מערכת הלמידה המטכ"לית - בין שמרנות להשתנות, תפיסת ההפעלה כמקרה מבחן - #ביןהדרכים 40 - האלוף (במיל') יואב הר-אבן

לקראת סוף שנת 2013 אישר הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף בני גנץ, את מסמך האב התפיסתי הראשי – 'אסטרטגיית צה"ל – תפיסת ההפעלה'. התפיסה, שמגלמת תהליך ממושך, חותרת לשקף באופן תמציתי את המציאות האסטרטגית שבה פועל צה"ל, ולנסח את העקרונות העיקריים להפעלת כוח צה"ל ולבניינו בעידן הנוכחי. בדיונים השונים סביב גיבוש ואישור התפיסה, לרבות פורום מטכ"ל, עלו שוב ושוב שאלות יסוד לגבי עצם הצורך בתפיסת יסוד מסוג זה, למי נועדה והאם אפשר בלעדיה. שאלות מסוג אלו חוזרות מדי כמה שנים, בעיקר משחוזר צה"ל לעסוק בכתיבה וניסוח של תפיסת הפעלה ואסטרטגיית פעולה (ממש כמו לאחרונה, בתחילת הקדנציה של הרמטכ"ל כוכבי). מטרת מאמר זה לנסות ולעמוד על מקומה של תפיסת ההפעלה בצה"ל, בהנחה שדיון בפיתוח התפיסה ובאופן כתיבתה יוכל לספק לנו הבנות בדבר מערכת הלמידה הצה"לית. הכותב מבקש שלא לדון במסמך האסטרטגייה גופא, כי אם בשאלה האם מנגנון גיבוש תפיסות היסוד ברמה האסטרטגית והמערכתית הוא מערכת למידה מועילה (אפקטיבית) דייה. מערכת למידה מועילה נדרשת להיות כזו שמאפשרת לצה"ל להתמודד עם המתח הבסיסי הטמון בפעילותו של כל ארגון צבאי – בין הצורך המתמיד להתעדכן ולהשתנות מחד, והצורך הארגוני ביציבות ובשפה ארגונית משותפת כחלק מהמחויבות הבסיסית של צה"ל למשימותיו המיידיות מאידך. כותב המאמר כיהן כראש אגף המבצעים בעת כתיבת המאמר. המאמר פורסם ב"בין הקטבים" גיליון שינוי והשתנות (מס' 2), יולי 2014 לקריאת המאמר קריין: ישורון תורג'מן