וזאת הברכה: כשסיום הוא בעצם התחלה

בפרשת וזאת הברכה, משה ניצב על הר נבו ומברך את העם רגע לפני לכתו – לא מתוך כעס, אלא מתוך אהבה, אמונה ותקווה. במילותיו האחרונות הוא מזכיר לנו: התורה איננה רק ירושה – היא מורשה. אחריות חיה להמשיך את השליחות. הברכה בלשון יחיד – למרות שבכל שבט יש שוני – מלמדת על אחדות מתוך שונות. על עם אחד, בעל דרכים רבות ולב אחד. וכשאנחנו צועדים אל תוך שמחת תורה, זוהי לא רק סיומת – אלא התחלה חדשה: חזק חזק ונתחזק – ונפתח שוב מ"בראשית", כי המסע עוד לא הושלם. משה כתב את חלקו. עכשיו – הפרק הבא הוא שלנו. חזק חזק ונתחזק!!!  שיהיה חג שמח ושתהא זו שנה של אור, אהבה, עשייה ותקווה