פוסט טראומה מסע ריפוי עצמי

חווית הבגידה הינה מרכיב משמעותי ומשפיע בהתהוות פוסט טראומה ובהשלכות ארוכות השנים על חייהם של הסובלים ממנה. בחלק הקודם הרחבנו על בגידת הגוף ובחלק זה נתמקד באספקטים החברתיים של חווית הבגידה. נתייחס לבגידה בתוך המשפחה לבגידה הקהילה והמדינה ואף לחוויית הבגידה של המין האנושי כולו. אך כהרגלנו בפודקאסט זה לא נתאר רק את הסימפטומים אלא נדבר גם מסלול אפשרי .לפתרון וריפוי

סיפור מתוך הקרביים של נפגע פוסט טראומה בעקבות מלחמת לבנון השנייה 2006.שנים אחרי הוציא עמרי גינזבורג את הספר 'ההוא שם בחוץ' המתאר: מסע להכרה דרך חתחתים של התמודדותחיפוש אחרי פשר ואולי גם קצת שקט וריפוי הדרך שעשה ועושה עמרי היא מאוד מיוחדת וחלקים ממנה השיקו לגישת היסוד החי (ללא דעת) שמוצגת בפודקאסט הזה.  לאתר הספר: https://www.omrigi.com/

לב ליבה של פוסט הטראומה הוא חווית הבגידה. בגידה היא חֹוויה אנושית בסיסית ומאיימת שמשמשת חומר ליצירות אמנות רבות : סרטים ספרות וציור. אך הבגידה שמקורה בטראומה ייחודה בכך שהיא מערערת את אמות הסיפים מן המסד עד הטפחות, והמתמודד עם פוסט טראומה מתקשה להתאושש ממנה וככל שהוא מתקשה כך היא מעמיקה את אחיזתה בחייו.בפרק הזה נקדיש תשומת לב לבגידה המשותפת לכל סוגי האירועים הטראומטיים. אני מניח שרבים יוכלו להזדהות עם חווית האלם והשיתוק המשתלטת עלינו במצבי הלם וטראומה אליה התייחסנו בפרקים קודמים. אך בפרק הזה נמקד את תשומת הלב בשני דברים נוספים האחד חווית חוסר האונים והשני בגידת הגוף.

שואלים אותי, איתי אלטשולר, לא פעם, לדעתי על פוסט טראומה ותרופות פסיכיאטריות או על שימוש בקנביס רפואי או לחלופין על תהליך ריפוי בעזרת סמי הזיה ( שזה די אופנתי לאחרונה). התשובה שלי לצערם של השואלים אינה קצרה ואינה כל כך חד משמעית ולא חד ממדית. ואולי היא דווקא כן חדה, והיא עונה על מה שלא נשאלתי, היא עונה בשפת הריבונות ובתשובה זו אני רוצה לשתף אתכם עכשיו.music: Turku, Nomads of the Silk Road - LesgiCharlie Lewis - For Us

פרק זה אני, איתי אלטשולר, מקדיש לאחיות ולאחים של..שכמו הילדים של...נמצאים, לא פעם, בצל האח, האחות או ההורה הפוסט טראומטי. פרק זה אני מקדיש לאחיות ולאחים שבעל כורחם הפכו לילדים הוריים,שהחליפו תפקיד  מוקדם מידי.יש לי הכבוד לארח את אחותי ורד אזרחי אלטשולרובעזרתה לצלול לסיפורם של האחיות והאחים של שורדי פוסט טראומה

פוסט טראומה ומפגש עם המוות הולכים יד ביד אם נועדו וגם אם לא. האורח בפרק הנוכחי מציע וממליץ להתכונן למפגש זה, למפגש הבלתי נמנע עם המוות. זאת מתוך הכרות אישית ומטלטלת.דוד רנוב, האורח שלנו, הוא ארכיטקט בהכשרתו, אדריכל של מקומות, ומהחלוצים של הבניה האקולוגית או בניה בת קיימא בישראל. והוא כאן בפודקאסט כי הוא בעל ניסיון עשיר כהלום קרב מתמודד. הלום קרב ממלחמת לבנון הראשונה, שעשה דרך ארוכה מאז. בימים אילו ( קיץ 22) מגיש לנו דוד ספר חדש ומרתק עץ הקץ  יצירה עתירת ניסיון ודמיון ספר המפגיש:מקום ותהליךחיים ומוותפוסט טראומה וניסיון לריפוי, ריפו עצמי.בפרק נדבר על מקומות : מקום בטוח ומרחב מאיים, מוות כמקום שהולכים אליו, החלמה וריפוי כמקום להגיע אליו, על בוסתנים ובריכות ובעיקר על עצים. אך בראש ראשונה נדבר על עץ הקץ שהוא גם ספר, גם מקום וגם תהליך.אדות:דוד רנובעץ הקץ בגרסה דיגיטלית באתר עברית

מדוע חשוב לעשות כל מאמץ להחלים, ואפילו רק חלקית, מפוסט טראומה מהזווית המשפחתית?לְמה יש יותר משקל בעיצוב שלנו בעקבות טראומה לסביבה או לתורשה?לְמה יש יותר משקל כדור שני להורים טראומטיים לסביבה או לתורשה?מה זו הורשה אפיגנטית ומה הקשר שלה לפוסט טראומה?מה יכולים להרוויח ילדים של שורדי טראומה ובמיוחד ילדים של אלה שהשתקמו מפוסט טראומה?

