פרק 28 - מיינדפולנס. הבאז וורד של המאה ה- 21

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form איך הגעתי לזה בכלל? שנים חייתי ליד הידיעה שיש דבר כזה, מדיטציה. אבל מה לי ולזה? ומה זה יעזור ל לעצור ולנשום כשאפשר לעשות ולהספיק? ואז, במקרה (או שלא) הגעתי לסדנת נשימות. שלושה ימים. של מדיטציות שונות, נשימות ועצירה. ובאופן הכי מפתיע קרו שם כמה דברים: 1. כל החיים שלי עברו לנגד עיניי. לא ברמת האירועים אלא ברמת הדפוסים, הסאב טקסט, החוט ששזור בין כל אירועי חיי, המלכודות שאני מפילה את עצמי לתוכן פעם אחר פעם אחר פעם. וגיליתי גם את העוצמות שלי, את ההתמדה, את ההתמסרות, את הפתיחות ללמידה, את הגבולות שלי, את החשיבה בעצמאית שלי. בקיצור, הכרתי אותי במקום רק את ה- CV שלי. 2.הגעתי לשקט שלא ידעתי מעולם. כאילו מצאתי את כפתור ה mute לשכל התזזיתי והקשקשני שלי. וחזרתי בסלאו מושיין לתוך חיי חזרה, נדהמת מהשקט שעוטף אותי, מהרכות החדשה. זה עבר לי, וחזרתי לשאון היומיום, אבל תחת הידיעה שיש כפתור mute ושאני יודעת איך ללחוץ עליו. 3.התבהרתי, התפקסתי, הבנתי לראשונה מה אני רוצה. זה התחיל ממה אני לא רוצה יותר, ועל מה אני מוכנה לוותר. זה התחיל מנכונות לצאת להרפתקה, ללכת לאיבוד, לשוטט בלי מטרה, לחפש. אותי שם בפנים. ולמצוא. כל פעם עוד פיסת "אני". 4. אימצתי לחיי פעולות חדשות שלפני כן לא הכרתי ושפטתי מראש. אני נושמת, אני עושה מדיטציות, אני עוצרת כשאני מרגישה שמשהו בתוכי מותש, מרוקן, לחוץ. אני עוצרת ונושמת ומתמלאת. זה לא לקח ממני דבר. לא הייתי צריכה לוותר על עשייה או על תוצרים, רק לשפר אותם, להפוך אותם ליותר מהנים ומדויקים. ואלה רק מילים. כי חוויה קשה להעביר במילים, צריך לחוות אותה. היא knowing פנימי ולא knowledge חיצוני. בעולם המתמהר שלנו, אנחנו נדרשים לכלים להאטה. שימי לוי חייתה ארבע שנים במנזר בתאילנד וחזרה לכאן להעביר את מה שלמדה הלאה. היום היא מורה בכירה בעמותת תובנה לדהרמה ומדיטציה ומכשירה מדריכי מיינדפולנס לילדים. ניסינו לדבר במילים על מה שמצוי דווקא ברווח שביניהם. "בתשומת לב ללא נעים יש כבר את הרווחה" אמרה שימי. מיהם "חמשת האורחים" (מושג שטבעה שימי) שמבקרים תדירות בראש שלנו? איך מנחים ילדים לפתח סקרנו לעצירה, לתשומת לב לנשימה?