ארגוני במרכז האקדמי פרס, עמיתת הוראה במחלקות לחינוך ולניהול באוניברסיטת בן גוריון. יועצת ארגונית ומנחת קבוצות.יחד ניסינו להבין מה זה בכלל משמעות בעבודה, למה היא חשובה, מהם ה"צדדים האפלים" שלה, ואיך אפשר לטפח אותה, ברמה האישית והארגונית.מוזמנים להצטרף אלינו למסע המשמעות, וכמובן נשמח שתשתפו עם אחרים כדי שגם הם יוכלו להרוויח מהתובנות...מוכנים? לחצו Play 

פוטנציאל המשמעות קיים בכל רגע ורגע בחיינו, אך המודעות שלנו אליה מתעוררת רק אם קיימת בנו מכווּנות כלפיה. מכוונות שכזו דורשת מידה רבה של נוכחות. כשאנחנו קשובים ופתוחים לעולם סביבנו אנחנו מתחילים להבחין ברגעים, מצבים וחוויות שבהן טמון הפוטנציאל למשמעות. בפרק הפעם התארח ד"ר ריקרדו טרש, חבר סגל בבית הספר לחינוך ובית הספר למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב, ויו"ר המרכז לחינוך קשוב ואכפתי. ד"ר טרש משלב בין הוראת קשיבות ומחקר אודות השפעותיה. תחומי המחקר שלו כוללים בן השאר השפעות קוגניטיביות, רגשיות ופיזיולוגיות של אימון בקשיבות ולמידה חברתית רגשית בקרב מורים ותלמידים.בפרק העמקנו בשאלת החיבורים בין מיינדפולנס (קשיבות) לבין משמעות מתוך הבנה שמשמעות אינה יכולה להינתן או לעבור בתורשה על ידי ההורים או החברה, עליה להתגלות מתוך חיפוש, ביטוי הייחודיות שלנו ומתוך הערכים והבחירות. תהליך זה דורש התכווננות פעילה ומודעות עצמית. הפניית תשומת לב והתבוננות צלולה על עצמנו ועל העולם מאפשרות לנו לכייל ולדייק את המצפן הפנימי שלנו, לזיהוי מה שמניע אותנו ולחידוד הקשב לקריאת המשמעות בחיי היומיום שלנו. 

באופן פרדוקסלי, העולם כיום מחובר יותר מתמיד בזכות הטכנולוגיה והסלולרי, אבל הוא גם מפורק ומנוכר יותר מאי-פעם. מעבר לאתגרים שעידן הסלולר הביא איתו, כמו הקושי להיות נוכחים בכאן ועכשיו, הקושי לחוות שעמום והזמינות הבלתי פוסקת, התרבות הדיגיטלית מחזקת את הצורך שלנו באישורים חיצוניים. במובן הזה הסלולרי יכול לשמש כמקור לבריחה מהיכולת לחוות את החיים כפי שהם, ומאפשר סיפוק מיידי שמותיר אותנו בתחושת ריקנות לאורך זמן. מה כל זה אומר בנוגע לבני נוער וצעירים היום שמחוברים למסכים כבר מגיל צעיר? איך זה משפיע על תהליכים טבעיים של חיפוש משמעות וזהות בחייהם?בפרק הפעם התארחה דנה אבירם, עו"סית, בעלת חברת "צעירים ברשת", בוגרת תוכנית הלוגותרפיה באוניברסיטת ת"א, סופרת ילדים ונוער שמתמחה ברשתות חברתיות. בפרק התייחסנו למקומן של הרשתות החברתיות בחיי צעירים היום, שמצד אחד העניקו לנו הזדמנות לתחושת שייכות, ובמה לביטוי הייחודיות שלנו בעולם, אך מצד שני גם סכנה שבצורך להיות מחוברים כל הזמן, לתעד ולעמוד בלחצי ההשוואה החברתית וה-FOMO. מה כל זה אומר ומה אפשר לעשות?

כבר נאמר שהחירות נמצאת במרחב שבין הגירוי לתגובה, אז מדוע רוב האנשים לא חשים חירות במצב זה? בפרק הפעם התארח ד"ר יונתן דוידוב, עו״ס,  מתמחה בטיפול במתח וחרדות, מרצה באוניברסיטת חיפה, ועוסק במחקר בתחום הפסיכולוגיה הקיומית. מחבר שותף של הספר "אותנטיות קיומית בתיאוריה ובמעשה" עם ד"ר פנינית רוסו-נצר.בפרק דיברנו על הדאגות הקיומית המתקיימות במרחב שבין הגירוי לתגובה ומנהלות את התגובה האוטומטית שלנו, ועל האפשרות לווסת את הדאגות כדי לזכות בחירות מצבית לבחור את התגובה הרצויה לנו. ככל שנחווה חוויה של בחירה בתגובה שלנו - כך תגבר תחושת המשמעות בחיינו.למרות שאנחנו מחוברים יותר מתמיד בזכות הטכנולוגיה ונהנים מרווחה כלכלית, רמות גוברות של מתח, חרדה ובדידות מאפיינות יותר ויותר את חיינו היום. בעוד שמתח וחרדה לרוב נתפסות כשליליות וככאלה שיש להימנע מהן או לפתור אותן, אולי אפשר לחשוב עליהן כעל הזדמנות לפגוש את מי שאנחנו באמת ולשחרר כוחות אותנטיים של יצירה? מה אם החרדה היא רק הצעד הראשון לפגוש את עצמנו באופן אינטימי ולגלות אנרגיות של חיוניות ועוצמה אישיים הנמצאים בתוכנו? 