הראיונות בפרקים הקודמים עם חדוה טרגר (למרות הכול אני חי וקיים א' וב') ועם ישראל שפייזר (לעלות מפחד) החזירו אותי, איתי אלטשולר, ברמה האישית לחוויה של היות בן הדור השני לניצולי השואה. הם עוררו רגשות חזקים: קשים ומעצימים בו זמנית. החוויה זו הולידה את הפרק הנוכחי.פרק שבו אשתף את המאזינות ומאזיניםבלפיד שהעבירו לנו הורי, חבריהם ובני דורם שהגיעו מאירופה לאחר מלחמת העולם השנייה, לאחר השואה.איך על בשרי למדתי להבחין בין פחד, חרדה ואימה, והתוודעתי לראשונה לסל הפחדים שלי שמשרת אותי נאמנה עד היום.איך ומתי בחרתי בחיים; ולמה הבחירה הזו חיברה אותי לישראליות מסוג אחד והרחיקה אותי מישראליות מסוג שני.

בפרק השני חדוה טרגר מפגישה אותי, איתי אלטשולר, שוב עם הפחד שעובר מדור לדור ומספרת לי על הדרך שהיא מצאה כדי להביסו. היא משתפת באומץ במתח שבין ישראליות שלה לבין הניסיון להיות גאה בשורשים שמהם ינקה ויונקת. בסןף הפרק יש לה גם מה להציע לנו, בני הדור השני, הסכיתו ושמעו.על השיר 'לחש מתנגן'מספרת חדוה:"אוד עשן משואה נותרתי, גל-עד דומם למשפחתי זו תחושתי כבת לניצולי שואה מרומניה שגילתה פרטים רבים מחיי אומללותם של הורי ומשפחתם בתקופת המלחמה הנוראה מכל ...רק בסוף ימי חייהם התגלו לי פרטים על הורי, ניצולי שואה.... . 'שירים מארץ החיים' הפכו כשליחות של בת לממש צוואה שהותירה לה האם - להמשיך ולספר לדורות הבאים עד כמה סבלו היהודים ברומניה ומה חשיבותה של מדינה ליהודים."מילים: ד"ר חדוה טרגר וברכה אלמוג ז"ל, שאף היא בת לניצולי שואה מפולין.לחן: חדוה טרגר.עיבוד מוזיקלי: דניאל טל.שירה: חדוה טרגר (קצ'ולארו)

השואה לא פעם קשורה בשתיקה ובהשתקה. בסודות מן העבר המעצבים את ההווה. לשמוע את בנות ובני הדור השני לניצולי השואה זה להקשיב לצמיחת השורשים המתחברים, מחדש פעם אחר פעם במילה, במגע ובמוסיקה. כבן לניצולי שואה כל שיחה כזו פורמת אותי, איתי אלטשולר, ותופרת מחדש. בכל שיחה כזו אני מבין את עצמי יותר ומרגיש בודד פחות. וכך גם קורה לחדוה טרגר האורחת שלי הפעם. חדוה מדברת השתיקה וההשתקה. ועל הצורך לספר לדורות הבאים. נפלא להקשיב לה, היא מספרת בהתרגשות ובכנות. יחד איתה אני נשאב אל העבר שלה ושל יהדות רומניה כולה.על השיר 'למרות הכול אני חי וקיים'למרות הכל" אני חי וקיים, שיר שנכתב והולחן ע"י ד"ר חדוה טרגר, בהשראת כתיבת סיפורו של אברמל, ניצול שואה מטרנסניסטריה שברומניה. הסיפור נכתב ע"י חדוה, כהשלמת הצוואה לאימה, ניצולת השואה, שנפטרה לא מכבר, ומכון "יד ושם" נתן את חסותו להוצאת הספר. השיר עובד ע"י מקסים לוי, ומושר ע"י בני בר יהודה, איש קול ישראל וחדוה עצמה. עוד על חדוה ופועלה הציבוריקבוצת הפייסבוק של הפודקאסט

בפרק זה יש לי, איתי אלטשולר, את הזכות לארח את הבת שלי בר מיה אלטשולר ולשוחח עימה בכנות על החוויות החיים שלה כבת להלום קרב שהבריא. בהקלטת הפרק היתה לי הזדמנות להקשיב לדברים שמעולם לא שמעתי, ולראות בפרספקטיבה מה זה להיוולד ולגדול לבית שחיים בו על הקצה, כפי שבר מיה הגדירה זאת, ואיזו סוג של שגרת חיים נוצרת בבית כזה. הפרק הזה דרש כנות ואומץ מצד שנינו ואני גאה לשתף אתכם בחוויה.קבוצת הפייסבוק של הפודקאסטאתר פרויקט היסוד החי

בפרק זה איתי אלטשולר מארח את ישראל שפייזר, איש טיפול בכל מאודו ובן לניצול שואה. ישראל ואני, איתי, נשוחח על האופן בו עיצבה השואה את חיו. ישראל יספר על ילדותו בצל הטראומה של אביו ואיך הוא למד להתמודד עם הפחד והכעס. ובמקביל הוא ישתף אותנו באיזה אופן לקחי השואה שירתו אותו בהתמודדויות שהחיים זימנו לו.

