דנה רגב/#86/על הקשר בין רגשות לזיכרונות ילדות

“הילד אינו זוכר את ילדותו ,הוא חי אותה.״ אלפרד אדלר יש רגעים מהילדות שנדמה שנשכחו מזמן. תמונה חולפת, ריח מוכר, משפט שנאמר לפני עשרות שנים. אבל לעיתים דווקא הזיכרונות המוקדמים ביותר אינם נשארים איתנו בגלל מה שקרה בהם, אלא בגלל הרגש שהם נושאים בתוכם.זיכרונות ילדות הם הרבה יותר מאוסף של אירועים מן העבר. הם הדרך שבה הנפש שלנו מספרת לעצמה את סיפור החיים. דרך הזיכרונות האלה אנחנו לומדים איך ראינו את העולם, מה חשבנו על עצמנו, למה השתוקקנו, וממה פחדנו. גם כשאנחנו לא מודעים לכך, הם ממשיכים להדהד בתוכנו ולעצב את מערכות היחסים שלנו, את הבחירות שלנו ואת האופן שבו אנחנו חווים את עצמנו.בפרק הזה אני מארחת את דנה רגב, מאמנת ומרצה בגישה האדלריאנית ומנחת הפודקאסט ״מעלה בטוב ״ ,לשיחה על הקשר העמוק שבין זיכרונות ילדות לרגשות. נבחן כיצד הזיכרונות המוקדמים שלנו הופכים למעין מפה פנימית שמלווה אותנו לאורך החיים, ואיך אפשר להתבונן בהם לא רק כעל סיפור מן העבר ,אלא כעל מפתח להבנה עמוקה יותר של ההווה.בפרק הזה לראשונה, אני מתמסרת ומאפשרת לדנה לנתח זיכרון ילדות שלי למרות החשיפה, האנטימיות והרגש שעלה, החשיבות של הבנת זיכרונות ילדות כמלמדת על עולם רגשות היא כה גדולה ושמעותית שלא יכולתי שלא לאפשר לכם להאזין לזה .תודה דנה , על הדיוק העדינות החכמה שאת מבינה