שיעורים באיסור והיתר | הרב גבריאל סרף (ישיבת כרם ביבנה)

── ראשי פרקים ──(1:09:48) תערובת – הבנהבינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:1. מקור וקנס — מקור הדין במשנה במסכת תרומות, הקובעת שאדם המבטל איסור במזיד (כגון סאה תרומה שנפלה לחולין) נאסר עליו ליהנות מהביטול כקנס מחכמים.2. דאורייתא או דרבנן — קיימת מחלוקת יסודית: רש"י, הראב"ד והרמב"ם סוברים שביטול לכתחילה הוא איסור דאורייתא, בעוד הרשב"א והתוספות סוברים שהוא מדרבנן.3. חידוש זרוע בשלה — ה"חידוש" בזרוע בשלה מוסבר בשתי דרכים: או שהתורה התירה שם באופן חריג ביטול לכתחילה (לשיטת הראב"ד), או שהחידוש הוא שיש מצווה לבשלם יחד (לשיטת התוספות).4. יבש מול לח — הנודע ביהודה מחדש שגם לשיטות שביטול לכתחילה הוא דרבנן, ייתכן שבתערובת "יבש ביבש" (בה האיסור קיים בעין ורק אינו ניכר) כולם יודו שהאיסור הוא דאורייתא.5. איסורי הנאה — הישועות יעקב מחלק בין איסורי אכילה לאיסורי הנאה; לשיטתו, ביטול לכתחילה של איסור הנאה הוא דאורייתא לכל הדעות, כי עצם הביטול נחשב כהנאה מהאיסור.6. מציאות התערובת — קיימת חקירה בשערי יושר ובחוות דעת האם דין תערובת מחייב עירוב פיזי בתוך כלי אחד, או שדי בכך שנוצר "ספק" בזהות החתיכות (אפילו אם הן בחדרים שונים).

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב: 1. *טעם חמץ בפסח* — חומרת חמץ האוסר במשהו נובעת לפי *רש"י* מאיסור כרת ומהעובדה שאין הציבור בדיל ממנו כל השנה, ואילו לשיטת *הרמב"ם* הטעם הוא *דבר שיש לו מתירין*, שכן החמץ מותר לאחר הפסח. 2. *חידוש הרמב"ם בתערובת* — אף ש*דבר שיש לו מתירין* אינו בטל רק במין במינו, בחמץ החמירו חז"ל לאסור במשהו גם במין בשאינו מינו, וסמכו זאת על הפסוק "כל מחמצת לא תאכלו" המרבה תערובת חמץ. 3. *מחלוקת טעם כעיקר* — נחלקו התנאים והאמוראים האם *טעם כעיקר* דאורייתא או דרבנן. *רש"י* וה*רמב"ן* סוברים שזהו איסור דרבנן בחולין, בעוד ש*רבנו תם* פוסק שהוא דאורייתא הנלמד מנזיר ומגעולי עובדי כוכבים. 4. *גדרי הממשות ברמב"ם* — לדעת *הרמב"ם*, חלב שנימוח בתוך תבשיל נחשב לממשות אם יש ריכוז של *כזית בכדי אכילת פרס*, ואז לוקים עליו מהתורה. אם הריכוז נמוך משיעור זה, האיסור הופך לדרבנן והוי טעמו ולא ממשו. 5. *מהות איסור הטעם* — קיימת חקירה האם *טעם כעיקר* הוא דין בהלכות ביטול (הטעם מנכיח את האיסור ומונע את ביטולו) או שזהו איסור חדש שהתורה חידשה על הטעם עצמו, כפי שהוכיח *רב חיים* מלימוד הקל וחומר בנזיר. 6. *ענישת תערובת חמץ* — *הרמב"ם* מחדש שעל אכילת תערובת חמץ לוקים אך אין בה כרת, בניגוד לחמץ בעין. ה*כסף משנה* מבאר שלמדנו זאת מ"כל מחמצת" הממעט את התערובת מעונש כרת. 7. *תרי משהו בחמץ* — נחלקו האחרונים האם תערובת חמץ שנפלה לתערובת אחרת אוסרת שוב במשהו (*תרי משהו*). ה*ט"ז* מחמיר בזה כיוון שהחמץ המקורי לא בטל מעולם, ואילו ה*לבוש* מיקל. ---