בפרק זה אספר על התוכניות שלי לעונה הקרובה ועל האפשרות שלכם המאזינים לקחת חלק בעונה זו בדרכים שונות.קבוצת פייסבוק של הפודקאסטאתר פרויקט היסוד החי

ללמוד עוד על היסוד החי ועל החיוניות ולשוחח עם איתי באתר היסוד החיhttps://vitalelement.life   להצטרף לדף הפייסבוק של האקדמיה לחיוניותhttps://www.facebook.com/vitalelementacademy

לדברים רבים יש התחלה אמצע וסוף וגם לתהליך ריפוי. בסוף תהליך הריפוי הכאב והסבל אינם מגבילים את החיים ואינם עוד המנוע המרכזי בהם. ובכל זאת הם נוכחים כחלקים שווי ערך לחלקים אחרים בחיים ונמצאים עימם בהיזון חוזר. סיומו של מסע ריפוי מעלה תחושות מורכבות. מחד הדרך שנעשתה נחווית כחציית המדבר: ארוכה, מתישה, מפחידה וכן עתירה בהתגלויות של נווי מדבר בלב הכאב. מאידך בסוף המסע ישנה הרגשה שמדבר כולו נחצה בצעד, כשרגעים רבים נשמטים מהזיכרון ועיניים מביטות קדימה.כל הסיומות מלוות בפרידה. יש שהפרידה קשה להם, יש המושכים את הפרידות כעומדים בדלת ומסרבים לעזוב ויש המקצרים אותן מאוד ועוזבים בחטף. אך במסע ריפוי הפרידה היא חלק אינהרנטי מהריפוי ונחווית פעמים רבות בקלות הולכת וגוברת. כשהמסע מגיע לקיצו הרשמי והבלתי רשמי הפרידה מבית יונה ומהשותפים לדרך היא עוד אחת המפרידות ונחווית ככזו. וככל פרידה גם בה יש מידה מסוימת של המשכיות.בפרק הכמעט אחרון נפגוש את כל הרבעה בשיחת הסיכום ונגלה את מה שאולי ייחלנו לו ואולי ידענו אותו כבר זמן. ניראה שסיום הסיפור מבחינתנו, הוא רק עוד פרק מבחינת גיבוריו ברצף הרב ממדי של חייהם. והם בניגוד אלינו לא רוצים למשוך את הסופים אלא כמהים כסוסים לפרוץ בדהרה, אולי דהרה עדינה אל האחו הפתוח, אל החיים המלאים.ונשוחח עם איתי עלעל פרידה ונשימהעל פרידה והיצמדותעל המשקל העודף המוטל כתפי הפרידהעל Happy endings ועל סוגים נוספים של סופים

היסוד החי נמצא בכל: באבנים, במים, בעצים בחיות באנשים בקהילות ובכדור עצמו. שאדם שקוע בכאבו כאב שנולד מתוך הטראומה עיניו  וליבו  עיוורים להמיית היסוד החי סביבו שקולו שקט במיוחד.עם ההבראה העננים מתפזרים והלב נפתח ומתרחב,  והאדם יכול להבחין ביסוד החי סביבו. אם הטראומה מלווה בחוויית בדידות וניתוק הרי שבהבראה יש מן החיבור. מגע של לב בלב עור בעור ויסוד חי ביסוד החי. יש יקראו לכך חמלה, יש יכנו זאת השתאות, יש שיתארו זאת כהתרגשות ואני חווה זאת כסוג של שקט אולי קול דממה דקה.     בפרק הנוכחי נשמע איך אפרת וירון פוגשים את היסוד החי הסובב אותם ומה זה עושה להם ונשוחח עם איתי על:העיקרון היסוד החי בכלהחלמה והיכולת לראות את האחר על היסוד החי המשפחתי והקהילתיעל השארת גאיה של  ג'יימס לאבלוקעל  ניסים, רליגיוזיות, הרוחניות והיסוד החיהרחבה'לחיות את היסוד החי'- הספרפרנץ רוזנצוויג*השארת גאיה - (סירטון, אנגלית)השארת גאיה - (טקסט עברית)* סליחה לגבי אי-הדיוקים בפודקאסט לגבי הביוגרפיה של פרנץ רוזנצוויג

תהליכי החלמה מפוסט טראומה כוללים מרכיבים שונים של אינטגרציה. אם הטראומה עצמה מולידה פיצול, קיטוע וניתוק הרי החלמה כוללת איחוד, חבור ומיזוג. עד כה דברנו על אינטגרציה של העולם הריגשי , על השתלבות חברתית בעזרת מעגלי תמיכה ועל חיבור לשורשים כלומר חיבור בזמן אל העבר היותר רחוק . היום נדבר על התהליך האינטגרציה של האני שלפני הטראומה ושל האני הנמצא בתהליך ריפוי מתקדם. ניראה איך המחלים הופך להיות עשיר וחכם, מזקק את האיכויות מעברו ומצרף אותן לאיכויות שנולדו מהתמודדות עם הטראומה ונצברו בתהליך הריפוי.הפעם ניפגש שוב עם רונית המצליחה לפרוח פריחה מלאה וניראה איך הסובבים אותה מבחינים בפריחתה קצת לפניה. נדבר עם איתי על:על האדם השלם הצומח מתוך הטראומה.על ההבדל בתהליך האינטגרציה בין נפגעי טראומת ילדות ונפגעי טראומה בבגרותם.על הקשר בין אינטגרציה לפרידהמתי המחלים מבחין ומודע לתהליכי השינוי שאפשר להגדירם כהבראה.על מבט הסביבה ותגובתה לתהליכי ההחלמה.הרחבההעץ הפרפר ולקחי השואהכָּכָה סְתָם בְּפַשְטוּת טִבְעִית