התסכול הקיומי נמצא בלב ההוויה האנושית, ונובע מעצם היותו של האדם יצור תבוני המודע למוות ולסופיות שלו, ולפיכך שואל לגבי משמעות חייו. השאיפה למשמעות לצד העדר המענה הברור לשאיפה זו, מובילה את האדם להיחשף לתסכול הקיומי הנמצא שם כל הזמן, כאשר היכולת לשאת אותו ולהימנע מהשפעותיו ההרסניות כרוכה במציאת דרך ומשמעות לחיינו.בפרק זה מתארח דוד מעוז ישראל, פסיכולוג, מטפל במצבי טראומה, חולי ואובדן, וכן משברים קיומיים וחיפוש רוחני אחר תחושת משמעות. דוד מרצה בתוכנית ללוגותרפיה באוניברסיטת תל אביב, מנהל היחידה הקלינית במכון מצפן, ומחבר שותף של הספר "משמעות מחפשת אדם" עם ד"ר פנינית רוסו-נצר.בפרק התייחסנו למקורו של התסכול הקיומי ומקומו בגישת הלוגותרפיה, כיצד הוא מעצב את תפיסותינו והתנהגויותינו ומה ניתן לעשות כדי לנווט את חיינו ולמצוא משמעות.

"בני אדם הם לא יצורים של דחפים, אל של רעיונות ותפיסות". מהו ה"ווייז" שמכוון אותנו בחיים?בפרק זה מתארח ד"ר שמעון אזולאי, פילוסוף, איש חינוך ומרצה בקרייה האקדמית אונו.יחד ניסינו להבין למה בכלל משמעות חשובה לחיים כרעיון מעצב לחיים ושפה שמכוונת אותנו, ובמה היא שונה משפות אחרות כמו אושר. מה זה אומר על סבל, על הורות וחינוך, ומה אפשר לעשות כדי לעצב את חיינו בהתאם לשפת המשמעות.

שאלת המשמעות היא עתיקת יומין, אוניברסלית וייחודית לאדם. משחר האנושות ולאורך ההיסטוריה בני אדם חיפשו אחר פשר, משמעות ותכלית לקיומם - חיפוש משמעות מצוי בליבת הקיום האנושי, וחוצה דורות ותרבויות. מחקרים רבים מצביעים על תפקידה המרכזי של משמעות בחיים ברווחה נפשית ופיזית, כמו גם כמרכיב מפתח בהתמודדות עם מצבי משבר וסיכון. אולם, בעידן הפוסט- מודרני, הגלובלי והדיגיטלי של ימינו, בולטים אספקטים של חוסר יציבות, ניכור ואובדן משמעות. הלוגותרפיה (תרפיה באמצעות משמעות) הינה גישה טיפולית שנוסדה ע"י הנוירולוג והפסיכיאטר, פרופ' ויקטור פראנקל, מחבר רב-המכר העולמי "האדם מחפש משמעות". הגישה ממוקדת בטיפוח הגרעין הבריא באדם וביכולתו למצוא משמעות בכל מצב, לצמוח אל מול נסיבות החיים, על האתגרים וההזדמנויות שהם מזמנים, תוך מכוונות אל העתיד. בכל אלה ניגע על קצה המזלג בפרק זה שינסה "לעשות סדר" במושגים ובעקרונות – מהי משמעות בכלל? למה היא חשובה? 

איך אנחנו לא רק מתקיימים ושורדים, מתפקדים ומתנהלים, אלא חיים את החיים במלואם, חיים באמת? איך לא מבזבזים את המתנה המופלאה הזו, איך לא רק עוברים מפסגה אחת לשנייה אלא נושמים לריאות את מה שבדרך? איך לא מסתפקים ב"כמעט" ולמה לעיתים קרובות כל כך גם כשיש "הכל" עדיין יש תחושה שמשהו חסר?  איך לא להיות עסוקים רק ב"איך" אלא גם ב"מה" וב"לשם מה"?בפרק קצר זה נציג את פודקסט "מדברים משמעות" - הפודקסט הראשון שמתמקד לעומק ולרוחב בשאלות של משמעות בחיים מזוויות שונות, שיאפשרו לנו להכיר את עצמנו ואת המסלולים ומפות הניווט המגוונות שיוצרות חיים משמעותיים לנו בהם מכיוונים נוספים וחדשים.