ריפוי מפוסט טראומה בראש ובראשונה מורגש בזכות הפחתה בסימפטומים מהם סבלו המתמודדים. התופעה הזו מתרחשת לאורך מסע. אם בהתחלה אדם מיקד את תשומת ליבו והוטרד מסימפטום מסוים עם היעלמותו צפים סימפטומים אחרים הנעלמים בהדרגה או נחלשים עם התקדמות מסע הריפוי. במקביל להיחלשות הרעש הסימפטומטי צפה ומתבהרת המשמעות שבמסע ובתהליך הריפוי בכלל. המחלים מתחיל לגלות את הערך במאמץ שהשקיע במסע שלו והרווחים המפתיעים שזכה בהם מכיוונים בלי צפויים, כל אחד ואחד בדרכו המיוחדת. הוא רוכש בעלות על ההחלטות האמיצות שעשה בחייו בכלל ובמסע בפרט. בעלות המחזקת את ביטחונו העצמי ואת חוסנו בהתמודדות עם האתגרים העתידיים שהחיים יזמנו לו.כשסוף המסע ניראה באופק, המחלים שואל את עצמו מה הלאה? הוא מחפש, ובדרך כלל גם מוצא, כיוון בעל משמעות אשר ישלב את ניסיונו ובחיים ובמסע בחיים המלאים שהאופק שלהם מתחיל להיפרש בפניו.בפרק נפגוש שוב את ירון שחש הרבה פחות אבוד, ואסיר תודה על הגילויים שגילה במסע ובוא בזמן גבר עם תחושה של עתיד עם חלומות ועם תוכניות. ונשוחח עם איתי על:משמעות במסע והמשמעות בחייםסוגים שונים של משמעות חיפוש משמעות לעומת התגלותה  שינוי בחיים לעומת רציפות והמשכיות  חיים מלאים, חיוניות וכיוון מטרה ומשמעות .הרחבהלחוות את היסוד החי – להודות לחיים – Gracias a la Vidaללכת אחרי היעוד שלי  - סיפור יונה הנביאכָּכָה סְתָם בְּפַשְטוּת טִבְעִית

לכל אדם יש חיים שלפני ואחרי. החיים לפני הנשואים ואחריהם, החיים לפני הטיול הגדול ואחריו. לכל מי שחווה חוויה טראומטית היא מהווה סוג של קו פרשת מים. מי שמאושש ספונטנית הי רק וי פרשת מים ולמי שלא מתאושש באמת היא סוג של סכר סוג של חומה. הטראומה היא לא פעם סוג של גרדום החותך את השורשים ומנתק רציפות והמשכיות.חיבור השורשים והחזרת הרציפות להיסטוריה האישית הם חלק חשוב בהחלמה מפוסט טראומה. ובו זמנית הם מתאפשרים בשל ההחלמה. היכולת לחוות חיים מלאים קשורה בקשר בל ינתק ביכולת להיות נטוע בעולם ובעברו האישי והכללי.ישנם סוגים רבים ומגוונים של שורשים. אין אדם החי בתלישות מוחלטת הלכה למעשה אך יש לא מעט אנשים שזו היא חוויתם הקיומית.בפרק זה ניראה איך אפרת ושאולי  מתחברים לשורשיהם בדרך הכי אישית ואולי גם הכי כלליתונשוחח עם איתי על:סוגים שונים של שורשיםדרכים שונות לחיבור. על החשיבות השורשים בתהליך הריפוי  מפוסט טראומה ועל אילו שורשים כדי לוותר ויש כאלה.וכן על תמיכת עמיתים כפי באה לידי ביטוי בסיפור בפרק זה.הרחבההעץ הפרפר ולקחי השואהעוצמה נשית היא להודות לחיים להודות על מה שיש

אנשים הסובלים מפוסט טראומה נוטים לנתק את עצמם ממעגלי התמיכה הסובבים אותם. הם חשים שזר לא יכול להבין את החוויות שלהם. הם מחפשים הבנה בקרב אנשים שעברו טראומה דומה. לעיתים הם זוכים להבנה אך לא בהכרח זוכים לתמיכה.תחושת הזרות מעמיקה יותר ויותר ככל שהחיים הופכים להיות יותר הישרדותיים.  אם אנשים "רגילים" עסוקים בבעיות השגרה, המתמודדים עם פוסט טראומה מרגישים שהם עסוקים רוב הזמן בדיני נפשות, עסוקים בשאלות של חיים ומוות, עסוקים בהישרדות.היכולת לפרוץ את המצור הטראומה, היא שלב חשוב בתהליך ההחלמה. הלימוד של ביקוע החומה נעשה לאורך כל המסע הריפוי, ומסיבות מבניות של הפודקאסט בחרנו למקמו בשלב זה. החוויה של המלאה של תמיכה נחווית שכל הרשת  מעגלי התמיכה נטווית במלואה.בפרק זה נענה  יחד איתי  אלטשולר על השאלות:מהו מצור הטראומה?מדוע מעגלי תמיכה כל כך חשובים לתהליך הריפוי?אילו סוגים של מעגלי תמיכה קיימים?מהי רשת תמיכה?מהי תמיכה עצמית ולמי היא נדרשת?הרחבהעקרון העץhttps://www.vitalelement.life?p=2582#treeטיפול בהורים מזדקנים - שחיקת בני 50+ - חיזוק מעגלי התמיכהhttps://www.vitalelement.life?p=4723בלוג היסוד החיhttps://www.vitalelement.life/vital-element-project-blog/

להתיידדות עם הכאב יש פנים רבות ושלבים שונים. בפרק הקודם דיברנו על כאב הנולד בגילאים הצעירים ומעצב את רוב החיים הבוגרים. האפשרות להתיידד עם הכאב למי שחוו טראומת ילדות אפשרית רק אחרי שהשלימו, רכשו והפנימו – לפחות באופן חלקי - כישורים המיומנויות שהוחסרו בילדות. מי שחווה טראומה מטלטלת בבגרותו צריך רק להיזכר בכוחות במשאבים וביכולות שהזינו אותו בימים ובשנים שקדמו לטראומה כדי להתיידד עם כאבו האישי, להתרחב ולהמשיך הלאה.למי שחווה טראומה יש צורך עז לחזור ולספר את סיפורו בסביבה שתבין את מה שעבר עליו מתוך ניסיון אישי. מימושו של הצורך גובה בדרך כלל מחיר כבד של חוויה מחודשת של הטראומה כשהגוף לא מבחין ממש בין מציאות לבין הסיפור.השחזור לא בהכרח מסייע בתהליך ההחלמה לפעמים ההפך הוא הנכון. חלק מתהליך ההחלמה היא היכולת לשתף  את סיפור בקבוצה המבינה כאב מהו, אך לא נדרשת לפרטים ולשחזור כדי להיות ולתמוך.בפרק  הזה בהקשיבכם לסיפורים של רונית וירון, הצעירים בחבורה, שאלו את עצמכם מה הם בוחרים לספר ומה הם משמיטים? והאם מה שהם בוחרים לא לספר הוא מתוך הימנעות וחשש או מתוך יכולת לראות תמונה רחבה יותר? בנוסף שימו לב איזה תפקיד יש לקהל המאזינים. האם הם באמת רק קהל או שהם למעשה גם שחקנים חשובים בסיפור?בשיחה עם איתי נדבר על :פחד ואומץ.סוגים שונים של אומץ. המשותף שבין תקיפה מינית וטראומה צבאית ועל הספר הקנוני טראומה והחלמה.היזון חוזר בין המינים לעומת מלחמת המינים. יחסים של היזון לעומת יחסים היררכיים, יחסים של כוח והקשר שלהם לחיוניות.הרחבהפוסט טראומה פוגעת במעגלים הכי אהובים (תופעה מדבקת)https://www.vitalelement.life?p=4890להבריא מהלם קרב זה אפשרי - סוף לפוסט טראומה: ראיון עם איתי אלטשולר ברדיו מורשת  בעקבות הסיפור של איציק סעידיאןhttps://www.vitalelement.life?p=4874

לפגוש את הכאב שלנו זה תמיד כואב ואף מרתיע. כשאנו פוגשים  אותו עם כוחות, מיומנויות וחמלה אנו יכולים להתמודד איתו ואף לאמצו כידיד. הכאבים הגדולים של חיינו לא פעם מחזירים אותנו לאותם רגעים שבהם נחוו ואנו נוטים להחותם מחדש שוב ושוב כאילו אנחנו האנשים של אז. הם משכיחים מאיתנו את הדרך שעשינו את הכוחות והניסיון שצברנו את  העובדה שאנו כאן ועכשיו, בדרך כלל, בוגרים ומוגנים. הכאב מטשטש בין עבר להווה, אך אינו מסוגל למחוק את הכאן ועכשיו שלנו. שאנו נפגשים איתו עם הכאב שלנו, מלווים בקול הפנימי קולו של היסוד החי, מחוברים לצרכים שלנו, מיומנים בניהול הגבולות שלנו, מודעים לאומץ שלנו ואוחזים במטה הדרכים שלנו בהיותנו במסע הוא ניראה לנו אחרת. הוא ניראה כאובייקט כישות שאנו יכולים להזמין  לקפה כישות שאנו יכולים להתיידד איתה להרחיקה או לקרבה ובעיקר ללמוד ממנה. בשלב הזה הכאב שלנו אינו ממש שלנו אלא הוא חלק מכאב גדול הנוכח בעולם שאנו שותפים בו שלעיתים הוא מבקר במרחב שלנו  ואנו חווים אותו.בסיפורים של הפרק נחזור עם המבוגרים בחבורה, אפרת ושאולי, אל ילדותם ואל כאב שנולד שם. נשמע על הטראומה שהובילה לנסיגת היסוד החי האישי שלהם ( אל הפוסט טראומה שלהם). ניראה איך למדו להתיידד עם כאב ולהתייחס לעצמם ולעברם מתוך רוך וחמלה. נשוחח עם איתי על טראומות ילדות חד פעמיות ונשנות והשפעתן על האפשרות לחיות חיים מלאים, בחיבור ליסוד החי. נדבר על הסתר מאורות ומקורות השראה והיכולת להצית את השמש מחדש. על הזיכרון וכוחו המתעתע  המכונן. נבין מדוע כל כך חשוב להתאמץ ולצמצם את הנגיעה בכאב עד שלב זה במסע על אף הצורך הכמעט בלתי נשלט לחזור אליו לדבר עליו או לחלופין לנסות למחוק אותו.הרחבה:להחליף תפקיד מוקדם מדי - ילדות הורית ( הרחבה לגבי הסיפור של אפרת)https://www.vitalelement.life?p=2783עוצמה נשית היא להודות לחיים להודות על מה שישhttps://www.vitalelement.life?p=1000המסעהצטרפות למסעhttps://www.vitalelement.life?p=2653

כל תהליך ריפוי הוא חיפוש אחר שינוי, ממצב של חולי למצב של בריאות. היכולת להחליף את החיפוש אחר שינוי בחיפוש אחר תנועה הופכת את האפשרות להשיג שינוי ליותר אפשרית ויותר קלה. הנחה זו ניצבת בבסיס העקרון 'שינוי יתכן רק בתנועה'.פוסט טראומה לא פעם באה לידי ביטוי בתקופות של דיכאון וייאוש. דיכאון שקול לצמצום הולך וגבר של תנועה. הרפאות מדיכאון היא היכולת לצאת לתנועה. לא פעם האדם השרוי בדיכאון מבין זאת אך אינו מסוגל להניע את עצמו לכך. בעיקר כיוון שהוא אינו מודע לסוגים השונים של התנועה הקיימים, שכל אחד בדרכו יכול להוביל לשינוי המיוחל. לעיתים די בסוג אחד תנועה שהוא כן נגיש וכן אפשרי שיהווה מפתח להנעת המערכת כולה.מיומנויות נדרשות לריפוי עצמי מפוסט טראומה הן היכולת לחפש אחר תנועה, לזהות אותה ולאמצה לתוך החיים כשיטה להשגת שינוי. בפרק הזה נפגש שוב עם שאולי הסובל מדיכאון ומחפש את הדרך המתאימה להחזיר תנועה לחיו. היו לו דרכים משלו לעשות זאת אך כנראה שהן הפסיקו לשרת אותו וחלק מהמסע שלו הוא לחפש דרכים רבות ומגוונות להחזיר תנועה לחייו ולהירפא מהדיכאון.ונשוחח שוב עם איתי על השאלות:מהו העקרון 'שינוי יתכן רק בתנועה'מדוע הוא עקרון יסוד בכל תהליך ריפוי?מהי תנועה והאם יש סוגים שונים שלה?האם העקרון רק רלוונטי לדיכאון או גם להתמודדות עם סימפטומים אחרים של פוסט טראומה?להרחבה בבלוג היסוד החילעשות שינוי בחיים – שינוי יתכן רק בתנועהלעשות שינוי בחיים – למה מרגישים תקועים

"הרגשות שלנו" נמצאים איתנו תמיד ומשפיעים על חיינו בהימצאם בהעדרם. אף על פי כן אנו לא באמת מכירים אותם, או לפחות לא את כולם. ובמיוחד איננו מכירים או מודעים לסביבה החברתית שבה הם מתפקדים. לא פעם אנו מתייחסים אליהן כאל נתינים שלנו שאנו יכולים לנהל ולשלוט בהם לקרב ולהרחיק אותם. אנו חשים וחווים שהרגשות הם שלנו ובבעלותנו אך לא כך היא. הרגשות הם ישויות או מהויות הקיימות בעולם ואנו נפגשים איתם או משתתפים בהם. כלל הרגשות הם סוג של מערכת אקולוגית מאוזנת שלכל אחד מקום ותפקיד. כשאחד הרגשות שובר את האיזון בנוכחות יתר או חסר כל המערכת מתערערת. אירועים טראומטיים אישיים מתאפיינים בפגיעה ביכולת להיפגש או להשתתף במערכת האקולוגית הרגשית. ההתאוששות הספונטנית מהאירועים הטראומטיים היא בין השאר חזרה טבעית להשתתפות באיזון אקולוגיית הרגשות. פוסט טראומה בחלקה היא אי-היכולת של האדם לחזור להיפגש ולהשתתף באופן מלא באקולוגית הרגשות.תהליך הריפוי העצמי מפוסט טראומה מהפרספקטיבה הרגשית כולל שני שלבים: הראשון היא הכרות מודעת עם יחסי האיזון של מערכת האקולוגית של הרגשות. השלב השני הוא הובלה יזומה של תהליכי מפגש והשתתפות במערכת המאוזנת של אקולוגית הרגשות. הפרק זה ניחשף לראשונה לערך של התמודדות משותפת של רונית, של ירון ושל אפרת. התמודדות משותפת הפעם סביב האקולוגיה הרגשית. נשוחח עם איתי ונבהיר יותר מהי אקולוגית הרגשות. ונבין מהו רגש מועדף, ומהו רגש מנודה. באיזה אופן הטראומה מערערת את האיזון הרגשי ולמה כל כך חשוב ללמוד לפגוש ולהשתתף באיזון של אקולוגיה הרגשית כדי להחלים מפוסט טראומה.התפרצויות כעס ואלימות בילדות והיום – כעס וזעם – יש סוףבלוג היסוד החי

לא מעט אנשים חווים את מושג הגבול כהיפוכו המוחלט של המושג חופש. הם חווים את הגבול כאיום, הגבלה, כמשהו שחונק. אך גבול יכול להחוות גם אחרת: כביטחון, כהגנה כבסיס לצמיחה והתפתחות. אירועים טראומטיים מערערים על הגבולות הטבעיים: גבולות הגוף וגבולות הנפש, ומעמתים את החווה אותם עם הגבול הברור מכולם הלוא הוא המוות. האירועים הטראומטיים מחוללים שמות בגבולות המגינים עלינו, שמבחינים אותנו מהעולם, ובכך מאפשרים לנו גם להתחבר אליו. הטראומות מחוררות את הגבולות בהדרגה או בבת אחת ומשאירות אותנו חשופים רגישים ומפגיעים אל תזזית העולם.לשמחתנו יש לנו מנגנון טבעי היודע לאושש ולשקם את הגבולות שהתערערו בשל הטראומה. אך במקרים מסוימים או במצב שהטראומות חוזרות ונשנות המנגנון טבעי יכול להיכשל במשימתו וישאיר את האדם ברמת פגיעות גדולה. כשל המנגנון הטבעי מעורר התנהגויות וסימפטומים שבנקל נוכל לזהות אותם עם פוסט טראומה. כמו בהרבה מנגנונים טבעיים שניתנים לשיקום והבראה, כך הוא הדבר לגבי מנגנון הגבולות הטבעי. החזרת היסוד החי לפעולה מתחיל את שיקום המנגנון הזה. והבניה מחודשת של מערכת הגבולות מעודדת את יציאת היסוד החי מהשתבללותו.בפרק הזה ניפגש שוב עם רונית וניראה איך היא מצליחה להגיד 'לא' בלי לשלוף קוצים ובלי לסגור את הדלת ל'כן' עתידי. נשוחח עם איתי על רונית מנקודת של הגבולות ונשאל מה כל כך אופייני בהתנהגות זו לנשים שעברו תקיפה מינית. ננסה להבין מהי מערכת הגבולות שלנו וממה היא מורכבת. למה אנו צריכים אותה ולמה אנשים מפחדים מגבולות ונסביר למה כל כך חשוב לשקם את הגבולות שלנו כדי להחלים מפוסט טראומה. ומדוע האדם החי חיים מלאים רואה בגבולותיו מפתחות לביטחון וצמיחה. (התייחסויות לירון בפרק הנוכחי מתבססות על סיפורו פרק השלישי: 'הקול הפנימי - המדריך אל נתיב הריפוי' – מוזמנים להיזכר ולהקשיב הפעם מנקודת המבט של הגבולות.) 

טראומה מערערת את אושיות הקיום שלנו ומטילה אותו בספק. מי שמתאושש באופן ספונטני מאירוע טראומטי מתנקה מהספק הקיומי. אך הספק הקיומי מהדק את אחיזתו במי שלא מתאושש כעבור זמן סביר ומתמודד עם מפוסט טראומה. היאחזות הספק בא לידי ביטוי, בין השאר, בהתכחשות עצמית לצרכים הפיזיים, הנפשיים והרוחניים והימנעות מהקפדה במימושם. התופעה הזו מקבלת משנת תוקף וגיבוי מצווים ונורמות חברתיות. חלק ממסע הריפוי העצמי עובר דרך ההיכרות המחודשת עם הצרכים הבסיסיים של האדם שנדחקו לקרן זווית. מימוש הצרכים היוצאים לאור והקניה של תוקף ולגיטימציה להם מהווים חלק הכרחי בהצלחת הריפוי וביסוסו.בפרק זה נפגוש לראשונה את אפרת וניראה דוגמה מפתיעה לאופן שבו אדם יכול להניח את צרכיו בצד. אפרת סובלת מטראומה הנולדת משחיקה. שחיקה בשל טיפול מתמשך בקרובים נזקקים ילדים הורים או בני זוג.  בפרק הזה הפרק החמישי גילת פרג תשוחח  עם איתי אלטשולר והפעם על השאלות: ·         מה הם צרכים, מה הם רצונות ומה הקשר ביניהם? ·         איך מערכת מימוש הצרכים נפגעת בשל האירוע הטראומתי? ·         מדוע הכרת הצרכים והעמידה על מימושם כל -כך קריטיות לריפוי מפוסט טראומה?·         למה כל כך קשה לרכוש את המיומנות של עמידה על הצרכים?

המצוקות שמובילות אדם לצאת למסע ריפוי מעוררות רגשות רבים. טבעם של רגשות עוצמתיים שהם חשובים והכרחיים מחד מטלטלים את החווה אותם ומערערים את האיזון שלו מאידך. חלק מהיכולת לצאת למסע ריפוי עצמי, להתמיד בו ולהגיע לסיומו המוצלח, היא היכולת לייצר תחושת ביטחון וריבונות במידת האפשר. תחושות הביטחון וריבונות נוצרת בין השאר מהיכולת להיפגש עם הרגשות שעולים בדרך במסע מבלי לתת להם לנווט אותו ולהכתיב אותו. האפשרות של האדם להנהיג את מסע הריפוי שלו טמונה ביכולת להפגיש את ההיגיון והרגש ולהופכם לבני ברית זה לזה. על כך בפרק הנוכחי.בפרק זה נפגוש את שאולי שטרם הכרנו המתמודד עם טראומת ילדות דווקא עם הפיכתו לסבא. ניראה איך בעזרת האונה השמאלית של המוח: הרציונלית והביקורתית, ניתן לצאת לתנועה מדיכאון וייאוש אל מסע המציע משהו אחר. גילת פרג ואיתי אלטשולר ישוחחו על האפשרות לגשר בין הרגש וההיגיון ולהופכם לבני ברית.  כמו-כן איתי יענה על השאלות איזה חלק לוקח הגוף בגישור הזה? מה תפקיד החזרתיות ביכולת להשיג תחושות בטחון וריבונות. ואיך ניתן לשמר את החושות האלו בשגרת היומיום? 

קול הפנימי, הוא הקול העצמי וקולו של היקום כולו, זה הקול של היסוד החי בפנימיותו של האדם. הקול הפנימי הזה מגלה את קיומו לא במלים, בדרך כלל, אלא בתחושות גופניות שנמצאות באזורים שונים של הגוף. חלק מההשלכות של טראומה זה ניתוק זמני מהקול הזה. הפיכת הניתוק מקול הפנימי לקבוע יותר הוא אחד מסממני פוסט טראומה.  הכירות וקשב לקול הפנימי הינם הכרחיים לריפוי אמיתי.החיבור מחדש לקול הפנימי הוא מרגש מפתיע ויוצר תקוה ואימון ביכולת לפגוש את הריפוי ולממשו. בפרק זה  תספר לנו סימה אלטשולר על הדרך של ירון להיפגש או למעשה להיזכר  בקולו הפנימי. ונקשיב לשיחתם של איתי אלטשולר וגילת פרג על המשמעות החשיבות והראשוניות של המפגש  עם הקולו הפנימי עבור הצועד במסע הריפוי , עבור החוצה את המדבר בצעד. 

טראומה הוא אירוע רב עוצמה בחיים. ככל אירוע עוצמתי גם טראומה מייצרת תהודה חזקה. התהודה הזו מזעזעת את הגוף האדם את נפשו ואת רוחו. התהודה הזו מתרגמת לחוויית רעש שיכול למצוא את ביטוייו בגוף בנפש וברוח. החיים עתירים אירועים טראומתיים המשפיעים עלינו לפרק זמן קצוב כך גם הרעש העוצמתי בחיינו מופיע ודועך. המתמודדים עם פוסט טראומה הם אנשים שהשפעת האירועים הטראומתיים לא חולפת מעצמה תוך זמן קצוב. ההפך הוא הנכון, השפעת האירועים הללו מתמידה ואף מעמיקה ומהדקת את אחיזתה בחייהם. כך גם הרעש מתמיד, לובש צורות שונות ומשבש את החיים. נוכחותו העיקשת וטורדנית של הרעש מטפחת כמיהה עמוקה לשקט בקרב הסובלים מפוסט טראומה. השגת השקט המיוחל עצמו נתפס כהחלמה וריפוי.  השלב הראשון וההכרחי במסע לריפוי עצמי מפוסט טראומה, השלב הראשון בלחצות המדבר בצעד, הוא להיפגש עם השקט. פרק זו ישוחחו גילת פרג ואיתי אלטשולר על רעש, על כמיהה לשקט ועל החשיבות של השגת שקט. השניים ינסו להסביר מדוע השקט עצמו אינו סוף תהליך ההחלמה אלא ראשיתו. music: Alexandre Bateiras - O Regresso

'כל מסע של אלף מילין מתחיל בצעד הראשון' ( פתגם סיני ). בפרק הראשון רונית, נפגעת תקיפה מינית, וירון פגוע מלחמה, כל אחד מתוך מעולמו, צועדים את הצעד הראשון שלהם במסע הריפוי ואנחנו נצטרף אליהם. בפרק הזה גילת פרג ואיתי אלטשולר משוחחים על הקושי וההבטחה ביציאה למסע ריפוי מפוסט טראומה. בעקבות רונית וירון הם מדברים על האומץ והכוחות הנדרשים לחיות עם פוסט טראומה בכלל ולצאת למסע ריפוי בפרט ועל הפרפרים בבטן המתלווים לצעד הראשון. הם מרחיבים ומשוחחים על רגשות: על הקושי של הסובלים מפוסט טראומה לחיות איתם בשלום.music:  Alexandre Bateiras - O Regresso

לכל מסע רציני נדרשת הכנה לעיתים היא נמשכת יותר מהמסע עצמו - מסע ריפוי עצמי מפוסט טראומה הוא מסע כזה, מסע רציני. כדי 'לחצות את המדבר בצעד' נדרשת הכנה. זה הוא בדיוק תפקידה של השיחה הראשונה. בה נפגוש את איתי אלטשולר ונתוודע לגישתו האופטימית לתהליכי לריפוי מפוסט טראומה. בה נתחקה עם גילת פרג אחר מהותו ואופיו של המסע כדרך לריפוי, ונבין על איזה סוג מסע מדובר. בה נפגוש כמה מושגים ודמויות שילוו אותנו לאורכו של המסע . ונלמד מה צפוי לנו בתחנות הבאות.ונהיה מוכנים לעשות את צעד הראשון.music: Alexandre Bateiras - O Regresso